בש"פ 889/13 מדינת ישראל נ. וותד סאמר

1.

לפני בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 יום, מכוח סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס להם עבירות של ניסיון לרצח וכן עבירות בנשק, בשל ניסיונם לרצוח את המתלונן, אשר נבחר לראשות המועצה המקומית ג'ת.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים, אשר תמכו במועמד שהתחרה במתלונן – לא השלימו עם תוצאות הבחירות והחליטו לרצוח אותו בכדי שהלה לא יזכה לכהן כראש מועצת ג'ת. לפי הנטען, בתאריך 19.10.11, בסמוך לפני השעה 19:00, הגיעו המשיבים, ברכב, לקרבת ביתו של המתלונן, כשהם רעולי פנים וחמושים באקדח חצי-אוטומטי. באותה שעה שהה המתלונן בסלון ביתו, שהיה מוגף בדלת רשת בלבד. אחד המשיבים נותר בסמוך לרכב בכדי לאבטח את ביצוע הירי במתלונן, בעוד שהמשיב השני התקרב לדלת הרשת וירה מהאקדח לעבר המתלונן לפחות 6 קליעים. כתוצאה מהירי נפגעו המתלונן ואחיו, ששהה עימו באותה העת. לאחר הירי, נמלטו המשיבים ברכב מן המקום.

2.

הליכי המעצר וההחלטות השונות שניתנו במסגרתם פורטו באריכות בהחלטת חברתי, המשנה לנשיא, השופטת מ' נאור , ב-בש"פ 3545/12 – ואינני מוצא מקום לחזור עליהם בגדרי החלטתי זו. בתמצית אציין כי בית-המשפט קמא הנכבד הורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם וערר שהגישו המשיבים כנגד החלטה זו נדחה, לאחר שבית-המשפט קמא הנכבד פירט בדקדקנות את תשתית הראיות בתיק. בהחלטתה בערר בנושא זה מתאריך 6.6.12 קבעה חברתי, השופטת נאור , כי: "לאחר בחינת חומר הראיות מקרוב, בעזרת ההחלטה המנומקת של בית המשפט המחוזי והחומר שמסרו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן יש ראיות לכאורה נגד העוררים... אף שעוצמתן שונה". עוד קבעה המשנה לנשיא, כי המסוכנות הנשקפת מהמשיבים היא גבוהה ו"אין לאפשר למי מהם להלך חופשי".

3.

בחלוף תשעת חודשי המעצר הראשונים הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים. בתאריך 13.11.2012 האריך בית משפט זה (חברי, כב' הש' א' שהם ) את מעצרם של המשיבים – בהסכמתם – בתשעים ימים החל מתאריך 19.11.2012, או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.

4.

בבקשה שבפני מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים מכוח סעיף 62 ל חוק המעצרים . לטענת המדינה, שמיעת פרשת התביעה – שהחלה בחודש מאי 2012 – נמצאת עתה בישורת האחרונה שלה. עד כה התקיימו עשר ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו 28 עדי תביעה. במהלך תקופת הארכת המעצר האחרונה התקיימה ישיבת הוכחות אחת ושתי ישיבות נוספות בוטלו – האחת לבקשת ב"כ המשיב 1 מטעמי בריאות והשנייה בגין אילוצי יומן של בית המשפט קמא. כעת קבועות ארבע ישיבות הוכחות – בתאריכים: 14.2.2013, 28.2.2013, 4.3.2013 ו – 18.3.2013, כך ש"על-פניו", לטענת באת-כוח המדינה, "אין מניעה שפרשת התביעה תסתיים בחודשים הקרובים". בנוסף, עמדה באת-כוח המדינה על המסוכנות הנשקפת מהמשיבים – הנלמדת מהעבירות המיוחסות להם ומעברם הפלילי – שאושרה, כאמור, על ידי בית משפט זה בהחלטת חברתי, המשנה לנשיא, שקבעה כי מסוכנותם של המשיבים גבוהה.

5.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 7.2.2013, טען בא-כוח המשיבים כי בבקשת הארכת המעצר הקודמת המדינה הצהירה כי: "שמיעת הראיות בעניינם של המשיבים כמעט והסתיימה. להערכת הפרקליטות המנהלת את התיק, פרשת התביעה תסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת...", ועל יסוד הצהרה זו הסכימו המשיבים להארכת מעצרם, מתוך הנחה שייעשה מאמץ לסיים את פרשת התביעה במהלך תקופת הארכת המעצר שהתבקשה. בא-כוח המשיבים עמד – ובצדק לטעמי – על הפער בין הצהרת המדינה בבקשתה הקודמת לבין הנטען בבקשה שבפני, מבלי שארע שינוי נסיבות מהותי, המצדיק את הפער בין הצהרותיה השונות של המדינה. עוד טען בא-כוח המשיבים, כי לדידו ההליך צפוי להמשך עוד זמן רב, שכן עתידים להישמע עוד כ-50 עדי תביעה, שחקירתו של אחד מהם (שכנגדו הוצא גם צו הבאה) צפויה להיות ארוכה, כך שארבעת מועדי ההוכחות שנקבעו לא יספיקו, לדעתו, לסיום פרשת התביעה, ובוודאי שלא לסיומו של ההליך כולו במהלך ההארכה המבוקשת. עוד טען בא-כוח המשיבים, כי לאור הימשכות ההליך ומאחר ואין בפי המדינה טענה כי שחרור המשיבים לחלופת מעצר עלול להביא לשיבוש הליכי המשפט, ניתן לכאורה למזער את המסוכנות הנשקפת מהם באמצעות הטלת תנאים מגבילים.

6.

משלא היתה בין הצדדים מחלוקת כי הימשכות ההליכים בתיק – אינה רובצת כל כולה לפתחם של המשיבים, ומשהסתבר בי ההצהרה שמסרה המדינה בבקשתה הקודמת באשר למועד שבו צפויה להסתיים פרשת התביעה, לא היתה מדוייקת – הצעתי כי הצדדים יגיעו להסדר לפיו: המשיבים יסכימו לבקשה דנא; לבית-המשפט קמא הנכבד תוגש בקשה משותפת להוספת מועדי דיונים, על מנת לנסות להביא למצער לסיום פרשת התביעה בתקופת המעצר הנוכחית ובמידה והדבר לא יסתייע ותידרשנה הארכות מעצר נוספות, המדינה תסכים לכך שהמשיבים יוכלו להציע חלופת מעצר הדוקה שתבחן.

לאחר התייעצות, הודיעה באת-כוח המדינה כי אין באפשרות המדינה לקבל את ההצעה. מכאן הצורך במתן הכרעה בבקשה זו, ענין אליו אפנה מיד.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להתקבל , תוך הפנית תשומת הלב לאמור בפיסקה 9 שלהלן . אפרט עתה בקצרה את הנימוקים להחלטתי זו.

8.

המשיבים מואשמים בעבירות חמורות ביותר של ניסיון רצח (שמטרתו היתה לשנות מתוצאותיהן של בחירות דמוקרטיות). מסוכנותם של המשיבים נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים להם ומנסיבות ביצועם. כנגד המשיבים עומדת איפוא, בנסיבות, חזקה כי נשקפת מהם מסוכנות, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) ל חוק המעצרים . לא זו בלבד שחזקה זו לא נסתרה, אלא שהיא מקבלת משנה תוקף, לאחר עיון בגיליונות ההרשעות הקודמות של המשיבים, ולא אפרט. הנה כי כן, חרף הימשכות ההליכים בעניינם של המשיבים – אין לומר לעת הזו כי חלוף הזמן מאז מעצרם מביא בשלב זה להטיית הכף לעבר העדפת שיקולי הפרט על פני האינטרס הציבורי, זאת בהתחשב בהנחיות הפסיקה לגבי מקרים כגון אלו.

9.

מבלי למעט מהאמור בפיסקה 8 לעיל, מקובלת עליי טענת בא-כח המשיבים לפיה בהינתן מועדי ההוכחות שנקבעו ובמספר העדים שעוד צפויים להעיד – ההנחה שמשפטם של המשיבים, או אפילו פרשת התביעה בלבד – יסתיימו בתוך תקופת הארכת-המעצר הנוכחית, אכן איננה סבירה. בהקשר זה קשה גם שלא לתהות על הפער בין הצהרת המדינה בבקשת הארכת המעצר הקודמת, באשר לשלב שבו מצוי ההליך, לבין מצב הדברים אותו תיארה המדינה בגדרי הבקשה דנא. לא נותר אלא להעיר כי מן הראוי כי בבקשות מהסוג הנדון, תהיה הקפדה מצד המבקשת על הצגת הדברים כהוויתם ופרקליטות המדינה חייבת לבחון באופן ביקורתי "הערכות" לא מבוססות (הנמסרות לה ע"י מי שמטפל במחוז בתיק).

מעבר לכך מוצא אני לנכון להעיר יש לציין כי בשים לב לתקופה המצטברת שבמהלכה נתונים המשיבים במעצר עד היום (למעלה משנה) ובמספר העדים שעוד צפויים להעיד במשפטם של המשיבים – ראוי שהצדדים יפנו בהסכמה לבית-המשפט המחוזי הנכבד בבקשה כי ינסה לקבוע מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות.

זאת ועוד – אחרת. ככל שמשפטם של המשיבים לא יסתיים בתוך תקופת ההארכה הנוכחית והמדינה תבקש להאריך את מעצרם פעם נוספת – ראוי שתישמר זכותם של המשיבים לבקש כי תבחן בעבורם היתכנות של חלופת מעצר הדוקה שיציעו (השוו: בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (06.07.01) וכן: בש"פ 4301/08 מדינת ישראל נ' סטואר (12.06.08); בש"פ 7157/11 מדינת ישראל נ' ורטון (18.12.11); ו-בש"פ 126/12 פלוני נ' מדינת ישראל (16.1.12)), והדבר נאמר מבלי שאקבע מסמרות כלשהן לגבי הצורך להיענות לבקשה שכזו.

10.

נוכח כל האמור לעיל (זאת מבלי לגרוע מההערות המובאות בפיסקה 9 שלעיל) – בקשת המדינה שבפני מתקבלת . מעצרם של המשיבים מוארך בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 16.02.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 32075-02-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.