בש"פ 83/08 פלוני נ ' מדינת ישראל

(פרסום חלקי כפוף לחובת סודיות משיקולי ביטחון המדינה)

1.

זוהי עתירה לגילוי ראיות חסויות, על-פי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, במסגרת משפט פלילי המתנהל כנגד העותר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ( XXX ) [סודי].

2.

בתחילת חודש מאי 2007 הוגש נגד העותר, תושב סיני שבמצרים, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

על-פי האישום הראשון , הצטרף העותר לקשר שקשר תושב מצרים, המכונה "חאלד", יחד עם אחרים, להוביל קבוצה של תושבי מדינות זרות בדרך לחציית גבול ישראל-מצרים, ולהכניסם לישראל שלא כדין. תפקידו של העותר במסגרת הקשר היה להוביל יחד עם אחרים את הזרים לקרבת הגבול, כדי שבעזרת אחרים יחצו הזרים את הגבול וייכנסו לישראל שלא כדין. בגין אישום זה מיוחסת לעותר עבירת קשירת קשר לפשע.

על-פי האישום השני , ביום 28.1.07 פנה חאלד אל העותר, וביקשו להראות לאדם מסוים את הדרך לחצות את גבול ישראל-מצרים, ולהיכנס לישראל שלא כדין. העותר פנה לתושב מצרים, המכונה "נעאמן", וביקשו להצטרף אליו. נעאמן נענה לבקשה. מאוחר יותר נפגשו העותר ונעאמן בסיני עם חאלד, אשר הגיע לפגישה עם תושב רצועת עזה, בשם מוחמד סקסק (להלן - סקסק), שנשלח על-ידי ארגון הג'יהאד האיסלאמי וארגון גדודי חללי אל-אקצא, וכן עם אדם נוסף ששמו הפרטי מוחמד. חאלד אמר לעותר, כי סקסק הוא פלסטיני המבקש לבצע פיגוע בישראל, הראה לעותר תיק ובו מטען חבלה, ואמר לו כי זה מטען החבלה שבאמצעותו יבוצע הפיגוע. חאלד ביקש כי העותר יוביל את סקסק לישראל בתמורה לתשלום של 4,000 לירות מצריות. העותר נענה. חאלד הניח את המטען בארגז רכבו של נעאמן, והעותר, סקסק ונעאמן נסעו ברכב עד לאיזור ביתו של העותר בסיני. שם ביקשו העותר ונעאמן מסקסק לרדת עם המטען, וסקסק אמר לעותר כי בכוונתו לבצע עם המטען פיגוע באילת. העותר ונעאמן הורו לסקסק להמתין להם שם, עד שיחזרו.

בהמשך אותו יום, הובילו העותר ונעאמן לגבול ישראל-מצרים, יחד עם שותפים אחרים (להלן - השותפים), שתי קבוצות זרים שמנו 23 איש, כדי לחצות את הגבול ולהיכנס לישראל שלא כדין. מעט לפני השעה 19:30 חצו השותפים והזרים את הגבול, ונכנסו לישראל שלא כדין. חיילי צה"ל הבחינו בהם, ועצרו את הזרים. השותפים נמלטו.

בסמוך לחצות, חזרו העותר, נעאמן, ואחיו של נעאמן, חמדי, אל סקסק שהמתין להם. העותר, נעאמן וחמדי הובילו במכונית את סקסק שעמו המטען לגבול ישראל-מצרים בקרבת אילת. במרחק של קילומטר וחצי מהגבול ירדו נעאמן וסקסק מהרכב ופנו ברגל לעבר הגבול, כשסקסק נושא עמו את המטען. בסמוך לשעה 7:00 ביום 29.1.07 הם חצו את הגבול, ונכנסו לישראל. נעאמן הוביל את סקסק בתוך שטח ישראל עד למרחק של קילומטר אחד מאילת, השאירו שם, יצא מישראל דרך הגבול, נפגש עם העותר ודיווח לו על פעולתו.

סקסק המשיך בדרכו לאילת, ובדרך נעזר בשני תושבי ישראל שהסיעו אותו במכוניתם מבלי שידעו שהוא בדרכו לבצע פיגוע. בסמוך לשעה 9:06 נכנס סקסק למאפייה באילת, ופוצץ את המטען. הפיצוץ גרם למותם של שלושה אנשים ששהו במאפיה, למותו של סקסק, ולנזק למאפיה ולבנין סמוך.

ביום 29.1.07 שילם חאלד לנעאמן 10,000 לירות מצריות, מתוכן העביר נעאמן לעותר 4,000.

בגין אישום זה מייחס כתב האישום לעותר ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, רצח בכוונה תחילה, היזק בחומר נפץ, עבירות נשק, הסתננות מזוינת, ביצוע עבירת פשע על-ידי מסתנן, הסתננות וחברות בארגון טרוריסטי.

3.

בתשובתו לכתב האישום כפר העותר בעובדות המיוחסות לו. XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX [סודי].

4.

עוד העלה העותר טענות "זוטא", בדבר הפסול שבאמרותיו בחקירות המשטרה והשב"כ, בשל פגיעה חמורה בזכויותיו החוקתיות, בין היתר, בשל שימוש באמצעים פסולים ופוגעניים, לטענתו, בידי חוקרי השב"כ ובידי מדובבים. XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX [סודי]. הוא הוכנס לתא שכלל מספר עצורים או אנשים שהתחזו לכאלה. הם האשימו את העותר בשיתוף פעולה עם ישראל ובמלשנות, ואיימו שיטביעו אותו בכיור הגדול שנמצא בתא. כדי להציג עצמו כתומך במאבק הפלסטיני, סיפר להם העותר, לטענתו, שהוא לא משתף פעולה, וכי הוא החדיר שני אנשים לישראל. עקב האיומים, הגדיל את חלקו וסיפר שקרים, וביניהם - כי החדיר מחבל מתאבד. המדובבים אמרו לו, לטענתו, כי דבריו נרשמו ויישלחו לג'יהאד האיסלאמי לבדיקה. כאשר הגיע העותר לחוקריו בשב"כ ובמשטרה, היה תחת השפעת המדובבים. חוקריו עמדו על כך שיחתום על הדברים, ואף אמרו לו שישתחרר אם יעשה כן. העותר מציין כי הוא איננו יודע קרוא וכתוב, לא בערבית ולא בעברית. אמצעים בלתי חוקיים ואלימים אלה - איומי המדובבים והמשך החקירה הקשה והפיתוי שהיה כרוך בה, בהצטברם, הביאו אותו למסור הודאות שקר שלא מרצונו הטוב והחופשי.

5.

ביום 22.11.07 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א -1971 (להלן - פקודת הראיות), בה הביע דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע המפורטים להלן, הנוגעים לעותר, עלולה לפגוע בביטחון המדינה:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.

א.שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם".

חיסיון הראיות על-פי תעודה זו הוא נשוא העתירה שלפנינו.

6.

הדיון לפני התקיים בארבעה חלקים: בחלק ראשון, אשר התקיים בדלתיים פתוחות ובמעמד הצדדים, הועלו טענות כלליות מפי באת-כוח העותר ובא-כוח המדינה. החלק השני, התקיים בדלתיים סגורות כמצוות החוק (סעיף 46(א) לפקודת הראיות), ובמעמד שני הצדדים. החלק השלישי, התקיים בדלתיים סגורות, ובמעמד בא-כוח המדינה ונציגי גורמי הביטחון בלבד. לבסוף, שמענו דברים נוספים, במעמד שני הצדדים, מפי באת-כוח העותר. בסופו של דיון, נמסר לעיוני כל החומר החסוי החוסה תחת תעודת החיסיון, שהיקפו ניכר והוא מחזיק מספר קלסרים.

7.

טוען העותר בעתירתו, כי תעודת החיסיון מנוסחת באופן כללי וגורף, וכוללת נושאים רבים שאין טעם טוב להחיל עליהם את החיסיון. חיסיון כללי כזה מנוגד, על-פי הטענה, לפקודת הראיות, המאפשרת להטיל חיסיון על ראייה קונקרטית. התעודה אף איננה כוללת את הפיסקה, הקיימת בדרך כלל בתעודות חיסיון, לפיה החיסיון אינו חל על טענות פסול הנוגעות לחקירת הנאשם.

8.

עוד נטען, כי המדינה הציגה מעט פראפרזות של החומר החסוי, ולא הציגה רשימה של החומר החוסה בתעודת החיסיון, זאת בניגוד לחובתה לפרט באופן כללי את טיב הראיות החוסות בחיסיון. כך, טוען העותר, כי המדינה מפרה את חובתה לגלות לו, ולו בקווים כלליים, כנגד מה עליו לכוון את טענותיו. העברת שיקול הדעת בעניין זה לגורמי הביטחון, גורמת ל"סודיות יתר", שמחבלת באפשרות לנהל משפט צדק, שכן הדבר איננו מותיר בידו די כלים להתמודד עם האישומים.

9.

לעניין המדובבים, מבקש העותר כי יוסר החיסיון מכל חומר העשוי לתמוך בטענתו כי השתמשו כנגדו באמצעי לחץ פסולים או בעינויים או באלימות, בין אם על-ידי חוקרים אנשי מרות, ובין אם על-ידי חוקרים שאינם אנשי מרות. אמצעי זה איננו מוזכר בצורה כלשהי בחומר שהועבר לעיון הסניגוריה, חרף העובדה כי אין מדובר בענין חסוי: השימוש באמצעי זה, של חדר מדובבים, ידוע לכל עצור, לכל סניגור, ואף פורסם ברבים, לא אחת, על-ידי התקשורת ובדוחות של ארגונים להגנה על זכויות אדם. ללא קבלת חומר החקירה הנוגע לתא המדובבים, לא יוכל העותר להעלות טענות הגנה כלשהן בענין קבילותן ומשקלן של אמרותיו או של אמרות מפליליו. העותר מוסיף כי במשפטו יבקש לחקור את המדובבים עצמם, אף אם תוך טשטוש זהותם, שכן עיקר טענותיו מופנות כלפיהם.

10.

סודי .

11.

סודי .

12.

לטענת המדינה , נוסחה הכללי של תעודת החיסיון והעדר פירוט של החומר, אושרו בשורת החלטות של בית משפט זה, מתוך הכרה בכך שעצם הפירוט עלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב.

13.

המדינה הוסיפה וטענה, ראשית, כי מוסכם עליה כי יש להוסיף לתעודת החיסיון הוראה לפיה החיסיון לא יחול על פעולות שמעמידות טענות פסול בחקירה. XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX [סודי]. עוד צויין, כי בחקירתו, העותר הודה במעורבותו בפיגוע. XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX [סודי].

14.

לאחר קיום הדיון, נמסרה לבית המשפט הודעת המדינה, לפיה לבאת-כוח העותר נמסרה פראפרזה נוספת שזה נוסחה:

" XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX " [סודי].

XXXXXXXXXX

[סודי], וכן נמסרו פראפרזות נוספות (חוצץ נ', 1א; חוצץ נ', 1ב; חוצץ נ', 4א; חוצץ נ', 10א; חוצץ ס', 1א; ומסמכים 13-21 לחוצץ ס'). כן תיקנה המדינה את תעודת שר הביטחון, באופן שנכלל בה הסייג לפיו החיסיון לא יחול על טענות פסול הנוגעות לחקירת הנאשם (תעודה מיום 17.2.08, פיסקה 4).

עקרונות החיסיון לטובת המדינה

15.

תעודת החיסיון הוצאה מכוח סעיף 44(א) לפקודת הראיות, הקובע:

"44. חיסיון לטובת המדינה

(א) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראייה, אם ראש הממשלה או שר הביטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראייה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

16.

בהליך על-פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, מתמודדים שני אינטרסים מנוגדים: האחד - אינטרס גילוי האמת, העומד ביסוד ההליך המשפטי. חשיפת האמת מחייבת, בדרך כלל, את חשיפת חומר החקירה כולו, הן בפני הנאשם והן בפני בית המשפט, באופן שיאפשר לנאשם להוכיח את הגנתו מפני האישום (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פד"י לח(3) 729, 733-734 (1984) (להלן - ענין ליבני ); בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 15.7.05), פסקה 5). מנגד, ניצב אינטרס ההגנה על טובת הציבור וביטחון המדינה, אשר לעיתים מחייב את חסיונו של חומר חקירה, כדי למנוע פגיעה באינטרסים חיוניים שנועדו להבטיח את חיי אזרחי ישראל. ישנם מקרים בהם גילוי תוכנן של ראיות התביעה עלול לפגוע בביטחון המדינה; במקרים אחרים, החומר עצמו עשוי להיות בעל תכנים שאינם מסכנים את הביטחון, אך גילויו עלול לאפשר התחקות אחר האמצעים החסויים שבאמצעותם פועלים גורמי הביטחון (ענין

ליבני , שם, בעמ' 735). בהתמודדות בין אינטרס הגשמת הצדק בהליך הפלילי לבין אינטרס ביטחון הציבור, ניתנת הבכורה לאינטרס הראשון. מקום שראייה חסויה הינה בעלת משקל מהותי לעשיית הצדק במשפט, נדרש יהיה לגלותה גם אם גילוי כזה עלול לפגוע באינטרס הביטחון. כלל זה חיוני להגשמת משפט צדק, לבל יורשע אדם בדין כאשר מצויה ראייה העשויה להצביע על חפותו. כאשר הראיות החסויות אינן מהותיות להגנת הנאשם, ההנחה היא כי הותרתן חסויות מקדמת אינטרס ציבורי כללי בלא פגיעה בהליך המשפטי התקין של הנאשם.

17.

הכרעתו של בית המשפט בעתירה לגילוי ראייה חסויה על-פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, מודרכת על-ידי המבחן שנקבע בסעיף עצמו: אם הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה. עשיית צדק בהקשר זה פירושה, ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולמנוע עיוות דין מהנאשם. הכלל בענין זה הוא, כי הצדק דורש גילויה של ראייה חסויה, מקום שהיא חיונית להגנת הנאשם. ראייה הופכת חיונית כאשר היא עשויה לעורר ספק סביר באשמת הנאשם, הן באופן ישיר, על-ידי ביסוס טענות ההגנה, והן באופן עקיף, על-ידי כרסום משקלן של ראיות התביעה (ראו ע"פ 621/01 מדינת ישראל נ' דרוויש , פד"י נה(2) 823, 828; וכן דנ"פ 1424/01 מדינת ישראל נ' דרוויש (לא פורסם, 23.4.01), פסקה 5; ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל , פד"י נא(1) 433, 443 (1997) (להלן - ענין מאזריב )). חיוניות הראייה להגנת הנאשם גוברת על כל שיקול אחר, לרבות השיקול הביטחוני, ואם נמצא כי הראייה מהותית להגנת הנאשם, יש למוסרה לידיו. לעומת זאת, אם מדובר בראייה שאיננה חיונית, אך יש לה משמעות ראייתית מסוימת בהשתלבותה בכלל הראיות, כגון שעשויה היא להשפיע על מהימנות הנאשם או העדים, כי אז יש לבחון את מידת התועלת הצפויה להגנת הנאשם מגילוי הראייה, ולהשוותה למידת הפגיעה בביטחון המדינה הצפויה כתוצאה מן הגילוי. אם התועלת לנאשם עולה על מידת הפגיעה הצפויה בביטחון המדינה, יש לצוות על גילוי הראייה (ענין ליבני , שם, בעמ' 738; ע"פ 5114/97 סלימאני נ' מדינת ישראל , פד"י נד(4) 721, 725 (2001)).

18.

בחינת הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית צדק, איננה תיאורטית; היא נטועה בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. יש לבחון את כתב האישום, את חומר הראיות הכולל, את חזית המריבה בין הצדדים, ואת מקומה של הראייה החסויה בתוך כל אלה (ענין מאזריב , שם, בעמ' 443 ; בש"פ 1924/93 גרינברג נ' מדינת ישראל , פד"י מז(4) 766, 771 (1993); בש"פ 6392/97 בלביסי נ' מדינת ישראל , פד"י נא(5) 176, 181 (1997) ).

19.

כדי להבטיח שלא תיפגע זכותו של נאשם להתגונן במשפטו, קבע המחוקק "ביקורת משולשת", שנועדה להבטיח כי ראייה תישאר חסויה רק אם בפועל היא איננה תורמת באופן מהותי לעשיית צדק ולחשיפת האמת. הבדיקה הראשונה נעשית בידי הגורם המוסמך להוציא את תעודת החיסיון, המחויב לבחון אם החיסיון נדרש לצורך שמירת האינטרס הציבורי או ביטחון המדינה. הבדיקה השניה נעשית בידי גורמי התביעה, המופקדים על בדיקת הצורך בחיסיון, והצורך בחומר להגנת הנאשם. בית המשפט הוא הגורם השלישי הבוחן סוגיה זו (יעקב קדמי על הראיות חלק שני 884 (2003) ; ע"פ 4765/98 אבו-סעדה נ' מדינת ישראל , פד"י נג(1 ) 832, 839 (1999) ).

20.

מאחר שהחומר החסוי אינו חשוף לעיני הנאשם, על בית המשפט לנקוט הקפדה יתרה בבדיקתו, ובהפעלת שיקול דעתו באשר לאיזון הראוי בין אינטרס הציבור הטמון בחיסיון, לבין משקלו של החומר באשר לתרומתו להגנת הנאשם (בש"פ 5080/06 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 31.8.06), בפסקה 6). על כן, על בית המשפט לבחון את החומר החסוי, בשוותו לנגד עיניו את מלוא הפוטנציאל הטמון בו מבחינת אינטרס ההגנה של הנאשם, על כל היבטיו (ענין מאזריב , שם, בעמ' 463 ). הערכת משקלה של הראייה החסויה בשלב ראשוני של ההליך הפלילי היא מורכבת, ו" מחייבת הערכה מראש של מתווי הגנה אפשריים, ובחינת מידת תרומתה הפוטנציאלית של הראייה למתווים אלה, וכן את תרומתן האפשרית של הראיות החסויות כמכלול " (בש"פ 155/08 אבו-טיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.5.08) , בפסקה 8).

21.

בחנתי את מכלול המסמכים החוסים תחת תעודת החיסיון על-פי הכללים שפורטו לעיל. נתתי את דעתי לטענת ההגנה העיקרית שהעלתה באת-כוח העותר, אך גם לטענות הגנה אפשריות אחרות, העשויות לעלות בהמשך.

22.

בדיקתי העלתה, כי החומר החוסה תחת תעודת החיסיון נופל בבירור לגדרם של העניינים המנויים בתעודת החיסיון. החומר מתעד מגוון רחב של שיטות פעולה, מקורות מידע ואמצעים מסוגים שונים, המשמשים את גורמי הביטחון בפעולתם. גילויו של חומר זה עלול לפגוע פגיעה מהותית בדרכי פעולתם של גורמי הביטחון, ולסכן בכך את ביטחון המדינה ואזרחיה.

יש להוסיף, כי פירוט הראיות החסויות בתעודת החיסיון לא יועיל לעותר, אך עלול לפגוע בתכלית החיסיון, ולכן אין להיעתר לבקשה להוסיף פירוט כזה.

23.

אשר לגופו של החומר, בחנתי את הראיות הקשורות בטענות ה"זוטא" שהעלה העותר. לא מצאתי תימוכין כלשהם בחומר ראיות זה לטענות העותר בדבר שימוש באיומים או באלימות כלפיו על-ידי גורם כלשהו במהלך גביית ההודאות. אין, אפוא, בחומר החסוי, כדי לסייע לעותר בטענותיו כנגד קבילות הודאותיו.

24.

אשר לחומר הרלבנטי לגופם של האישומים כנגד העותר - בכפוף לפראפרזה אחת שאציין להלן, לא מצאתי בחומר ראיות זה דבר העשוי לסייע לעותר בהגנתו, מעבר לתוכן הפראפרזות שניתנו לו XXXXXXXXXX [סודי]. נהפוך הוא: מרבית החומר החסוי גופו פועל להפללתו של העותר, וטוב לו שייוותר חסוי משיגולה, ככל שהגנתו של העותר נוגעת בדבר. חלק מן החומר כלל אינו נוגע לעותר. גילויו של החומר הנוגע אליו אכן עלול לפגוע באינטרס חיוני של ביטחון הציבור, מבלי שיש בו כדי להועיל לעותר בהגנתו.

25.

מתוך כלל החומר בו עיינתי, אני רואה לציין את הפראפרזה הבאה, העשויה לשמש את העותר בהגנתו:

" XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX " [סודי].

26.

בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.