דנג"ץ 4351/20 מירב תותי אשבל ו אח' נ. בית הדין הארצי לעבודה

1.

מונחת לפני בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין שניתן בבג"ץ 3420/20 תותי אשבל נ' בית הדין הארצי לעבודה (10.06.2020). מדובר בפסק דין קצר יחסית, שמחזיק כשניים וחצי עמודים בלבד, וניתן פה אחד (מפי כב' השופט מ' מזוז , ובהסכמת השופטים ג' קרא ו ע' גרוסקופף ). העתירה נדחתה על הסף, מבלי שהתקיים דיון או אפילו התבקשה תגובה לעתירה.

ברקע – פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ב ע"ע 26328-09-14, שקיבל ערעור שהוגש לו וקבע כי אין לאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד חלק מהמשיבות. עילת התביעה הייתה הפליה פסולה במסגרת הנפקת פוליסות ביטוח מנהלים, לנוכח התחשבות בכך שתוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים ביחס לרכיב אחד של הפוליסה, אך לא ביחס לרכיב אחר. ההתחשבות בנתון זה ביחס לרכיב הראשון של הפוליסה הובילה לייקורה עבור נשים (או לתשלום קצבה חודשית נמוכה יותר לאחר הפרישה), והתחשבות בנתון זה ביחס לרכיב האחר הייתה אמור להוביל להוזלת הפוליסה עבור נשים (או לתשלום סכום גבוה יותר במקרה של פטירה לפני גיל הפרישה). לפיכך נטען שהתחשבות בנתון האמור רק לצורך ייקור הפוליסה עבור נשים, אך לא לצורך הוזלתה עבורן במסגרת הרכיב האחר, מהווה הפליה פסולה. פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה נומק בהרחבה, ובין היתר ניתן משקל מרכזי בהכרעה לעמדת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון – הגורם הרגולטורי שמופקד על הנושא – אשר תמך בעמדת המשיבות. כאמור, העתירה נגד הכרעת בית הדין הארצי נדחתה. זהו הציטוט המלא של פרק הדיון וההכרעה (האסמכתאות הושמטו):

"6.

לאחר עיון הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף . כפי שנפסק פעמים אין ספור, בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, שבהחלטת בית הדין מתגלה טעות משפטית מהותית , ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. והשני – שהחלטת בית הדין מעלה סוגיה עקרונית כללית , בתחום יחסי העבודה או בכלל. עוד נפסק כי את הבחינה האמורה יש לערוך מתוך נקודת המוצא, כי ביחסי הגומלין שבין בית-משפט זה

לבית הדין הארצי לעבודה יש

לראות בבית הדין הארצי את הערכאה השיפוטית בעלת המומחיות בתחום משפט העבודה, עליה הטיל המחוקק את התפקיד של גיבוש גופי ההלכה בתחום זה.

7.

המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה האמורות, ולא קמה הצדקה להתערבותנו בו. אין לפנינו שאלה כללית רחבה הטעונה הכרעתו של בית משפט זה, והעתירה במהותה מעלה טענות בעלות אופי ערעורי מובהק. העותרות גם לא השכילו להצביע על טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי, או שיקולי צדק המחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. העתירה נדחית אפוא .

8.

העתירה נדחית אפוא. בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין לא יהא צו להוצאות".

2.

בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קבועות שתי עילות לקיום דיון נוסף. עילה אחת היא כי "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון". חלופה זו בוודאי אינה רלוונטית לענייננו. אמות המידה להתערבות בית המשפט העליון בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה מושרשות היטב בפסיקה, וברי כי אין כל חידוש בהתבססות עליהן בעת הכרעת העתירה. הבקשה מבוססת אפוא על העילה השניה הקבועה בסעיף – " מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעת [ נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר שיקבע לכך ], מקום לדיון נוסף ". ככל שעסקינן בפסק דינו של בית משפט זה בעתירה, ברי כי אין הוא בא בגדרי עילה זו, שכן כאמור – מדובר באמות מידה ותיקות ומוכרות, ואף בבקשה לא נטען כי הן מעוררות קושי כלשהו. טענת המבקשות היא שיישום ההלכה בבית משפט זה הוא שמעורר את הקושי, וזאת שכן ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה היא בגדר הלכה חשובה, קשה או מחודשת. במילים אחרות, לפי הבקשה יש לפרש את הדיבר "הלכה שנפסקה בענין" לא רק כהלכה שנפסקה בפסק דינו של בית המשפט העליון, אלא גם כהלכה שנפסקה בפסק דין

בערכאה אחרת , שביחס אליו ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון. על פי קו זה של המבקשות, אם תתקבל בקשתן לדיון נוסף, במוקד הדיון לא יהיה פסק דינו של בית המשפט העליון, אלא פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

3.

הפרשנות שמציעות המבקשות לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט נשללה בפסיקה ענפה של בית משפט זה. אכן, מבחינה לשונית ניתן להגדיר את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה כהלכה, בדומה, למשל, לפסיקת בית המשפט המחוזי (ראו למשל את הוראת סעיף 20 לחוק-יסוד: השפיטה, שכותרתו "הלכה פסוקה": "הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו"). ברם, בית משפט זה קבע פעמים רבות ובהקשרים שונים כי בהקשר של קיום דיון נוסף, "הלכה" פירושה הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון. ככל שבית המשפט העליון לא נדרש להכרעה של ערכאה אחרת ולא קבע אותה בפירוש גם כהלכה של בית המשפט העליון – אין מקום לעריכת דיון נוסף (ראו למשל דנג"ץ 5572/10 עיסא נ' בית משפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון ( 15.8.2010 ) (ביחס לבית דין צבאי); דנג"ץ 5642/06

אברהם נ' בית הדין הארצי לעבודה (3.9.2006) (ביחס לבית דין לעבודה); דנ"א 4066/12 פורקור בע"מ נ' מדינת ישראל (24.06.2012) (ביחס לבית משפט מחוזי). וכן ראו יגאל מרזל "סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה – 'דיון נוסף' בדיון הנוסף"

ספר דורית ביניש 181 (קרן אזולאי, איתי בר-סימן-טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018 ( : "המשותף לכל העילות לקיום דיון נוסף בסעיף 30(ב) לחוק הוא דרישת היסוד לכך שיהיה מדובר ב'הלכה' שנפסקה בבית המשפט העליון" (עמוד 236, וכן ראו שם עד לעמוד 242)).

עמדה זו הגיונה בצידה: ככל שלא מדובר בהלכה של בית המשפט העליון, הרי שבית המשפט העליון לא אמר את דברו בעניין, ועדיין פתוחה הדרך להשיג עליה בפני בית המשפט העליון בהליך המתאים אם יתעורר בעתיד מקרה המצדיק זאת. אין אפוא הצדקה לחרוג במקרה כזה מהכלל בדבר סופיות הדיון – בפן המהותי ובפן הדיוני שלו. דומה כי הגיון זה אף עומד ביסוד הוראת סעיף 30(א) לחוק בתי המשפט, שלפיה לא ניתן לערוך דיון נוסף בעניין שהוכרע בבית המשפט העליון בדן יחיד, אלא רק ב"ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה". נראה שגם כאן התפיסה היא כי קיימת הצדקה לערוך הליך חריג ומיוחד של דיון נוסף רק כאשר ישנה הלכה של בית המשפט העליון שעומדת באמות המידה של חידוש, קושי או חשיבות (וראו גם במאמרו של מרזל דלעיל, בעמוד 220). אחת מהשלכות האמור לעיל היא שבפסק הדין מושא בקשה זו לא אומצה ההלכה של בית הדין הארצי לעבודה, ואין לראותה כהלכה של בית המשפט העליון. בהתאם, אם בעתיד תוגש עתירה נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, אין מניעה להעלות שוב טענות דומות, ואין לומר כי טענות כאלה נדחו לגופן בפסק דינו של בית המשפט העליון.

4.

די באמור עד כה לשם דחיית הבקשה. עם זאת, ולמען הצג תמונה שלמה, נעיר גם זאת: אחד הנדבכים המרכזיים בהכרעת בית הדין לעבודה היה המשקל שיש לייחס לעמדת הגוף המאסדר. הכרעה זו של בית הדין התבססה על פסק הדין של בית משפט זה ברע"א 9778/16

זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (31.5.2018). ביחס לפסק דין זה נערך דיון נוסף, וההכרעה בו טרם ניתנה (דנ"א 4960/18). בנסיבות אלה, שבהן יסוד משפטי מרכזי בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה עדיין תלוי ועומד לפני הרכב מורחב של בית משפט זה, ממילא לא ברור בשלב זה מהו כוחה ה"הלכתי" של פסיקת בית הדין לעבודה ביחס לבתי הדין האזוריים לעבודה. כך, כמובן, מבלי להביע כל עמדה לגוף הטענות שנטענו בבקשה, לכאן או לכאן.

5.

סוף דבר, הבקשה לקיום דיון נוסף נדחית. ממילא נדחית הבקשה שהוגשה להצטרף כ"ידידת בית המשפט". מכיוון שלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.