דנג"ץ 45537-08-24 דנג"ץ 45537-08-24

לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 4266/24, בבג"ץ 4712/24, בבג"ץ 4886/24 ובבג"ץ 5652/24 (השופטים י' וילנר, ע' גרוסקופף וא' שטיין), מיום 8.8.2024 (להלן: פסק הדין). עניינם של ההליכים נושא הבקשה הוא בבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל, וכן במינוי חברי האסיפה אשר בוחרת את מרבית חברי מועצת הרבנות הראשית ואת הרבנים הראשיים עצמם (להלן: האסיפה או האסיפה הבוחרת). הרקע להליכים אלה פורט בהרחבה במסגרת פסק הדין, ומשכך אדרש אך לעיקרי העובדות שדרושות לצורך הכרעה בבקשה שלפניי.

1.ביום 10.11.2022 הגיש המבקש את העתירה בבג"ץ 7583/22 המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רות ועמנואל רקמן באוניברסיטת בר-אילן נ' הרבנים הראשיים לישראל, שעסקה במינוי נשים לאסיפה הבוחרת (להלן: עניין רקמן). ביום 14.1.2024 ניתן פסק הדין בעניין רקמן שבמסגרתו נקבע, בעיקרם של דברים, כי על הרבנים הראשיים לשקול למנות לאסיפה הבוחרת נשים בעלות השכלה תורנית והלכתית מתאימה, וזאת במסגרת עשרת הרבנים שיש למנות כנציגים באסיפה הבוחרת לפי סעיף 7(8) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980 (להלן: החוק), ומתוך 150 חברים הממונים לאסיפה בסך הכל (הגורמים הממנים את עשרת הרבנים לפי סעיף 7(8) לחוק יכונו להלן: הגורמים הממנים).

2.במקביל לבירור העתירה בעניין רקמן, התקרבה לסיומה תקופת הכהונה של הרבנים הראשיים שכיהנו באותה עת. על רקע האמור, חוקקה הכנסת שני חוקים אשר האריכו את כהונת הרבנים הראשיים בדרך של הוראת שעה (חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023; וחוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד-2024)). בד בבד עם הארכות הכהונה של הרבנים הראשיים נדחה המועד האחרון לבחירת מחליפיהם ליום 2.6.2024, אולם מועד זה חלף מבלי שהתקיימו בחירות, ומבלי שמונו לאסיפה עשרת הרבנים לפי סעיף 7(8) לחוק (להלן: המינויים החסרים).

3.ביום 23.5.2024 הגיש המבקש את העתירה נושא פסק הדין (בג"ץ 4266/24). בעתירה זו נטען, בעיקרו של דבר, כי הגורמים הממנים מסרבים לקיים את פסק הדין בעניין רקמן ולהשלים את המינויים החסרים, ועל כן יש להעביר את סמכותם לפי סעיף 7(8) לחוק לידי הממשלה או לידי גורם מינהלי אחר שיקבע בית המשפט. בהמשך, הדיון בעתירה אוחד עם שלוש עתירות נוספות: שתי עתירות שבהן התבקש בית המשפט, בעיקרו של דבר, להביא לקיום בחירות גם אם לא ימונו כלל חברי האסיפה הבוחרת (בג"ץ 4712/24 ובג"ץ 4886/24); ועתירה נוספת שבה התבקש בית המשפט לקבוע שהמשיב 12 יהיה כשיר להיבחר לרב הראשי לישראל, גם אם הבחירות יתקיימו לאחר שימלאו לו 70 שנים ובשים לב למגבלת הגיל שקבועה בסעיף 5(א)(1) לחוק (בג"ץ 5652/24).

4.ביום 8.8.2024 ניתן פסק הדין נושא הבקשה, ובו ניתן פה אחד צו המורה על השלמת המינויים החסרים ועל אופן קיום הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים (השופטים י' וילנר, ע' גרוסקופף וא' שטיין). בתוך כך, בית המשפט הורה לוועדת הבחירות שהוקמה מכוח סעיף 11 לחוק (להלן: ועדת הבחירות) לקבוע מועד לקיום הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים שלא יהיה מאוחר מיום 30.9.2024, ולפרסם את רשימת חברי האסיפה לא יאוחר מ-21 ימים לפני מועד הבחירות שייקבע. עוד קבע בית המשפט כי על הגורמים הממנים להשלים את המינויים החסרים עד למועד פרסום רשימת חברי האסיפה – וזאת בהתאם לסעיף 7(8) לחוק, כפי שפורש בעניין רקמן. כמו כן, נקבע כי מי שהיה כשיר מבחינת גילו להתמודד לתפקיד הרב הראשי לישראל במועד האחרון לקיום הבחירות, קרי יום 2.6.2024, יהיה כשיר להתמודד גם במועדן הנדחה.

5.בהמשך לאמור, בית המשפט הבהיר כי על אף שחזקה על הגורמים הממנים כי יפעלו על פי הדין, פרסום רשימת חברי האסיפה וקיום הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים אינם מותנים בהשלמת המינויים החסרים. זאת, כך נקבע, ממספר טעמים מצטברים שפורטו בפסק הדין. תחילה נקבע כי אין לאפשר מצב שבו הימנעות ממינוי של מקצת מחברי הגוף הבוחר – 10 מתוך 150 חברי האסיפה הבוחרת – תאפשר לגורמים הממנים למנוע את קיום הבחירות; וכי בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, יש ליתן עדיפות לקיומן של הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים, אף נוכח הפרת מצוות הדין לעניין המינויים החסרים. לכך הוסיף בית המשפט כי נראה שבענייננו ניתן לעשות שימוש בסעיף 6(ב) לחוק, המורה כי "האסיפה הבוחרת רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת מ-80". בית המשפט ציין כי נוכח הלשון שבה נוקט הסעיף ניתן היה לסבור שהוא לא חל בענייננו, וזאת מאחר שמספר חברי האסיפה הבוחרת לא "פחת", אלא קיים חשש שחלק מחבריה לא ימונו עד למועד הבחירות. עם זאת, צוין כי דומה שתכליתו של סעיף 6(ב) לחוק אינה רק להבטיח את רציפות תפקודה של האסיפה במקרה שבו נבצר מחלק מחבריה להצביע – אלא עיקרה הוא למנוע מצב של סיכול הבחירות באמצעות אי-מינוי חברים לאסיפה. עוד ציין בית המשפט כי אין בקביעתו כדי להפחית מחובתם של הגורמים הממנים להפעיל את סמכותם לפי סעיף 7(8) לחוק.

6.מכאן הבקשה שלפניי, שבה טוען המבקש, בעיקרם של דברים, כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה וקשה, שלפיה ניתן לקיים את הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים ללא תלות בהשלמת המינויים החסרים. כמו כן, המבקש טוען כי בפסק הדין נקבעה הלכה שלפיה גורמים מינהליים רשאים להתעלם מפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט – ומוסיף כי אף לאחר שניתן פסק הדין בעניין רקמן, הגורמים הממנים ביקשו להשלים את המינויים החסרים בדרך של מינוי גברים בלבד ובסתירה להנחיות שנקבעו בפסק הדין האמור. עוד נטען כי פסק הדין מאפשר לגורמים הממנים לפעול בניגוד לחובות הייצוג ההולם, וכי הוא אינו עולה בקנה אחד עם הלכות קודמות שעניינן איסור הפליה וזכות היסוד לשוויון. לצד זאת, המבקש סבור שהקביעה כי ניתן לקיים את הבחירות כאשר האסיפה בהרכב חסר מנוגדת לדיני הבחירות בהיותה "שינוי של כללי המשחק תוך כדי המשחק" (סעיף 119 לבקשה לקיום דיון נוסף); וכי בנסיבות העניין היה מקום להקנות את סמכות הגורמים הממנים לגורם מינהלי אחר, בדומה לנעשה בבג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יושב ראש הכנסת בפועל (25.3.2020). לבסוף עותר המבקש כי עד להכרעה בבקשתו יינתן צו ביניים אשר יורה למשיבה 3 (היא ממשלת ישראל) שלא לאשר מינויים לאסיפה בהתאם לסעיף 7(8) לחוק, וכן יורה למשיבה 5 (היא ועדת הבחירות שהוקמה לפי סעיף 11 לחוק) שלא לכנס את האסיפה לצורך קיום הבחירות.

7.למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר שהוגשה הבקשה לקיום דיון נוסף, פרסמה ועדת הבחירות כי מועד הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים נקבע ליום 29.9.2024 (י"פ 12710, בעמ' 11688). בהמשך לאמור, פרסמה ועדת הבחירות גם את רשימת חברי האסיפה הבוחרת, וזאת מבלי שהושלמו המינויים החסרים (י"פ 12718, בעמ' 11754-11752).

8.לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה לקיום דיון נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הדיון הנוסף הוא הליך נדיר ששמור למקרים חריגים, שבהם נקבעה הלכה חדשה אשר עומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנג"ץ 1113/24 שוקר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (7.4.2024)). עוד נפסק כי על מנת להצדיק דיון נוסף "נדרשת הלכה מיוחדת וחריגה שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו עובר להלכות שנדונו והוכרעו בפסק הדין״ (דנ"א 3455/05 עטיה נ' שחר, פסקה 6 (11.10.2005)). לא שוכנעתי כי תנאים אלה מתקיימים במקרה דנן. גם אם אניח כי יש בענייננו חידוש מסוים לעניין פרשנותו של סעיף 6(ב) לחוק, עיון בפסק הדין מעלה כי קביעתו של בית המשפט התבססה על עקרונות פרשנות מקובלים, ובתוך כך על בחינת לשון הסעיף ותכליותיו (ראו: פסקה 9 לפסק הדין). לכך יש להוסיף כי לא עלה בידי המבקש להצביע על הלכה קודמת לעניין סעיף 6(ב) לחוק שאותה סותר פסק הדין באופן ישיר. כמו כן, לא שוכנעתי כי קביעתו של בית המשפט – שלפיה עיקר תכליתו של סעיף זה הוא למנוע את סיכול הבחירות באמצעות אי-מינוי חברים לאסיפה, ועל כן ניתן להחילו במקרה דנן – יוצרת כשלעצמה קושי או חידוש מיוחדים שיש בהם כדי להצדיק דיון נוסף. על רקע האמור, איני סבור כי הוכחה בענייננו הצדקה לסטות מהכלל שלפיו הלכות נקבעות על ידי "הרכב ראשוני של בית משפט זה [...] בלא שיש צורך לאשר כל הלכה חדשה על-ידי עריכת דיון נוסף בה" (דנ"פ 6519/05 עיסא נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2.9.2005); וכן ראו: דנ"א 4786/23 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (31.8.2023); דנג"ץ 3998/22 בן ארי נ' השר לביטחון פנים, פסקה 18 (30.8.2022)).

9.כפי שצוין לעיל, המבקש טוען כי בפסק הדין נקבעה הלכה נוספת, שמאפשרת לגורמים מינהליים "להתעלם" מפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט, תוך פגיעה בחובת הייצוג ההולם. עם זאת, עיון בפסק הדין מעלה כי לא נקבעה בו כל הלכה כאמור – ובית המשפט אף שב והדגיש כי הגורמים הממנים מחויבים לממש את סמכותם ולהשלים את המינויים החסרים על פי סעיף 7(8) לחוק והפרשנות שניתנה לו בעניין רקמן (פסקה 9 לפסק הדין). לכך יש להוסיף כי הקביעה שלפיה קיום הבחירות אינו מותנה בהשלמת המינויים החסרים מושתתת במידה רבה על נסיבות המקרה – וכי בית המשפט ביקש למצוא פתרון נקודתי למצב החריג שנוצר עקב אי השלמת המינויים החסרים, תוך בחירה בין "שתי הרעות" שניצבו לפניו ב"נסיבות הייחודיות שנוצרו בענייננו" (שם). אשר ליתר טענותיו של המבקש – ובהן הטענות שנוגעות לשגיאות שנפלו בפסק הדין ולסעד שהיה ראוי לפסוק במקרה דנן – הרי שמדובר בטענות ערעוריות מובהקות, שאין בהן כדי להצדיק את קיומו של דיון נוסף (דנג"ץ 3251/24 שטוי נ' המשרד לביטחון פנים – משטרת ישראל, פסקה 5 (28.5.2024); דנג"ץ 68/24 אייזן נ' בית המשפט העליון, פסקה 4 (7.2.2024); דנג"ץ 181/23 וינברג נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 9 (15.2.2023)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.