ע"א 1090-24 ע"א 1090-24

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' איזנברג) מיום 2.1.2024 בת"א 24207-11-21, ת"א 30350-11-21 ות"א 38005-09-22 בו, בין היתר, התקבלה תביעה כספית שהגישה משיבה 1, נע.לי.ד שיווק בע"מ (להלן: המשיבה) נגד המבקשים והמשיבים האחרים.

1.ברקע להליך, בתמצית שבתמצית, חוב שצברה משיבה 2, נוביה אירועים בע"מ (להלן: נוביה אירועים) כלפי המשיבה, ושני שטרות שנחתמו על ידה ביום 23.12.2023 על בסיסן ננקטו ההליכים בבית המשפט המחוזי. בהתייחס לשטרות האמורים, הגישה המשיבה תביעה שטרית בה נטען כי השטרות נחתמו בשמה של נוביה אירועים, ותביעה כספית, בשל כך שבאותן שטרות צוין כי המבקשים (ומשיב 3) ערבים באופן אישי לכל חובותיה כלפי המשיבה. בפסק הדין נדחתה התביעה השטרית והתקבלה התביעה הכספית, ונקבע כי המבקשים (ומשיב 3) ערבים לחובותיה של נוביה אירועים, והם חויבו ביחד ולחוד בסך של כ-2,800,000 ש"ח.

2.המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנַי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד בין היתר נוכח שגיאתו של בית המשפט המחוזי אשר אִפשר למשיבה לנהל שתי תביעות, תביעה שטרית ותביעה חוזית, בעוד שהעובדות שבבסיסן סותרות זו את זו. בנוסף נטען כי גובה הסכום מצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין שכן מדובר בסכום אשר המבקשים יתקשו לגבות בחזרה אם ערעורם יתקבל, זאת גם בשים לב לכך שהמשיבה היא חברה בע"מ שעיסוקה באספקת מזון לאולמות ומסעדות כאשר מדובר בתחום המצוי בסיכון גבוה "וככל הנראה לא תוכל להשיב כספים אלו בחזרה באם הערעור יתקבל". כן נטען כי ביצוע פסק הדין יכול להביאם להתמוטטות כלכלית. המבקשים הדגישו כי הם מודעים להלכה הפסוקה על פיה לא בנקל יעוכב ביצוע פסק דין כספי, אולם לטענתם, במקרה זה מוצדק ליתן עיכוב ביצוע נוכח העובדה שנפלו בפסק הדין טעויות גלויות וברורות.

3.בתגובתה טענה המשיבה כי לא מתקיימים במקרה זה התנאים למתן עיכוב ביצוע. מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת דחיית הבקשה, שכן המבקשים לא תמכו בכל ראייה את טענתם כי הם יתקלו בקשיים לגבות את כספם בחזרה אם יתקבל ערעורם או כי ביצוע פסק הדין יגרום להם לנזקים כבדים. מעבר לכך העובדה שפסק הדין מטיל את החיוב על מספר גורמים שונים, מפחיתה כשלעצמה את הנזק הנטען על ידי המבקשים. בקשר למצבה הפיננסי של המשיבה, הרי שהמחזור השנתי שלה בכל אחת מהשנים האחרונות עלה על 125,000,000 ש"ח ולא מתנהלות נגדה תביעות משפטיות. על כן גם אין מקום לטענות בקשר למצבה הכלכלי המשוער, שהועלו בעלמא וללא כל סימוכין. בנוסף נטען כי סיכויי הערעור קלושים כאשר הטענות שמעלים המבקשים בערעורם כלל לא נטענו על ידם בהליך בבית המשפט המחוזי, וחלקן אף עומדות בסתירה חזיתית לגרסה שהציגו המבקשים עצמם בכתב ההגנה שהגישו בהליך, ובחקירותיהם.

4.לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי ערעורו טובים, כאשר נפסק כי משקל הבכורה ניתן למאזן הנוחות (ראו למשל, מיני רבים: ע"א 1856/23 עזבון המנוח אברהים סיאח עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (24.4.2023); ע"א 6888/23 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 4 (16.10.2023); ע"א 1040/24 אלישקוב נ' נע.לי.ד שיווק בע"מ, פסקה 4 (4.3.2024) אשר ניתן בימים האחרונים בעניין בקשת עיכוב ביצוע שהגיש משיב 3). במסגרת זו בית המשפט ייטה שלא לעכב ביצוע חיובים כספיים, שכן הנחת המוצא היא כי התשלום כשלעצמו אינו יוצר מצב בלתי הפיך שלא ניתן להשיבו לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 5031/22 הניה נ' אסף שמרת – נאמן על נכסי החייב, פסקה 7 (9.3.2023); רע"א 1487/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, פסקה 18 (6.3.2023)).

בענייננו, המבקשים לא הביאו ולוּ בדל ראייה להוכחת טענתם כי צפוי להם נזק כבד כתוצאה מביצוע פסק הדין. אף בקשר לטענתם כי מדובר בסכום גבוה עד מאוד (שאין בה כאמור כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצוע) לא ניתנה התייחסות לעובדה שמדובר בסכום שהם חויבו בו – ארבעתם יחד עם משיב 3 – יחדיו. גם לעניין הערכת מצבה הכלכלי של המשיבה, אין די בהקשר זה בהעלאת טענה כללית בלתי מבוססת בעניין התחום בו היא פועלת המצוי לטענתם ב"סיכון גבוה". אוסיף כי אין מדובר במקרה שבו על פניו קיימות טעויות "גלויות וברורות" באופן המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין כספי כטענת המבקשים, ואף מבלי להידרש מעבר לכך לסיכויי הערעור (ולטענותיה הכבדות של המשיבה בקשר לכך), אין מדובר באחד מהמקרים החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע פסק דין כספי.

הבקשה נדחית.