ע"א 10402/05 יפת לוי נ. מינהל מקרקעי ישראל-מחוז צפון

1.בפני בקשה למחיקת הודעת הערעור ולחילופין להורות על תיקונה. עניינו של הערעור בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת אשר דחה על הסף את תביעת המערערים. לטענת המשיב, הודעת הערעור אינה עומדת באמות המידה הקבועות בדין לעריכת כתב ערעור לפיהן יש לפרט בצורה תמציתית את נימוקי הערעור. כמו כן אורכה ותוכנה גורמים לסרבול הדיון ומקנים למערערים יתרון דיוני בלתי ראוי. מנגד, טוענים המערערים כי הם סברו, בעת ניסוח כתב הערעור שבהתחשב בנסיבותיה המיוחדות של הפרשה נשוא הערעור, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, אין מנוס מפירוט השתלשלות העניינים גם בהודעת הערעור. כמו כן, לטענתם, העדר פירוט בדבר השתלשלות העניינים, יקשה על הבנת נימוקי הערעור. עוד טועני המערערים כי אין מקום להורות על מחיקת הודעת הערעור מקום שניתן להורות על תיקונה.

2.אמות המידה אשר לאורן נבחנת בקשה להורות על מחיקת כתב ערעור בהתאם להורות תקנה 414 ו-417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נדונו זה מכבר באופן ממצה, ועל כן נזכירן בתכלית הקיצור (ראו: ע"א 1501/05 זאב כהן נ' מנהל מס שבח , תק-על 2005(2) 1142 ואסמכתאות שם). נקודת המוצא לדיון בבקשה שבפני היא כי אין בית המשפט "עורך על" של כתבי הטענות. החופש לנסח את כתבי הטענות ולקבוע את היקפם נתון בידי הצדדים (פרט במקרים בהם הדבר הוגבל בדין). אולם חירות זו, אינה בלתי מוגבלת ויש לאזנה כנגד אינטרסים אחרים העלולים להיפגע מכך. במסגרת זאת, יש לדאוג לאינטרס של הצד שכנגד לדעת מהי גדר המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן וכן להגן על זכותו לשוויון. כמו כן, ניתן להתערב בניסוח כתב ערעור כאשר הדבר נעשה על מנת לאפשר ניהול יעיל של ההליך, לטובת כל הגורמים המעורבים בדבר.

3.נוכח אמות מידה אלה, האם מוצדק להתערב בחופש הניסוח של המערערים במקרה שלפני?

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לכך חיובית. מדובר בפרשה אשר ההליכים לגביה החלו עוד בשנת 1977, כאשר המערערים פנו חזור ושנו לערכאות על מנת לקבל זכויות במקרקעין. הליכים אלה לא צלחו. בהליך נשוא בקשה זו, בקשו המערערים לדון בפעם נוספת בתביעותיהם לגבי המקרקעין, אולם הפעם מכוח עילות הנטועות בדיני המכרזים. במסגרת זו, הסעד העיקרי אשר התבקש על ידי המערערים הוא ליתן צו עשה כנגד המשיב אשר יקנה להם זכאות בעדיפות ראשונה להקצאת זכויות קנייניות במקרקעין ללא מכרז. במקביל להליך זה, הוגשה על ידם תובענה, בפני ערכאה אחרת, לביטול פסק דין אשר במסגרתו הוגדרו זכויותיהם במקרקעין, וטענתם בפני בית משפט קמא היתה כי הליך זה טרם מוצה. המשיב הגיש בקשה לדחיית ההליך על הסף, מן הטעמים של מעשה בית דין, שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט קבע, כי ככול שמדובר בתביעות לגבי זכויות בקרקע אשר נדונו בעבר, קיים לעניין זה מעשה בית דין, שכן הבקשה לביטול פסק דין הוגשה כנגד פסק דין חלוט. עוד נקבע על ידו כי ככול שהתביעה מכוונת לתקוף את הנחיות מנהל מקרקעי ישראל או להלין על קיומו או אי קיומו של מכרז ספציפי כלשהו, על המערערים להפנות הליכים אלה לערכאות המתאימות, כגון בית משפט לעניינים מנהליים או בג"ץ, לפי העניין.

נוכח האמור, הרי למרות ההיסטוריה הנכבדה והארוכה של ההליכים בין הצדדים, השאלה השנויה במחלוקת בערעור היא חדה ופשוטה; האם צדק בית המשפט קמא שעה שדחה את ההליך על הסף. פסק דינו של בית המשפט בעניין זה, המחזיק 7 עמודים, הוא קצר וברור. לעומת זאת, הודעת הערעור משתרעת על פני 34 עמודים צפופים ומפנה לאסמכתאות רבות. בין היתר, מפרטים המערערים במסגרת זאת את הנימוקים מדוע צודקת תביעתם לגופה (עמודים 11-18). זאת, למרות שהתביעה לא נדחתה לגופה ואף לא נדחתה על הסף מהנימוק שאין היא מגלה עילה. התעמקות זו בטענות, גם אם יש לה מקום, ומבלי להביע עמדה בעניין זה, מקומה בסיכומים בכתב ולא במסגרת כתב ערעור. כמו כן, הודעת הערעור כוללת סקירה היסטורית מפורטת של מכלול ההליכים שהתקיימו בין הצדדים (עמודים 19-33). גם אם יש מקום לתיאורם של הליכים אלה, המקום המתאים לכך הוא בסיכומי הצדדים. בהתחשב באורכו של פסק הדין בבית משפט קמא והעדר מורכבותה של השאלה הקונקרטית העולה לדיון, יש ממש בטענת המשיב, כי ניסוחה של הודעת הערעור, מפר את האיזון הראוי בין זכות הטיעון של המערערים לבין האינטרס של המשיב לתחימה ברורה של גדר המחלוקת בהליך שבכותרת ולשוויון בין בעלי הדין וכן פוגע הדבר שלא לצורך, ביעילות הדיון בערעור.

התוצאה היא, שאין לקבל את כתב הערעור בדרך בו הוגש. הודעת הערעור תושב למערער. אני מאפשרת למערערים להגיש הודעת ערעור מתוקנת תוך 15 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהתחשב בנסיבות העניין, ומבלי שהדבר יתפרש כהבעת עמדה לגופו של עניין, תוגבל הודעת הערעור ל-12 עמודים בלבד.