בש"פ 1105/05 עמיר כהן נ' מדינת ישראל

הערר שבפניי מופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד ' רוזן ), אשר דחה את ערעורו של העורר על החלטת בית משפט השלום (השופט ד' בארי ), לאפשר פירסום שמו ופרטים מזהים לגביו.

העורר נחשד בכך שבהיותו מורה בבית ספר, ביצע עבירות מין בשתיים מתלמידותיו. החקירה נגד העורר נפתחה בעקבות תלונה של אחת מהתלמידות והוא נעצר לצורך חקירה. העורר ביקש מבית משפט השלום לאסור על פירסום פרטיו המזהים אך בית משפט השלום דחה את בקשתו. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי ועררו נדחה. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי בשוקלו את שני האינטרסים המנוגדים המונחים על כף המאזניים – הנזק הנגרם לחשוד מפירסום שמו מחד-גיסא והאינטרס הציבורי בפירסום פרטים מזהים אודותיו מאידך גיסא – בא לידי מסקנה כי הכף נוטה לטובת פירסום השם. אמות המידה לפיהן הכריע בית המשפט המחוזי עולות בקנה אחד עם ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה (השופט מ' חשין ), בבש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). בית המשפט המחוזי עיכב את החלטתו לפרסם פרטים מזהים של העורר למשך 24 שעות, ועתה מבקש העורר כי החלטה זו תבוטל.

הכלל הוא כי בית המשפט דן בפומבי, ועל פי כלל זה פומביות הדיון מחייבת פירסום הליכים שהיו בבית המשפט, לרבות פירסום שמו של חשוד. החריג לכלל הוא החריג שנקבע בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 לפיו רשאי בית המשפט לאסור פירסום שמו של חשוד "אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום". כפי שנקבע בפרשת תורג'מן , נטל כבד מוטל על חשוד המבקש להראות כי ייגרם לו נזק חמור כתוצאה מפירסום שמו. אין כל ספק כי נגרם נזק לשמו הטוב של כל חשוד עת מתפרסם ברבים כי מיוחסות לו עבירות פליליות חמורות. לפיכך, כאשר נטען לקיומו של נזק חמור המטה את הכף למניעת הפירסום, יש להצביע על נזק כבד במיוחד. בין היתר נקבע כי ככל שהראיות לכאורה הנאספות כנגד החשוד הן בעלות עוצמה רבה יותר, כך יש צורך להוכיח נזק כבד יותר שנגרם לחשוד כדי להכריע לטובתו בהתמודדות בין האינטרס האישי של החשוד לבין האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי שעלינו להביא בחשבון כולל לא רק את זכות הציבור לדעת, אלא גם את האינטרס במיצוי החשדות הנחקרים. כאשר מדובר בעבירות מין, ויש תשתית של ממש להנחה החקירתית כי פירסום שמו של החשוד יחשוף קורבנות עבירה נוספים, גובר בדרך כלל האינטרס לחשיפת השם על פני הצורך להגן על שם החשוד.

בענין שלפניי טוענת התביעה כי מדובר בחשוד אשר הועמד לדין לפני זמן לא רב בעבירה של פירסום והצגת חומר תועבה, עקב החזקת חומר פורנוגרפי במחשב ביתו; חומר הנוגע גם למעשים מיניים שמעורבים בהם קטינים. בחקירה הנוכחית מצויות נגדו עדויותיהן של שתי מתלוננות ולפיכך, לדעת הממונים על החקירה, יש צורך חקירתי בגילוי שמו של החשוד מתוך הנחה שיש אפשרות שהפירסום יחשוף מעשים נוספים. מנגד, לא הצביע העורר על נזק שחורג מהפגיעה הקשה הנגרמת לכל נחקר מפירסום חשדות חמורים נגדו.

אשר על כן, הערר נדחה.