בש"פ 972/06 דוד זריהן נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 3219/05 מיום 24.1.06, שלא לאסור פרסום שמו של העורר במסגרת הליכים המתנהלים כנגדו בבית-המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 539/05).

2.כנגד העורר, שהינו עובד סוציאלי במקצועו, הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום, המייחס לו מעשי אינוס ומעשה סדום במתלוננת, שפנתה אליו לשם קבלת סיוע, במסגרת תפקידו.

3.עם הגשת כתב האישום, ביום 4.12.05, לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ניתן צו האוסר פרסום כל פרט מזהה ביחס למתלוננת. במועד זה ביקש העורר, כי צו איסור הפרסום יכלול גם את שמו. בית-המשפט המחוזי החליט ליתן צו איסור פורסם ארעי עד למתן החלטה אחרת.

4.ביום 24.1.06 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ) את הבקשה לאסור פרסום שמו של העורר בקובעו, כי אין בטענות העורר בדבר נזק נפשי לבני המשפחה ופגיעה פטאלית בהכנסתו, כדי להצדיק חריגה מכלל הפומביות.

יש לציין, כי ביום 26.1.06 החליט בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא מ' בן-דוד) לעכב את ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 24.1.06 ולאסור את פרסום שמו של העורר עד להגשת הערר לבית-משפט זה.

מכאן הערר שבפני.

5.במסגרת הערר, שב העורר על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת בא-כוחו, פרסום שמו יגרום לחיסול הקריירה המקצועית שלו ולפגיעה אנושה בו ובבני משפחתו. לטענתו, ילדיו סובלים סבל נפשי ניכר כתוצאה מהפרשה ופרסום שמו של אביהם יגרום להם נזק ניכר. עוד מציין בא-כוח העורר, כי העורר אינו מסוכן לציבור ולכן המשיבה לא ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ואף לא ביקשה, כי הוא ישהה במעצר בית.

מנגד, תומכים המשיבים בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשים לדחות את הערר. לטענת באי-כוחם, אין בידי העורר נימוק מבוסס, המצדיק סטייה מן הכלל, לפיו שמו של נאשם יפורסם. לטענתם, עצם הודאת העורר בחלק מהעובדות, מעצימה את האפשרות להוכחת הראיות ולהרשעתו בסופו של ההליך.

דיון

6.עקרון פומביות הדיון מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). עקרון זה הינו "אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו" (ראו ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 444, 450; בג"ץ 6005/93 עליאש נ' השופט שמואל צור , פ"ד מט(1) 159, 161; בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 363, 369). עקרון זה "מהווה גורם בלעדיו אין לאמון שרוחש הציבור לרשות השופטת" (ראו ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני , פ"ד מ(2) 497, 499).

כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה בבש"פ 8698/05 דוד אזולאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי:

"עיקרון זה מורה כי הליכים משפטיים יתנהלו בפומבי ובדלתיים פתוחות והוא חושף את פועלה של מערכת המשפט ואת ההליכים שהיא מקיימת לעיניו של הציבור הרחב. פומביות זו של הדיון נועדה להבטיח את זכותם של בעלי הדין להליך תקין והוגן, ויש בה כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט בהגשימה את זכותו של הציבור לדעת, את חופש הביטוי ואת חופש התקשורת והעיתונות (ראו: ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 444, 451-450 (להלן: פרשת וילנר ); ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום , פ"ד מט(1) 318, 341-340 (להלן: פרשת מרום ); בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 363, 369 (להלן: פרשת אלוני ); רע"פ 6288/02 יאנוס נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, בפיסקאות 17-15) (להלן: פרשת יאנוס ); בג"ץ 4841/04 מחג'אנה נ' בית המשפט המחוזי בחיפה , פ"ד נח(6) 347, 357-355; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 658, 664-662 (להלן: פרשת תורג'מן ); בש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם) (להלן: פרשת פרי ))."

עקרון פומביות הדיון מורה לנו, כי הליכים משפטיים יתנהלו בפומבי ובדלתיים פתוחות בפני הציבור הרחב. עקרון זה מגן על זכות הציבור לדעת ובעזרתו נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת, השוקדת על עשיית הצדק קבל עם ועדה (ראו בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 363, 369).

כבר נקבע, כי את החריגים לעקרון פומביות הדיון, יש לפרש על דרך הצמצום ואין לחרוג מעקרון זה, אלא לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום (ראו ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום , פ"ד מט(1) 318, 341).

יחד עם זאת, גם נקבע, כי יש להקפיד על כך, שאיסור הפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש וכי מקום שניתן להשיג את התכלית שלשמה התקיים הדיון בדלתיים סגורות, יורה בית-המשפט על דרך זו (ראו ע"א 2800/97 נתן ליפסון ואח' נ' זרח גהל ו- 2 אח' , פ"ד נג(3) 714, 719).

7.במקרה שלפנינו, העורר הועמד לדין בגין ביצוע עבירות מין במתלוננת, שפנתה אליו לקבלת סיוע במסגרת תפקידו כעובד סוציאלי. החריג לעקרון הפומביות, הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, חל על העבירות האמורות, ולפיו רשאי בית-המשפט להורות על סגירת הדלתיים "לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998". חריג זה נועד להגן על עניינו של המתלונן וכן על עניינו של הנאשם בעבירת מין מפני פגיעה קשה בצנעת הפרט העלולה להיגרם להם כתוצאה מהליך פלילי בעבירות אלה, הכרוכות בדרך כלל בחשיפת פרטים אינטימיים ביותר של חייהם.

8.העורר מבסס את עררו, בין היתר, על החריג הקבוע בהוראת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, אשר לפיו:

"(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם."

בא-כוח העורר טוען, כי בקשתו לאיסור הפרסום מתבססת על העילה הקבועה בסעיף, שעניינה "מניעת פגיעה חמורה בפרטיות". עוד טוען בא-כוח העורר, כי יש להגן על ביטחונם של בני משפחתו ובטחונו הכלכלי של העורר.

אין בידי לקבל טענה זו. נראה לי, כי הפגיעה בפרסום שמו של העורר, כמו גם הפגיעה בילדיו הקטינים, הגם שנטען שנגרם להם נזק, עם כל הצער שבדבר, אינה יכולה לשמש חריג לעקרון פומביות הדיון. אין בטענה זו כדי לגבור על עקרון הפומביות ולמנוע את הפרסום ביחס לעורר.

לטענת בא-כוח העורר, עם פרסום שמו של העורר, ייגרם לו נזק כלכלי חמור ביותר לעבודתו בשל טיב מקצועו.

בעניין זה כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, בבג"צ 6005/93 עליאש נ' השופט שמואל צור , פ"ד מט(1) 159, כי:

"...לאור האמור ובשים לב לכלל לפיו את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש בצמצום, אין לומר כי הגנה על ביטחונו של בעל דין כוללת גם הגנה על בטחונו הכלכלי".

אף טענתו זו של העורר אינה יכולה לגבור על עקרון הפומביות. שכן, פרשנות מסוג זה עלולה לרוקן מתוכן את עקרון פומביות הדיון. ברי, אפוא, כי גם במקרים אחרים, בפרסום שמו של הנאשם קיימת פגיעה ישירה או עקיפה בפרנסתו.

שוכנעתי, כי עניינו של העורר לא נכנס בגדר החריגים לעקרון פומביות הדיון ואין בטענותיו כדי למנוע את הפרסום.

אשר-על-כן, הערר נדחה.

החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא מ' בן דוד) מיום 26.1.06, אשר עיכבה את ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ) מיום 24.1.06, מבוטלת. למען הסר ספק, ניתן בזה צו איסור פרסום שמה של המתלוננת.