בש"פ 7554/00 וואיל הירבאוי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.

עורך-דין מנסור, בא-כוחו המלומד של העורר טוען - בעיקרם של דברים - כי אין בתיק המשטרה ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בהקשר זה מצביע הוא על כך שהאירוע בו מדובר - ידוי אבנים אל כלי רכב - היה בשעת חשיכה, אשר על כן אין לקבל את הודעתו של השוטר המכונה "אופק" כי העורר השתתף בידוי אבנים בהיותו נמנה עם חבורת אנשים שידתה אבנים בכלי הרכב במקום.

אכן כן: האירוע היה בשעת חשיכה - בסמוך לשעה תשע בערב - ואולם הודעתו של השוטר "אופק" ברורה בלשונה, ולפיה ראה את העורר כשהוא מחזיק אבנים בידו בנסותו לידותן אל עבר השוטרים, וכי רדף אחרי העורר כשהוא שומר על קשר עין עימו עד שנתפס. לא גיליתי שמץ-ראייה העשוי להטיל ספק בדברי השוטר "אופק", ולמותר לומר כי שאלת מהימנותו תידון בעת המשפט.

מוסיף וטוען עורך-דין מנסור, כי אין ראיה שהעורר ידה אבנים אל עבר כלי רכב או אל עבר אנשי המשטרה, והרי לדברי "אופק" עצמו הוא לא ראה את העורר יודה אבנים אלא מחזיק באבנים בניסיון לידותן. גם טענה זו אני מתקשה לקבל. העורר היה אחד בחבורה של כ15- אנשים אשר ידו אבנים אל עבר כלי רכב, ומשנצפה בידי "אופק" כשהוא מחזיק אבנים בידו בניסיון לידותן, אך סביר היה להסיק, למצער, כי היה בעצה אחת - ולו במובן הרחב של המושג - עם האחרים שהיו עימו במעשה ידוי האבנים.

עורך-דין מנסור מתלונן על כי שמו האמיתי של "אופק" אינו מצוי בתיק החקירה, וגם תעודת חיסיון חסרה מן התיק, דהיינו, תעודת השר לביטחון פנים המחסה על שמו האמיתי של "אופק". על טענה זו השיבה באת-כוח המדינה כי תעודת החיסיון מונחת על שולחן השר מאז יום ה10- באוקטובר, וחזקה כי תיחתם עד שאותו "אופק" יעמוד להעיד בבית-המשפט.

תשובתה של המדינה אינה מקובלת עליי. אמרנו לא אחת ולא שתיים כי תעודת חיסיון מן הדין שתמצא את מקומה בתיק המשטרה עם הגשתו של כתב-אישום לבית-המשפט, ולמצער, מייד בסמוך לאחר מכן. והנה, נמצא לנו כי כתב-האישום הוגש לבית-המשפט ביום 3 באוקטובר; תעודת החיסיון לא נכתבה אלא ביום 10 באוקטובר; והנה היום מצויים אנו ביום 25 באוקטובר - ותעודה אין. אמרתי במקום אחד ואחזור על כך שוב: אפשר ויש צורך בזיכויו של נאשם מאשמה או בשחרורו של עצור ממעצר, עד שהאחראים ידעו מה אחריות המוטלת עליהם; והסדר יבוא על הארץ.

ואולם בענייננו-שלנו הרעה אינה כולי-האי. המדובר אינו בראייה לגופה - זו מצויה בתיק המשטרה - אלא בשמו של השוטר בו מדובר, ולעניין זה לא נמצא לי מה עיוות דין נגרם לעורר אך בשל כך ששמו האמיתי של "אופק" לא נגלה לו עד הנה. כפי שאמרתי לעיל, תעודת החיסיון תוגש לבית-המשפט עד שמיעת המשפט, וכך יבוא הכל על מקומו בשלום.

אשר לחלופת מעצר, לצערי עליי לדחות את הבקשה. עמדנו בימים האחרונים, לא פעם ולא פעמיים, על-אודות הסיכון הנשקף לציבור, למשתמשים בדרך ולאנשי כוחות הביטחון מידוי אבנים, ופסקנו כי היודה אבן בכוונת מכוון הינו אדם מסוכן לציבור ודינו מעצר עד תום ההליכים. כך הוא על דרך הכלל. זה אף דינו של העורר.

דבר אחרון. העורר שוהה במעצר מאז יום האירוע נושא כתב האישום, יום ה3- באוקטובר. שאלתי את באי-כוח בעלי-הדין אימתי אמור משפטו של העורר להישמע ונעניתי כי היום, יום 25 באוקטובר, אמורה להיות ההקראה. אני מניח כי העורר יכפור באשמה, ושמיעת המשפט תידחה, אפוא, למועדים שייקבעו. בהקשר זה אני מבקש לחזור על דברים שאמרתי אתמול בהחלטה אחרת, ואלה הם הדברים: העורר מואשם בעבירה שנמנית היא עם עבירות שניתן לכנותן "עבירות דיומא". עבירות אלו, שלא כעבירות פליליות אחרות, הינן עבירות שהזמן גרמן; יום יבוא - נקווה כולנו כי לא ירחק היום - והארץ תשקוט. עד בוא היום, כאמור, יש להגן על הציבור בקפידה מפני מעשים כמעשי העורר, ובבוא היום אפשר יהיה להקל עם נאשמים כעורר, המצויים במעצר. ואולם בין כך ובין כך, ובתיתנו דעתנו לטיבה של העבירה ולגילם של הנאשמים, שומה עליהם על בתי-המשפט להכריע בדין במהירות יתרה, להכריע בדין ולגזור עונש. לא יהא זה מן המידה כי נאשמים כעורר ישבו בבתי המעצר שבועות ארוכים - אולי חודשים ארוכים - משל היו נאשמים בעבירות פליליות "מן המניין".

בהסתמכי על כל אלה אני מחליט כלהלן: אני מאריך את מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. לעת ההקראה - או בסמוך לאחר מכן - תגיש פרקליטות המדינה לבית-המשפט המחוזי בקשה לשמיעה דחופה, דחופה ביותר, של המשפט. חזקה על בית-המשפט המחוזי כי יפנה מזמנו היקר לשמיעת המשפט - ולשמיעת משפטים אחרים כמותו - וכך יוכל עניינו של העורר להסתיים בזמן קרוב ביותר. עם קבלת החלטתו של בית-המשפט תועבר החלטה אליי, לאלתר, ולאחר שאעיין בה אחליט על דבר המשך ההליך.

החלטתי זו תועבר לידיעתו של נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים, כבוד השופט ורדימוס זילר.

היום, כ"ו בתשרי התשס"א (25.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00075540. G01