ע"פ 9238/03 איציק דיין נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום באילת (השופטת ש' שטיין) שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 1311/03.

1.כנגד איציק דיין (להלן המערער) וכנגד אחיו ברוך דיין הוגש כתב אישום המייחס להם מעשים שונים של תקיפה ואיומים במהלך פגישה עסקית. כתב האישום מייחס למערער עבירות של תקיפה (לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן חוק העונשין)) ואיומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין). במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד ברוך דיין (השופט ש' שטיין). הבקשה התקבלה וברוך דיין נעצר עד תום ההליכים. כך, בין היתר, היות שבית המשפט סבר כי מדובר, כפי הנראה, באדם אלים. כן ניתן משקל לעברו הפלילי. המערער לא לקח חלק באותם הליכים. ניהול ההליך, לגופם של דברים, החל להתברר בפני השופטת בלטמן אשר החליטה לפסול עצמה מלדון בתיק עקב היכרות מוקדמת עם אחד מעדי התביעה. אשר על כן, התיק הועבר לטיפולו של השופט שטיין, אשר דן בבקשת המעצר עד תום הליכים בעניינו של ברוך דיין. עקב כך, בקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. נטען כי השופט שטיין נחשף לחומר ראיות הרלוונטי לעניינו של המערער שכלל את תיק החקירה כולו ועל כן קיים חשש ממשי למשוא פנים. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, בנסיבות העניין, בית המשפט אשר נחשף לראיות בלתי קבילות, לא חייב לפסול עצמו. כמו כן, המשיבה טענה כי אילת היא עיר שדה, בה שני שופטים בלבד, ועל כן, פסילת המותב תגרור קשיים מרובים. השופטת בלטמן פסלה עצמה מלדון בתיק. על כן, ובהתחשב בזמן שעבר מאז ניתנה ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אין עילה לפסלות בית המשפט. בית המשפט דחה (ביום 7.10.2003) את הבקשה שהוגשה לו, תוך אימוץ נימוקי המשיבה.

2.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי בית המשפט נחשף למסה כבדה של ראיות בלתי קבילות שלא יאפשרו לו לשפוט משפט צדק. עוד טוען המערער כי לאור העובדה שהשופט שטיין דן בבקשת מעצר עד תום ההליכים של ברוך דיין ושל אח נוסף של המערער, התעורר אצלו החשש שכל ענייניה של משפחתו מובאים בפני השופט שטיין. המשיבה מתנגדת לערעור וחוזרת על נימוקיה בפני בית המשפט. בנוסף, טוענת המשיבה כי במהלך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ההתייחסות היחידה לעניינו של המערער הייתה בטענה שהעלה ברוך דיין, לפיה הבקשה לעצור עד תום ההליכים אותו ולא את אחיו היא בקשה מפלה. בית המשפט קבע כי חלקו של ברוך דיין מרכזי יותר בפרשה וכי בנוסף למערער אין עבר פלילי. לטענת המשיבה, התייחסות זו אינה מצדיקה פסילת בית המשפט, שכן אינה מגלה חשש ממשי למשוא פנים.

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. אכן, במהלך הבקשה למעצר עד תום ההליכים נחשף השופט לעדויות העולות מתיק החקירה, וקבע כי יש בהן כדי להקים ראיות לכאורה באשמתו של ברוך דיין, אחיו של המערער. הלכה היא כי רצוי להימנע מהבאתו של הדיון בתיק בפני אותו שופט שדן בבקשת המעצר עד תום הליכים (ע"פ 6448/95 ליבקינד נ' מדינת ישראל , פ"ד מט (4) 173; ע"פ 405/77 פלום נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(3) 619 ; ע"פ 454/89 סויסה נ' מדינת ישראל , פ"ד מג (4) 86). אולם, אין די בכך כדי לפסול את בית המשפט מלשבת בדין. יש לברר האם אכן קיים חשש ממשי למשוא פנים. כך, יש לבחון את משך הזמן שחלף בין דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לבין הדיון בהליך גופו; את היקף הראיות שנחשפו בפני בית המשפט והקשר בינן לבין השאלות העובדתיות והמשפטיות שעתידות להתברר ואת האמירות שהעיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת המעצר (ע"פ 5456/01 קוסטובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך, גם כאשר מדובר בדיון במעצר של אחיו של המערער, שותפו, אם אכן הדיון מתייחס למערער, ומעורר חשש ממשי למשוא פנים בעניינו. בנסיבות המקרה, לא נחשף בית המשפט למסה כבדה של ראיות בלתי קבילות. אמנם בית המשפט נחשף לתיק החקירה כולו, ואף התייחס למערער בהחלטתו וציין כי מדובר באירוע אלים, במהלכו ניסו ברוך דיין והמערער לכפות רצונם על המתלוננים, בדרך של איומים. אולם, הדיון בבקשת המעצר נסב סביב עדויות המתלוננים ועדים שנכחו במקום ההתרחשות. עדויות אלה יוערכו במהלך המשפט בהתאם לממצאי מהימנות, ובעניין זה, כך קבע בית המשפט, לא ניתנה כל הכרעה. בית המשפט נמנע מלהסיק מסקנות באשר לאשמתו של המערער, וציין כי הוא מסתמך, לצורך הדיון במעצר עד תום ההליכים, רק על החומר שהונח לפניו. כמו כן, בית המשפט ציין כי ההבדל בין המערער לברוך דיין מתבטא במעורבותו האקטיבית של ברוך דיין ובעברו הפלילי. מכאן, הודגשה דווקא העובדה כי למערער אין עבר פלילי. יתר על כן, פרק הזמן שעבר הוא כחצי שנה בין מועד הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לבין ניהול ההליך. אם כך, אין מדובר בסמיכות זמנים גדולה. על כן, השתכנעתי כי בנסיבות העניין לא התעורר חשש ממשי למשוא פנים. אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של המערער אלא יש צורך לבסס תשתית עובדתית לפיה שופט מקצועי לא יוכל לשפוט משפט צדק (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247).

הבקשה נדחית.