מ"ח 4281/98 אלכסנדר לב נ. מדינת ישראל

בקשה לקיום משפט חוזר.

1.ביום 17.6.96 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח. פיזם) את המבקש בעבירה של אינוס לפי סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977- וגזר עליו שש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בהכרעת הדין נקבע, כי המתלוננת, קטינה הסובלת מנזק מוחי אורגני קל (שבשלו אושפזה במוסדות שונים) הגיעה למספרה שבבעלות המבקש וביקשה להסתפר. המבקש המתין עד שהמספרה התפנתה, הוביל את המתלוננת לחדר האחורי במספרה, הפשיטה, התפשט בעצמו, השכיב את הקטינה על מיטה והחדיר את אצבעו ואת איבר מינו לאיבר מינה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש, שהכחיש מכל וכל כל קשר מיני בינו לבין המתלוננת וטען, כי טענותיה נועדו לחפות על העובדה שלא שילמה על התספורת שביצע עבורה. המבקש ערער על הכרעת הדין, תוך שהוא חוזר על הכחשתו הגורפת באשר לקיום יחסי מין כלשהם עם המתלוננת, וטוען, כי לא היה מקום לתת אמון בגירסתה. ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל חומרת עושנו נדחה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטים א' מצא, י' זמיר וי' טירקל) ביום 13.10.97.

2.ביום 7.4.98 פנה המבקש ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקיום משפט חוזר בעניינו. לטענתו, לא הובאה גרסתו האמיתית בפני הערכאות שדנו בעניינו. לפי גירסה זו, המובאת לראשונה בבקשה לקיום משפט חוזר, קיים המבקש יחסי מין עם המתלוננת, אך זאת בהסכמתה, לאחר שנענתה להצעתו, כי "תשלם" עבור תספורת בקיום יחסי מין (בהקשר זה, טוען המבקש, כי לא היה מודע לליקוייה של המתלוננת). לטענת המבקש, נמנע מהצגת גירסתו, משום שהתבייש במעשיו וביקש שהדבר לא יוודע לחברתו. עוד מעלה המבקש טענות מטענות שונות נגד החקירה השטחית שנוהלה, לטענתו, ונגד האמון שנתנו הערכאות בגירסת המתלוננת ובעדותם של עדי תביעה נוספים.

3.היועץ המשפטי לממשלה, שחוות דעתו הובאה בפני בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (סדרי הדין במשפט חוזר), התשי"ז1957-, מתנגד לעריכתו של משפט חוזר. לטענתו, אין הבקשה מגלה עילה למשפט חוזר, על פי הקבוע בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: "חוק בתי המשפט"), שכן המבקש אינו מצביע על ראיות שלבדן או יחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, יש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. עוד טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי אין בבקשה כדי לעורר חשש של ממש, כי נגרם למבקש עיוות דין. היועץ המשפטי לממשלה מסתמך בתשובתו על מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל , פ"ד לח (3) 498, 500-501, שם נאמר:

"למותר להדגיש כי על ידי נקיטת לשון "עובדה חדשה" או "ראיה חדשה" לא נתכוון המחוקק לכל טענה אשר בעצם השמעתה הופכת כביכול לראיה חדשה אלא הכוונה לעובדה או לראיה אשר יש בה אמינות לכאורית. הרי מדובר על הליך שיפוטי שנסתיים כבר ואשר ההכרעה בו מעוגנת במערכת ראיות שהיתה אמינה בעיני בתי המשפט בפניהם היא נפרשה. כאשר מבקשים לחדש את הדיון מראשיתו לא די בהשגה על התוצאה או בהעלאת טענה המצביעה על אפשרות קיומה של מערכת עובדות חילופית. אין גם להסתפק בכך שמי שמעורב בענין מעלה תיזה עובדתית חדשה; צריך להיות בהקשר או בנסיבות דבר כלשהו המעניק לעובדות או לראיות החדשות בהן מדבר סעיף 31(א)(2) אמינות לכאורית המצדיקה שקילתן מחדש ליד מערכת הראיות הקודמת. הווה אומר, מי שמחליט על המשפט החוזר איננו פועל פעולה אוטומטית המעוגנת אך ורק בקיומה או העלאתה של טענה עובדתית אלא עליו גם לבחון אם העובדה או הראיה כאמור בסעיף 31(א)(2) שוקלות דיין, על מנת להצדיק ביטולו של הליך שנסתיים כדי להחזיר את הגלגל אחורה."

בענייננו, טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי גרסתו החדשה של המבקש סותרת את עדות המתלוננת, לפיה אנס אותה המבקש חרף התנגדותה וצעקותיה. עוד טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי השתהותו של המבקש בהעלאת גירסה חדשה זו מקרינה אף היא על אמינות גירסתו ושוללת ממנה אף אמינות לכאורית. בהתייחסו לטענותיו של המבקש בדבר ליקויים בחקירת תלונת המתלוננת, טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי המבקש יכול היה להביא כל עד שהיה בעדותו כדי לתמוך בגירסתו (בין עובדי המספרה שבבעלותו ובין עדים אחרים) ולעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה הגעתי לכלל מסקנה שדיו הבקשה להידחות. הטענה העובדתית העומדת ביסוד הבקשה לקיום משפט חוזר מועלית לראשונה במסגרת זו. המבקש לא מצא לנכון להעלותה בחקירתו, במסגרת טיעוניו בערכאה ראשונה, במסגרת הודעת הערעור ובערעור. במקום אחר נאמר:

"אך מובן הוא כי אין הדיון בערכאה הראשונה מעין "חזרה כללית" לקראת הדיון הסופי בערכאת הערעור. כמתחייב מסופיות הדיון על הצדדים לכלכל את צעדיהם בערכאה הדיונית, ואין בידם להתאים עצמם לאחר מכן בערעור על פי תוצאות הדיון." (ע"פ 747/86 מיכל הלל ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מב (3) 447, 456

דברים אלה, שנאמרו בהתייחס לערעור,יפים מקל וחומר, בהתייחס למשפט חוזר. נאשם אינו יכול לנהל את הגנתו על דרך של "ניסוי וטעייה" ולשנות את גרסותיו העובדתיות, בהתאם להתייחסותן של הערכאות הקודמות אליו ובהתאם לממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאות קודמות. בענין דומה אמרתי:

"נאשם המעלה להגנתו גרסת שקר הנדחית על ידי בית המשפט, המרשיעו על פי העובדות שהוכחו; אפילו אלה לא פורטו בכתב האישום, לא יישמע בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לומר את האמת. הדיון הפלילי אינו משחק, ועמדות הצדדים אינן עמדות במשחק, אשר ניתן לשנותן ולהזיזן כחיילים על לוח שח. קו ההגנה בו בוחר נאשם הוא ענין רציני, על הסיכויים והסיכונים שבו. משבחר הנאשם בקו הגנה המכחיש לחלוטין כל מעשה קשר, אין הוא יכול לטעון כי נמנעה ממנו הזדמנות סבירה להתגונן בכך כי קשר אמנם קשר, אך אין זה הקשר בו הורשע." (ע"פ 63/79 ציון עוזר נ' מדינת ישראל , פ"ד לג (3) 606, 616.

בענייננו התמיד המבקש בכפירה גורפת בקיום כל קשר מיני בינו לבין המתלוננת. לפיכך נסבה הכרעת הדין סביב נושא זה. עם זאת, כאמור לעיל, התייחסה המתלוננת בעדותה להתנגדותה למעשים שביצע בה המבקש - התנגדות שאינה מתיישבת, כמובן, עם טענת המבקש בדבר קיום יחסים בהסכמה. בנסיבות אלה, משלא ניתן הסבר של ממש ל"התגלות מאוחרת" זו ומשלא נמצאו בחומר הראיות כל תימוכין לגירסתו החדשה של המבקש, גירסה המבוססת, כל כולה על מוצא פיו, איני סבור שניתן לראות בגירסה זו " עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;" (סעיף 31 (א) (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, וראה גם מ"ח 6/84 מאמא

נ' מדינת ישראל , פ"ד לח (3) 498, 500-501, שהוזכר לעיל).

5.לא מצאתי ממש גם ביתר טענותיו של המבקש. המבקש היה מיוצג בשתי הערכאות בהן נדון עניינו. איש לא מנע ממנו להציג את גירסתו או לזמן עדים התומכים בגירסה זו. אם אכן לקתה חקירת המשטרה בשטחיות, כטענת המבקש, היה הדבר, בראש ובראשונה, עשוי להיטיב עם המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את ראיות התביעה ומולן את הראיות המועטות שהביא המבקש ומצא ביסוס מספק להרשעת המבקש. בית המשפט העליון לא מצא פסול בהרשעה זו, וגם בטיעונים שבפני אין בכדי לערער מתוקפה.

סיכומו של דבר: הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית.