בש"פ 7200/08 מוחסין סעיד נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת המבקש להורות על גילוי ראיות חסויות שפורטו בתעודת חיסיון שהוגשה בהליך הפלילי המתנהל בעניינו.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 27.7.07 המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לפשע, אימונים צבאיים אסורים, חברות בארגון טרוריסטי, מסירת ידיעות לאויב כדי לפגוע בבטחון המדינה, עבירות נשק, ונסיון לחטיפה לשם רצח או סחיטה.

3.

עובדות כתב האישום הן, בעיקרן, אלה:

בסמוך לחודשים מאי-יוני 2006, קשרו שני פעילי ארגון טרור – שאדי וחוסיין קשר עם המבקש לחטוף חייל צה"ל ממוצב ישראלי בשטח ישראל, ולדרוש לאחר מכן תמורת החזרתו את שחרורו של אכרם סלאמה סעיד, אחיהם של שאדי וחוסיין, הכלוא בישראל. לשם קידום הקשר, הסכים המבקש להצעת חוסיין לעבור אימונים צבאיים אצל פעיל בארגון. במסגרת הקשר, ולשם קידומו, התאמן המבקש בנשק. המבקש מסר לאבו-זייאד, פעיל בארגון, מידע על תנועת כוחות צה"ל באיזור, וזה הינחה אותו כיצד לבצע את החטיפה. בהמשך לכך, לקח חוסין מאבו זייאד אמצעים שונים לביצוע תכנית החטיפה, ובהם, רובה, מחסניות, תרסיס ואזיקים. לאחר מספר ימים, יצאו חוסיין והמבקש לביצוע תכנית החטיפה, כשהם נושאים את האמצעים השונים עימם. שאדי ואבו זייאד המתינו להם בביתו של חוסיין. בהיותם במרחק של כשבע מאות מטרים מן הגבול, חוסיין עצר, והמבקש המשיך להתקדם עם אמצעי חטיפה. בהגיעו למרחק של כשלוש-מאות מטרים מן הגבול, המתין המבקש כשעה וחצי על מנת לבצע את תכנית החטיפה. לאחר מכן שב על עקבותיו, והודיע לחוסיין כי לא ביצע את התכנית, מאחר שכוחות צה"ל נעים באיזור. בהמשך לכך, חוסיין והמבקש שבו לביתו של חוסיין. לאחר מכן, הציע אבו זייאד למבקש לבצע את תכנית החטיפה למחרת היום. המבקש הסכים לכך. בשעות הערב למחרת, יצאו חוסיין והמבקש שוב כשהם נושאים את האמצעים עימם. במרחק של שבע-מאות מטרים מן הגבול חוסיין עצר והמבקש התקדם לעבר הגבול עם אמצעי החטיפה. הוא שב לאחר מכן על עקבותיו והודיע לחוסיין כי לא ביצע את התכנית מאחר שכוחות צה"ל נעים באיזור. על יסוד עובדות אלה, הואשם המבקש בעבירות שפורטו לעיל.

4.

בבקשתו לגילוי ראיות, טוען המבקש כי תעודת החסיון הוצאה בצורה גורפת, וכי הראיות החסויות חשובות להגנתו. לדבריו, מעצרו נבע כולו מהחומר חמודיעיני, ועלול להיות כי מ דובר

בחומר לא אמין, הנובע מרצון נקמה בו. לפיכך, יש לגלות את החומר, החשוב להגנתו.

5.

במהלך הדיון בבקשה, הסביר ב"כ המבקש כי מרשו הודה בחקירתו בחלק רב מן הפרטים העובדתיים המיוחסים לו בכתב האישום. הוא הודה בקשירת הקשר לחטוף את החייל, בתכנון החטיפה, באימונים הצבאיים, ובכך שהגיע בסמוך ליעד החטיפה, ונסוג בשני המקרים. טענתו היא ששיקר לשותפיו לקשר כאשר אמר להם שהוא מתכוון לבצע את החטיפה, ולאמיתו של דבר לא התכוון לבצע זאת. הוא מוסיף, כי יש לו סכסוך עם חלק מהשותפים לקשר, וכי חוסיין אף היכה אותו. בהתאם לקו הגנה זה, עותר המבקש לגילוי ראיות חסויות העשויות להועיל לו בהגנתו זו.

6.

בהסכמת ב"כ המבקש, התקיים דיון במעמד צד אחד, ובמסגרתו הוצגה עמדת התביעה ביחס לחומר החסוי, וניתנו הבהרות לשאלות שעלו.

תעודת החיסיון הוצאה מכוח סעיף 44(א) לפקודת הראיות, הקובע:

"44 . חיסיון לטובת המדינה

(א)

אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה."

7.

בהליך גילוי ראייה עלפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, מתמודדים זה כנגד זה האינטרס לגלות את האמת במשפט, אל מול אינטרס ההגנה על טובת הציבור ובטחון המדינה. האינטרס הראשון שואף לחשיפה רחבה ככל האפשר של חומר הראיות העשוי להועיל לנאשם בהגנתו. האינטרס האחר מבקש להגן על אינטרס ציבורי רב חשיבות שחשיפת ראיות מסוימות עלול לפגוע בו. בהתמודדות בין אינטרס הגשמת הצדק בהליך הפלילי לבין אינטרס הציבור, ובכלל זה אינטרס בטחון המדינה, מכריע האינטרס הראשון. מקום שראייה חסויה הינה בעלת משקל מהותי לעשיית צדק במשפט, יש לגלותה גם במחיר חשש לפגיעה בבטחון הציבור. לעומת זאת, כאשר הראיות החסויות אינן רלבנטיות, או אינן מהותיות במובנים אחרים להגנת הנאשם, יש להותירן בחסיונן לשם הגשמת האינטרס הציבורי הכללי, והוא - כאשר לא כרוך בכך חשש לפגיעה בהליך המשפטי התקין בעניינו של הנאשם (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פד"י לח(3) 729, 733-4; בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (פסקה 5); בש"פ 83/08 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 16.6.08); בש"פ 155/08 אבו טיר נ' מדינת ישראל (מיום 19.5.08), בש"פ 5080/06 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 31.8.06).

בהחלת קו מנחה זה, יש לבחון, בין היתר, האם ניתן ליישב בין אינטרס ההגנה על זכות הנאשם למשפט הוגן, לבין אינטרס ההגנה על בטחון הציבור בדרך חשיפתו של החומר החסוי המהותי להגנת הנאשם (פרשת פחימה , שם, פסקה 9). במסגרת נסיונות יישוב אלה, ניתן, לעיתים, להסתפק בפראפרזה של חומר ראיות במקום הצגת נוסחו המדויק. לעיתים, אפשר גם כי במקום גילוי חומר חסוי רגיש מבחינת בטחון המדינה, תסכים התביעה לוותר על פרטי אישום מסוימים, או על תיקון כתב אישום בדרך של הסכמה למערכת עובדתית מסוימת, המייתרת את חשיפת החומר.

8.

לאחר סקירת חומר הראיות החסוי, יש לקבוע, כדלקמן:

מרבית החומר החסוי שהועבר לעיוני אינו משליך כלל על הגנת הנאשם, ואינו יכול להועיל לו. עם זאת, בעניינים הבאים אני מורה על גילוי במובנים הבאים:

(1)

כדי ליישב בין הצורך להותיר את חסיון החומר בעינו, לבין החובה שלא לפגוע בהגנתו של המבקש, יתוקן כתב האישום באופן שבמקום פסקה 20 לכתב האישום המקורי, תופיע פסקה 20 המתוקנת, בזו הלשון:

"בהמשך לאמור, במסגרת הקשר ולשם קידומו, הנאשם שב על עקבותיו, והודיע לחוסיין כי אינו יכול לבצע את תכנית

החטיפה. לאחר מכן, נאמר לנאשם כי הוא שקרן ופחדן וכי עליו לשלם את מחיר התחמושת אותה ירה".

(2)

מחומר הראיות החסוי, תימסרנה למבקש הפרפראזות הנוספות הבאות:

(א)

במהלך חקירתו, התבטא המבקש בפני אדם שאינו איש מרות כי הסתכסך עם חוסיין, שהיכה אותו בפניו, ואמר שהוא רוצה כסף עבור התחמושת, וביקש מאחר שירה במבקש בטענה שהוא משתף פעולה. לאחר מכן, העביר המבקש לחוסיין 45 דינר בעבור התחמושת אותה ירה.

(ב)

במהלך החקירה, התבטא המבקש בפני מי שאינו איש מרות, כי ענין הפיגוע הוא קשה, וכי הוא לא מוכן ללכת על הפיגוע, ואז נוצרה אי הבנה, והמבקש שילם על הכדורים שירה 45 דינר, וסגר את הענין.

פרט לעניינים אלה, אין בחומר החסוי דברים נוספים העשויים להועיל להגנת המבקש, ולקדם את עניינו במשפט.

9.

הבקשה לגילוי ראיות חסויות מתקבלת, אפוא, במובנים שצויינו לעיל, ונדחית

בכל שאר העניינים.