בש"פ 8090/06 ויקטור גואטה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ) מיום 20.9.2006, בב"ש 93219/06, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בעניין מעצרו עד תום ההליכים.

2.בכתב האישום שהוגש ביום 12.5.2004 מיוחסת לעורר עבירה של רצח בכוונה תחילה. על פי הנטען בכתב האישום, העורר החליט לרצוח את יצחק שוורץ (להלן – המנוח ) בשל סכסוך שעניינו השתלטות על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה; הוא שידל את מרדכי ביסמוט (להלן – ביסמוט ) לסייע לו ברצח, והשניים אף הגיעו לביתו של המנוח, אך התכנית לא יצאה לפועל בשל העובדה שביסמוט התחרט; יומיים לאחר מכן, הגיע העורר לביתו של המנוח, ולאחר שהמנוח הכניסו לבית, היכה את המנוח בראשו, כפת את ידיו באמצעות חוט חשמל, חנקו בגרון באמצעות חוט חשמל אחר, ובמעשיו אלו הביא למותו.

3.העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו והוא עצור מזה כשנתיים וחצי, בעקבות הארכות חוזרות של מעצרו לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. במהלך משפטו הגיש העורר בקשות לעיון חוזר במעצרו, בטענה לכרסום בראיות. בקשות אלו נדחו פעם אחר פעם.

בחודש מאי 2006, משהגיע שלב הסיכומים במשפט, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, בה טען כי חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט ממוטט את התשתית הראייתית הלכאורית נגדו (להלן – הבקשה הקודמת ). הבקשה הקודמת נדחתה בידי השופט רוזן , בנימוק כי טענות העורר לעניין מהות הראיות ומשקלן מקומן להתברר בהכרעת הדין, שהייתה צפויה להינתן אותה עת. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה (ביום 19.7.2006) בידי השופטת פרוקצ'יה , באומרה את הדברים הבאים: "בנסיבות אלה לא יעלה על הדעת כי בית משפט שאינו דן בהליך הפלילי גופו, יתבקש להעריך את מכלול הראיות שהוגשו במשפט – שלא הובאו מטבע הדברים בפניו – ויקבע קביעות כלשהן בדבר מהימנות הראיות, ומשקלן. לא לכך מיועד הליך העיון החוזר בראיות התביעה, והדעת נותנת כי ההליך השיפוטי התקין מחייב כי הערכת הראיות בשלב סיום המשפט תיעשה בידי הערכאה שבפניה הובאו הראיות, אשר התרשמה מהן, ותפקידה הוא לקבוע עמדה לגבי הגרסאות השונות שהובאו בפניה על רקע כלל התמונה הראייתית שנפרשה בפניה. זאת ועוד, כקביעתו של בית משפט קמא, שאני מאמצת אותה, מכל מקום, לא חלה במקרה זה קריסה דרמטית של ראיות התביעה, אלא נדרש להעריך את הראיות שהובאו ולקבוע ממצאים לאורן, והערכאה הדיונית תעשה כן במסגרת הכרעת הדין שתינתן על ידה" (שם, פסקה 5).

לאחר הליך זה, בסוף חודש אוגוסט 2006, חלה התפתחות ראייתית בתיק. עד מטעם ההגנה, עדיאל קורליאונה, סיפר בעדותו כי עד התביעה ביסמוט התוודה בפניו כי הוא למעשה רוצחו של המנוח. קורליאונה העיד כי ביסמוט תיאר בפניו את הרצח מתחילתו ועד סופו. בעקבות זאת, המותב שדן בתיק ( כבוד השופטים ס' רוטלוי , סגנית נשיא ,

ע' סלומון-צ'רניאק ו א' טל ; להלן – המותב ) הורה למשיבה להודיעו עד ליום 3.9.2006 האם בכוונתה להביא עד הזמה או לפתוח בחקירת משטרה נגד ביסמוט. לאור דברים אלה, הגיש העורר בפני המותב בקשה לשחררו. בהחלטה מיום 14.9.2006 הורתה סגנית הנשיא רוטלוי להעביר את התיק לדיון דחוף בבקשה בפני השופט רוזן . לאחר קיום דיון בה, דחה השופט רוזן את הבקשה. בהחלטתו ציין, בהסתמך על החלטתה הנזכרת לעיל של השופטת פרוקצי'ה , כי "אין זה מן המידה שאכנס לנעלי המותב ואקבע בשאלות האמורות להיות מוכרעות על ידי המותב ששמע העדים ובחן הראיות לגופן".

בתזכורת שנערכה בתיק העיקרי, ביום 25.9.2006, חזר העורר בפני המותב על בקשתו להשתחרר מן המעצר. המותב קבע, כי אין בסמכותו לדון בבקשה, משום שאין בדעתו בשלב זה להביע דעה באשר למהימנות עדים, בהסבירו כי "בטרם הובא העד קורליאונה, היה כבר התיק בשל להכרעת הדין" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 25.9.2006, כמצוטט ב"תגובת המשיבה לערר" מיום 9.10.2006). בעקבות דיון זה, הגיש העורר את הערר הנוכחי, ובו הוא מבקש לקבוע בידי מי הסמכות לדון בבקשתו לעיון חוזר.

להשלמת התמונה יצוין, כי בתום הדיון לפניי (ביום 10.10.2006), הוריתי לצדדים להגיש הודעות מעדכנות בכתב, לאחר שתתקיים התזכורת הנוספת בתיק, שאמורה הייתה להיערך בפני המותב ביום 15.10.2006. בסופו של דבר התקיימה התזכורת ביום 17.10.2006, ובסיומה קבע המותב שני מועדים לשמיעת עדויות הזמה מטעם התביעה, בחודש נובמבר הקרוב.

4.בערר שלפניי, חוזר העורר על טענותיו בדבר הכרסום המשמעותי בראיות נגדו ובדבר ההצדקה שבשחרורו, עוד בטרם תינתן הכרעת הדין. אך בעיקר טוען העורר, כי יש לקבוע בערר זה מיהו המותב הראוי לדון בבקשתו לעיון חוזר במעצרו. הוא אינו חולק על כך שהסמכות קיימת גם לשופט שאינו משופטי המותב, אך לטענתו, המותב שדן בתיק העיקרי הוא המותב הראוי לדון בבקשתו. זאת, בעיקר, משום שמדובר בתיק מורכב, שחלה בו התפתחות ראייתית בשלב הסיכומים, ולכן, רק המותב, שהתרשם באופן ישיר מן העדים, יכול להביא בחשבון את התמונה הראייתית כולה ולדון כראוי בבקשה לעיון חוזר.

המשיבה אף היא מסכימה כי הסמכות לדון בבקשה לעיון חוזר נתונה הן למותב והן לשופט שאינו חלק מן המותב ("שופט המעצרים" בלשונה). ואולם, לשיטתה, שופט המעצרים הוא זה שצריך לדון בבקשה לעיון חוזר במהלך כל שלבי המשפט, ורק במקרים נדירים תידון הבקשה בפני המותב שדן בתיק. המשיבה מוסיפה, כי סמכות המותב לדון בבקשה לעיון חוזר נתונה לשיקול דעתו של המותב וחיובו להידרש לבקשה כזו הינו בעייתי. באשר לעניינו של העורר, סבורה המשיבה, כי בדין דחה השופט רוזן את הבקשה לעיון חוזר וכי אין מקום להתערב בה. מכל מקום, מוסיפה המשיבה, הדרך פתוחה בפני העורר לפנות שוב בבקשה נוספת לעיון חוזר, שתידון בפני שופט המעצרים, אשר יבחן את חומר הראיות-לכאורה תחת המגבלות הקיימות בהליך מעין זה, ובכלל זה השלב המתקדם מאוד שבו מצוי ההליך העיקרי.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

פתח דבר אבהיר, כי אין בכוונתי להיעתר לבקשת העורר ולהחליט לגופו של עניין בשאלת שחרורו מן המעצר. זאת, משום שבקשת העורר לעיון חוזר לא נדונה לגופה, וככלל, אל לה לערכאת הערעור "לדלג" על הערכאה הדיונית ולמלא במקומה את התפקיד של קיום הליך מקורי-ראשוני בבקשה לעיון חוזר (השוו לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה בבר"ם 5237/06 משרד הפנים נ' קרלסון , ניתן ביום 25.4.2006, פסקה 8). המותב, כאמור, העביר את הדיון בבקשה לעיון חוזר אל השופט רוזן . זה האחרון דחה את הבקשה, משום שסבר כי בשלב שבו המשפט מצוי, המותב הוא זה שידון בטענות העורר, במסגרת הכרעת הדין. בנימוק זהה דחה, כזכור, גם את הבקשה הקודמת לעיון חוזר (והחלטתו אושרה בערר הקודם). ברם, הסיטואציה הנוכחית אינה דומה לזו שבה היה מצוי התיק בעת שנדונה הבקשה הקודמת. שהרי בינתיים, כזכור, חלה התפתחות ראייתית בתיק. משמעותה של התפתחות זו מקבלת עתה משנה תוקף, שעה שברור כי הכרעת הדין אינה צפויה להינתן בקרוב, שכן קבועים עוד לפחות שני דיונים לשמיעת ראיות הזמה בעקבות אותה התפתחות ראייתית.

בנסיבות אלו, מקובלת עליי טענת העורר, לפיה בקשתו לעיון חוזר ראוי לה שתידון לגופה. השאלה היא רק, איזהו המותב שידון בה.

6.ככלל, אין זה רצוי כי שופט הדן בבקשה בענייני מעצר ישב בדין במשפט גופו (ראו, למשל, ע"פ 6448/95 ליבקינד נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 173, בעמ' 176; ע"פ 5456/01 פלוני נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 22.7.2001, פסקה 8; ע"פ 9238/03 דיין נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 23.11.2003, פסקה 3; שלושתם מפי הנשיא ברק ). הטעם לכך הוא, שהחלטה בעניין מעצר (או שחרור) עלולה להתפרש כהבעת דעה באשר לגורל התיק בהליך העיקרי (ראו ע"פ 57/83 מדר נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 415 (להלן – מדר ), מפי הנשיא כהן , וההפניות שם). טעם נוסף מצוי בחשיפה האפשרית לראיות שאינן מובאות בהליך העיקרי, כדוגמת הרישום הפלילי של הנאשם. יהיו אף מקרים שבהם – ולו רק לשם מראית פני הצדק – ייפסל שופט מלדון בהליך העיקרי אך משום שדן במעצרו של הנאשם שלפניו (ראו, למשל, ע"פ 593/83 ורקשטל נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(4) 614 (להלן – ורקשטל ), בעמ' 616, מפי הנשיא שמגר ).

אך אין הדבר בבחינת כלל בל יעבור. ככלל, אין בעובדה שמותב מסוים החליט בעניין מעצרו של פלוני כדי לפסול אותו מלשבת בתיק העיקרי הדן בשאלת אשמתו של אותו פלוני (ראו, כדוגמה, עניין מדר ; וראו גם דברי הנשיא שמגר בעניין ורקשטל , בעמ' 616, הגם שבנסיבות המקרה שם נפסל השופט מלישב בדין , כחריג לכלל ). יתר על כן: בנסיבות מסוימות, דווקא המותב שדן בהליך העיקרי הוא המתאים לשמוע בקשות בעניין מעצרו או שחרורו של הנאשם העומד בפניו למשפט. כך, לדוגמה, כאשר "מתעורר הצורך לדון בעניין מעצרו של נאשם תוך כדי מהלך הדיון, ואז אין מנוס אלא שהבקשה תידון על-ידי אותו שופט, שהרי מי כמו השופט, המברר את המשפט, יכול להעריך את משמעויותיהן של ההתפתחויות, שאירעו במהלך המשפט" (ב"ש 1/86 מדינת ישראל נ' בדש , פ"ד לט(4) 813, בעמ' 815, מפי השופט ש' לוין ; ראו גם בש"פ 2699/91 גהלי נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 25.6.1991, מפי השופט מצא ; וכן בש"פ 2829/91 ביטרן נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 2.7.1991). בעיקר אמורים הדברים כאשר הבקשה לעיון חוזר מבוססת על הליכים או ראיות שהושמעו במשפט.

7.ומן הכלל אל הפרט. במקרה שלפניי, הבקשה לעיון חוזר במעצרו של העורר, מבוססת על חומר הראיות שנשמע במשפטו, ובכלל זה עדויותיהם של ביסמוט (עד התביעה) ושל עדיאל קורליאונה. בנסיבות אלו – שבהן אין צורך בהיחשפות לראיות נוספות, כגון ראיות בדבר עברו הפלילי של העורר או מסוכנותו – המותב הראוי לדון בבקשה זו הינו המותב שדן בתיק, שהרי הוא המצוי בפרטי העדויות והראיות הרלוונטיות לבקשה.

8.סוף דבר: הערר מתקבל. החלטתו של השופט רוזן מיום 20.9.2006 מתבטלת בזה. הבקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו של העורר תידון בפני המותב שדן בתיק העיקרי.