פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7367/11
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בירושלים בתיק ת"פ 55271-09-11 מיום 27.9.2011 שניתנה על-ידי כב' השופטת א'
אפעל-גבאי
בשם העורר:
עו"ד גלי גלעד
בשם המשיבה:
עו"ד ענת חולתא
החלטה
1.
הערר שלפני מופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת
א' אפעל-גבאי ) , אשר במסגרתה נדחתה בקשת העורר להורות על איסור פרסום פרטי הדיון ועל ניהול הדיון בדלתיים סגורות.
2.
תמצית העובדות הרלוונטיות לענייננו היא זו: ביום 20.9.2011, במסגרת דיון שהתקיים בנוגע להארכת מעצרו של העורר לצורכי חקירה, הורה בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת
ע' זינגר ), בהסכמת שני הצדדים, על קיום הדיון בדלתיים סגורות ועל מתן צו איסור פרסום על פרטי הדיון. בהמשך לכך, בדיון שהתקיים ביום 25.9.2011, בנוגע להארכת מעצר נוספת של העורר לצורכי חקירה, התיר בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט
א' דראל ) לקיים את הדיון בדלתיים פתוחות, אולם, יחד עם זאת, הורה הוא על איסור פרסום כל פרט מזהה לגבי העורר וכל פרט מזהה לגבי הקטינים עד ליום 27.9.2011 בשעה 14:00.
ביום זה – ה-27.9.2011 – הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי. כתב האישום מייחס לעורר שלוש עבירות של מעשים מגונים בקטינים ועבירה של הדחה בחקירה בדרך של איומים. בהמשך להגשת כתב האישום, ובסמוך לכך, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על איסור פרסום פרטי הפרשה, בהתאם לסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:
חוק בתי המשפט ) , ועל ניהול הדיונים בדלתיים סגורות, על-פי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט. עוד באותו יום, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, על שני היבטיה, בקובעו כי לא עלה בידי העורר להביא טעם מספיק לחריגה מן הכלל בדבר פומביות הדיון ולמתן הוראה בדבר איסור פרסום פרטי ההליך.
3.
העורר אינו משלים עם החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן הערר שלפני. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לחשש כי האישומים המיוחסים לו בכתב האישום, אינם אלא תוצאה של עלילת שווא שנרקמה נגדו. עוד טוען העורר כי חשיפת שמו – כנאשם – עלולה לגרום לו ולבני משפחתו נזקים כבדים. בפרט, מדגיש העורר כי יש בחשיפת שמו כדי לפגוע בפרנסתו כמטפל ולגרום לו נזק כלכלי כבד; כי יש בפרסום שמו כדי להוביל להטלת חרם על העורר ובני משפחתו בקרב הקהילה החרדית שבה הם חיים; כי יש בחשיפת שמו כדי להוביל לפגיעה פיזית בו ובבני משפחתו, בשל שהמגזר החרדי, אשר עליו נמנים העורר ובני משפחתו, ידוע – כך לטענת העורר – בנטייתו להגיב באלימות כלפי הנאשמים בעבירות מן הסוג שנאשם בהן העורר; וכי יש בפרסום שמו כדי לפגוע באופן קשה בבנו, אשר נמצא – כך על-פי הנטען – במצב נפשי רגיש.
המשיבה, מצידה, סבורה כי אין מקום לחרוג בענייננו מן הכלל של פומביות הדיון בשל שהעורר לא הצליח להצביע על נזקים מיוחדים וחריגים הצפויים לו עקב הפרסום. עוד טוענת המשיבה כי פרסום שמו של העורר מותר, הלכה למעשה, החל מיום 27.9.2011, ומשכך פרטיו ידועים כבר עתה לכל מתעניין, באופן שיש בו כדי לייתר – מן הבחינה המעשית – את הדיון בערר.
4.
דין הערר להידחות. בית משפט זה עמד, לא אחת, על חשיבותו העליונה של עיקרון פומביות הדיון ועל חשיבותו של העיקרון בדבר פרסום הליכי בית המשפט, אשר נגזר ממנו (ראו: בש"פ 8698/05
אזולאי נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(3) 168 (2005), וההפניות שם; בש"פ 972/06
זריהן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 22.2.2006) (להלן:
עניין זריהן ), וההפניות שם)). בהתאם לכך, נקבע כי המבקש לאסור את הפרסום או לקיים את הדיון בדלתיים סגורות נדרש להצביע על נזקים כבדים במיוחד אשר עלולים להיגרם כתוצאה מן הפרסום (ראו למשל: בש"פ 5759/04
תורג'מן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 658 (2004); בש"פ 1105/05 כהן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 2.2.2005)). בית המשפט המחוזי קבע כי העורר בענייננו לא עמד בנטל זה; ואכן, בחינת טענותיו השונות של העורר – לעניין הנזק הצפוי – מלמדת כי הוא אינו מצביע על כל נזק אשר חורג מן הנזקים הנגרמים לכל נאשם שעומד לדין בגין עבירות מן הסוג שמואשם בהן העורר, ואשר יש בו כדי לגבור על עיקרון פומביות הדיון. כך, הטענה בדבר פגיעה כלכלית כלל אינה מסוג הטענות אשר יש בהן כדי לגבור על עיקרון פומביות הדיון (ראו: בש"פ 4814/05
ביטאר נ' מדינת ישראל , פס' 12 (לא פורסם, 26.7.2005) (להלן:
עניין ביטאר ) ; עניין זריהן , פס' 8); ואילו יתר הטענות – בדבר אפשרות לחרם, סכנה פיזית ומצב נפשי רעוע של הבן – נטענו בעלמא ללא כל ביסוס (השוו: עניין
ביטאר , פס' 11).
אי-לכך, כאמור, הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ג בתשרי התשע"ב (11.10.2011).
המשנה-לנשיאה