בש"פ 4814/05מישל ביטאר נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא א' אמינוף) בב"ש 2655/05 מיום 17.5.05 לפיה דחה בית המשפט המחוזי את עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת ל' יונג-גפר) שלא לאסור את פרסום שמו של העורר במסגרת ההליכים המתנהלים כנגדו בבית משפט השלום בנצרת (ת.פ. 2466/05).

2.

המבקש הנו רופא כירורג - אורתופד המשמש כרופא במרפאת קופת חולים "מכבי" שבמגדל העמק (להלן- המרפאה). כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של מעשים מגונים כנגד מטופלות במרפאה. עם הגשת כתב האישום ניתן לבקשת המשיבה צו המורה על קיום הדיון בדלתיים סגורות והאוסר פרסום כל פרט מזהה לגבי המתלוננות. כמו כן, הורה בית המשפט, לבקשת המבקש, על איסור פרסום שמו עד ליום 25.4.05. ביום זה, הגיש המבקש בקשה להארכת תוקפו של הצו. בבקשתו, טען המבקש כי פרסום שמו יגרום לחיסול הקריירה המקצועית שלו ולפגיעה אנושה עד כדי סכנת חיים לו ולבני משפחתו החיים בקהילה נוצרית סגורה. המבקש הצהיר בבקשתו כי עד לסיום ההליכים לא יטפל במטופלות אלא בנוכחות אחות בחדר.

3.

בית משפט השלום דחה את הבקשה וקבע כי לאור עקרון פומביות הדיון והענין הציבורי שיש בפרסום אין לאסור את פרסום שמו של המבקש. בית המשפט ציין כי המבקש לא הוכיח כי אכן נשקפת סכנה לביטחונו או לביטחון בני משפחתו. בית המשפט הוסיף וציין כי המבקש ממשיך לבוא במגע עם מטופלים רבים ולמרות שאין חשש כי המבקש ישוב על מעשיו, ענין זה מהווה שיקול נוסף התומך בפרסום שמו של המבקש כדי להעביר מידע זה לציבור המטופלים. כמו כן, נקבע כי בפרסום שמו של המבקש יש כדי לעודד הגשת תלונות נוספות נגדו. עררו של המבקש נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי.

4.

בפני שב המבקש וטוען כי יש מקום לאסור את פרסום שמו מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט). לטענת המבקש, פרסום שמו יגרום לפגיעה חמורה בפרנסתו והדבר עלול לסכן את חייו שלו ושל בני משפחתו החיים, כאמור, בקהילה נוצרית סגורה. המבקש מדגיש כי יש ליתן בהקשר זה משקל רב לסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, המאפשר לקיים דיון בדלתיים סגורות לשם הגנה על נאשם בעבירות מין. המבקש מלין על קביעת הערכאות דלמטה כי פרסום שמו דרוש לשם הגשת תלונות נוספות נגדו. באשר לשיקול כי פרסום השם דרוש כדי להעביר את המידע למטופלים, הודיע המבקש לאחר הדיון בבקשה, כי הוחלט להתלות את רישיונו לעסוק ברפואה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. משכך, טוען המבקש, אין עוד טעם בפרסום שמו.

5.

המשיבה טוענת כי אין בידי המבקש נימוק מבוסס המצדיק סטייה מהכלל כי שמו של נאשם יפורסם. לטענתה, טענת המבקש בדבר חשש לפגיעה פיסית בו ובמשפחתו נטענה בעלמא וללא ביסוס כלשהו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי פרסום שמו של המבקש דרוש לשם העברת המידע לציבור המטופלים הפוטנציאלי וכן לשם עידוד מתלוננים אחרים להתלונן נגד המבקש. המשיבה מדגישה כי עניינו של המבקש נידון על-ידי שתי ערכאות ומשערעורו לא מעלה שאלה כללית אין מקום לדון בענין בערכאה שלישית.

דיון

6.

עקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה "הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו" (ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 444, 450; וכן: בג"ץ 6005/93 עליאש נ' השופט שמואל צור , פ"ד מט(1) 159, 161; בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 363, 369). ביסודו של עקרון זה עומדים עקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת (ע"פ 353/88 הנ"ל, בעמ' 451; ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום , פ"ד מט(1) 318, 341; רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס , פ"ד נו(6), 592, 598; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות (טרם פורסם)), ובשמירתו טמונה אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך השיפוטי" (ע"פ 353/88 הנ"ל, בעמ' 450), "ולביצור אמון הציבור בבתי המשפט" (ע"א 5185/93 הנ"ל, בעמ' 341; וכן: בש"פ 2794/00 הנ"ל, בעמ' 369; ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל , פ"ד נג(3) 714, 718). "עקרון זה מהווה גורם בלעדיו אין לאמון שרוחש הציבור לרשות השופטת" (ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני , פ"ד מ(2) 497, 499) וקיומו הוא "תנאי חיוני לתשתיתה הדמוקרטית של מדינת ישראל" (ב"ש 678/82 טייר נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(3) 386, 387; רע"א 3007/02 הנ"ל, בעמ' 598).

7.

מעקרון פומביות הדיון נגזר הכלל כי שמו של נאשם במשפט פלילי יהא ניתן לפרסום בפומבי (בש"פ 2794/00 הנ"ל, בעמ' 369). מסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה הקובע כי "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק", עולה כי סטייה מן הכלל תותר רק על יסוד הוראה מפורשת בחוק או החלטת בית משפט על-פי עילות מפורשות שנקבעו בחוק (ראה: ע"א 2800/97 הנ"ל בעמ' 719; רע"א 3007/02 הנ"ל בעמ' 600; בש"פ 5759/04 הנ"ל).

8.

הוראת החוק שעליה מבסס המבקש את בקשתו קבועה בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט המורה:

"בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם".

בא-כוח המבקש ציין בטיעונו, כי בקשתו לאיסור הפרסום מתבססת על העילה הקבועה ברישא של הסעיף, שעניינה "הגנה על בטחונו של בעל דין" ולא על העילה המנויה בסיפא, שעניינה "מניעת פגיעה חמורה בפרטיות". לטענת בא-כוח המבקש, יש לפרש את המונח "בטחונו של בעל דין" ככולל בתוכו גם את ביטחונם של בני משפחתו וכן בטחונו הכלכלי של בעל הדין הראוי להגנה כל אימת שיש חשש לפגיעה בפרנסתו של בעל הדין.

9.

בפסיקה נקבע כי את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום, אין לחרוג מעקרון זה אלא "לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום" (ר"ע 176/86 הנ"ל, בעמ' 499; וכן: ע"פ 353/88 הנ"ל, בעמ' 451), ו"לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (ע"א 5185/93 הנ"ל, בעמ' 341. וראה לעניין זה גם: בש"פ 2794/00 הנ"ל, בעמ' 369; בש"פ 5759/04 הנ"ל).

10.

על רקע זה, אין מנוס מדחיית הבקשה.

11.

אשר לטענת המבקש כי פרסום שמו יעמיד אותו ואת בני משפחתו בסכנת חיים, גם אם אצא מנקודת הנחה, מבלי לקבוע בדבר מסמרות, כי המונח "ביטחונו של בעל דין" כולל בחובו גם את ביטחונם של בני משפחתו, מקובלת עלי קביעת הערכאות קמא, כי טענותיו של המבקש בנושא זה נטענו בעלמא ולא בוססו כלל ועיקר. בצדק ציין בית משפט השלום כי המניע לפגוע במבקש או לנקום בו קיים בעיקר מצד המתלוננות ואלה הרי יודעות את שמו. מעבר לכך, המבקש לא ביסס את טענתו בדבר חשש לפגיעה בו ובמשפחתו ודומה כי עיקר חששו הוא מהקלון שיש בפרסום שמו. אכן, מטיבן של העבירות בהן המבקש מואשם, פרסום שמו עלול להמיט קלון עליו ועל בני משפחתו ובהם ילדיו הקטנים. אולם, כפי שנקבע בבש"פ 5759/04 הנ"ל, בכך אין כדי לגבור על עקרון פומביות הדיון ולמנוע את הפרסום ביחס לחשודים, קל וחומר בענייננו בו מדובר בנאשם.

12.

אין בידי לקבל את טענת המבקש כי המונח "בטחונו של בעל דין" כולל גם את בטחונו הכלכלי של בעל הדין. פרשנות כזו תרוקן מתוכן את עקרון פומביות הדיון שכן ברוב המקרים, יש בפרסום שמו של נאשם משום פגיעה ישירה או עקיפה בפרנסתו. כך בבג"ץ 6005/93 הנזכר לעיל בוטל הנוהל לפיו בערעורים המוגשים לפני בית המשפט העליון על פסקי דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין לא יפורסם שמו של עורך הדין וזאת חרף הפגיעה הצפויה בפרנסתו של עורך הדין שאינה שונה מהפגיעה בפרסום שמם של בעלי מקצועות אחרים ( שם, בעמ' 166). לאור האמור ובשים לב לכלל לפיו את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש בצמצום, אין לומר כי הגנה על ביטחונו של בעל דין כוללת גם הגנה על בטחונו הכלכלי.

13.

אציין כי בעובדה שהמבקש הפסיק בינתיים לעסוק ברפואה אין כדי לשנות ממסקנה זו. הערכאות קמא אמנם ביססו את ההחלטות בענייננו בין היתר, על האינטרס שיש בפרסום שמו של המבקש כדי להעביר את המידע לציבור המטופלים וכן לעודד הגשת תלונות נוספות. יחד עם זאת, הודגש כי נימוקים אלו עניינם ב"רובד הפרטיקולרי" של העניין הציבורי שבפרסום, שלצדו קיים "הרובד הכללי" שעניינו עקרון פומביות הדיון לכשעצמו (להבחנה בין השניים ראה בש"פ 5759/04 הנ"ל). רובד זה, אינו נדרש להוכחה והוא בבחינת חזקה חלוטה או אקסיומה ( שם ). כאמור לעיל, סטייה מעקרון פומביות הדיון תיעשה רק בהתאם להוראת חוק (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה). לפיכך, גם אם אניח שבמקרה שלפנינו, הפרסום לא ישרת מטרות פרטיקולריות כלשהן, משהמבקש לא הצליח להראות כי עניינו נכנס בגדר החריגים לעקרון פומביות הדיון, אין בכך בשיקול זה כשלעצמו כדי למנוע את הפרסום לפי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט.

הבקשה נדחית.