מ"ח 2831/05 עומר גזאווי, עוד נ. לשכת עורכי הדין מחוז חיפה

בפני בקשה לקיום משפט חוזר מטעם המבקש. המבקש הנו עו"ד, אשר הורשע בהליכים משמעתיים בגין מעילה באמון לקוחה. נגזרו עליו 5 שנות השעייה. בית המשפט העליון לא מצא להתערב בגזר הדין (על"ע 3909/04, הרכב השופטים ד' ביניש, א' א' לוי וי' עדיאל). לטענת המבקש, יש לקיים משפט חוזר אך באשר לחומרת העונש, וזאת בשל התפתחותן של נסיבות אישיות מאז דחיית הערעור. בין היתר הוא הורשע בעבירות נוספות, והוטלו עליו עונשים נוספים. המבקש סבור כי נענש דיו וכי הדבר מהווה הצדקה לקיום משפט חוזר. המבקש גם פונה בבקשה לעיכוב ביצוע עונשו. המשיבה, מצדה, מבקשת לדחות הבקשה. לטענתה, אין בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה למשפט חוזר, שמקורה בהליכים משמעתיים שהתנהלו בלשכת עורכי הדין. לשיטת המשיבה, האורגן המוסמך להורות על משפט חוזר בדין משמעתי שנערך לעורכי דין הנו ראש לשכת עורכי הדין.

עיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובאתי למסקנה שדינה להידחות על הסף. סעיף 2 לחוק שיפוט המשמעת (משפט חוזר), תשכ"א-1961, קובע, כי בענייני משמעת, "רשות מאשרת" רשאית להורות על קיום משפט חוזר בעניינו של נידון אם נתקיימו קריטריונים מסוימים המנויים בסעיף. "רשות מאשרת", היא כל רשות הקבועה בטור ב' שבתוספת, ובענייננו, ראש לשכת עורכי הדין, המנוי באותה תוספת (ראו גם באופן כללי על"ע 14/88 הועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין נ' פלוני , פ"ד מד(1) 676, 684; והשוו עם סעיף 56 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, הקובע כי אב בית הדין בהליך המשמעתי לפי אותו חוק הוא המוסמך להורות על עריכת משפט חוזר). לפיכך, האורגן המוסמך להחליט בבקשות כגון דא בנסיבות המקרה דנן הנו ראש לשכת עורכי הדין, ובהתאם לכך על המבקש להגיש בקשתו אליו.

אשר על כן, הבקשה למשפט חוזר נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.