ע"א 1070-24 ע"א 1070-24

לפַני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) מיום 27.11.2023 בת"א 28270-02-17, בו התקבלה תביעה שהגיש משיב 1 (להלן: המשיב) נגד המנוח משה סרוסי ז"ל (להלן: המנוח) ונדחתה תביעתו נגד משיבה 2 (להלן: המשיבה), כמו גם הודעת צד ג' ששלח המנוח למשיבה.

הרקע לבקשה

1.בתמצית, בשנת 2013 היה המשיב מעורב בתאונה של נפילה מגובה, עת לפי הנטען, ביקר את אחיו שעבד כפועל שכיר שביצע שיפוצים בחנות רהיטים שהייתה בבעלותו של המנוח. בעקבות הנפילה הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המנוח ונגד המשיבה, חברת הביטוח שביטחה את המנוח, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהנפילה. המנוח טען מנגד כי הוא אינו אחראי כלפי המשיב, ולצד זאת הגיש הודעת צד ג' נגד המשיבה בטענה כי ככל שיחויב לפצות את המשיב, הוא זכאי לשיפוי מלא ממנה. המנוח הלך לבית עולמו זמן קצר לפני מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.במסגרת פסק הדין התקבלה התביעה נגד המנוח, ונדחתה התביעה נגד המשיבה כמו גם הודעת הצד השלישי ששלח אליה המנוח. בית המשפט חייב את המנוח לשלם למשיב פיצויים בסך של 1,369,652 ש"ח בעבור ראשי נזק שונים בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט, וכן חייב את המנוח והמשיב לשאת בחלקים שווים בהוצאות משפט ושכר טרחת בא-כוח המשיבה בסך של 30,000 ש"ח.

3.ביום 4.2.2024 הגיש המבקש, עזבון המנוח באמצעות מנהל העזבון, ערעור על פסק הדין. בצד הערעור הוגשה גם הבקשה שלפנַי, בה עתר המבקש לעיכוב ביצוע מלוא החיוב הכספי שהוטל על המנוח עד להכרעה בערעור כלפי שני המשיבים. המבקש טען כי בהינתן שהמשיב מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, שאין לו נכסים בישראל (או בכלל) שניתן יהיה להיפרע מהם, ושלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא אינו בעל כושר השתכרות, קיים סיכון ממשי כי לא ניתן יהיה להשיב את הסכום שישולם לו ככל שהערעור יתקבל. מן העבר השני, בית המשפט הטיל עיקולים על חמישה נכסי מקרקעין שלמנוח יש זכויות בהם, כך שהתשלום למשיב מובטח אם יידחה הערעור. מה גם, שמירב הסכום שנפסק לזכות המשיב הוא פיצוי לעתיד כך שלא קיים חשש שעיכוב ביצוע תשלומו יפגע ברווחתו. נוכח כל האמור טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. נוסף על כך נטען כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו שגגות רבות, הן בקביעת חבות המנוח כלפי המשיב וחבות המשיבה כלפי המנוח, והן בקביעת היקף וגובה החיובים הכספיים שהוטלו על המנוח. לאור זאת סבר המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל טובים.

4.בתשובת המשיב לבקשה נטען תחילה כי יש לסלקה על הסף. זאת מאחר שהגם שמנהל עזבון המנוח מונה על ידי הרשם לענייני ירושה במינוי אישי, הוא לא הגיש את הערעור בעצמו ושכר עורך דין לעשות כן עבורו; כי לשם הפקדת הערובה שנדרש המבקש להפקיד בהגשת הערעור היה עליו לקבל אישור מבית משפט לפי סעיף 97(4) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 והדבר לא נעשה; וכי לבקשה לא צורפה הערכת שמאי לגבי שווי נכסי המקרקעין שעוקלו על ידי בית המשפט המחוזי להבטחת ביצוע פסק הדין, ולכן אין לדעת האם הם יוכלו לכסות את חובו של המבקש כלפיו. לגופו של עניין נטען כי המסקנות שהגיע אליהן בית המשפט המחוזי, הן ביחס לסוגיית האחריות והן ביחס לסוגיית הנזק, נתמכות בחומר הראיות ובעדויות שנשמעו לפניו ועולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. ערעורו של המבקש מבוסס על טענות סרק עובדתיות ומשפטיות שאין כל מקום שערכאת הערעור תתערב בהם, ועל כן מדובר בערעור חסר סיכוי. באשר למאזן הנוחות, נטען כי המשיב הפגין יכולת פירעון בכך שהפקיד את הערובה שהוטלה עליו בהליך לפני בית המשפט המחוזי ובכך שפרע את חלקו בהוצאות המשיבה, וגם מטעם זה אין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיב הוסיף כי אף אם יש מקום להיעתר לטענת המבקש בנוגע לסכום הפיצוי העתידי, הרי שמתוך הפסדי השכר לעתיד שנפסקו למשיב יש לעכב לכל היותר תשלום סך של 200,000 ש"ח, וגם זאת תוך הפקדתם בנאמנות לידי בא-כוחו.

5.המשיבה אף היא התנגדה לבקשה. היא טענה כי סיכויי הערעור בכל הנוגע למערכת היחסים שבינה לבין המנוח קלושים ביותר, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשען על קביעות עובדתיות המבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים ומחומר הראיות, ואינו מגלה עילה להתערבות. עוד נטען כי נוכח חוסנה הכלכלי לא עולה חשש לגבי יכולתה להשיב למבקש את כספו בחזרה ככל שהערעור יתקבל, כך שאין הצדקה בדין לעכב את החיוב הכספי כלפיה.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי.

7.כבר בפתח הדברים ייאמר כי יש לדחות את טענת המשיב לסילוק הבקשה על הסף. בכל הנוגע לטענות שעניינן בחריגה מהמינוי של מנהל העזבון ובקבלת אישור להפקדת הערובה, הרי שאין מקומן של אלה להתברר באכסניה זו. יש גם לדחות את הטענה כי המבקש לא צירף לבקשתו הערכת שווי לגבי נכסי המקרקעין שהוטל עליהם עיקול. שעתה של הערכת שווי הנכסים המעוקלים בוא תבוא, אך לא לעת הזאת. די באמור אפוא כדי לדחות את הטענה לסילוק על הסף של הבקשה לעיכוב ביצוע.

8.ומכאן לגופו של עניין. כלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו הוגש הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לחרוג מכלל זה להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר מעמד הבכורה ניתן למאזן הנוחות (וראו לדוגמה לאחרונה: ע"א 1090/24 צוניאשבילי נ' נע.לי.ד שיווק בע"מ, פסקה 4 (5.3.2024); ע"א 827/24 עופר נ' לוי, פסקה 6 (18.2.2024)). באשר לבקשות לעיכוב ביצוע של חיובים כספיים כבענייננו, הנחת המוצא היא כי התשלום אינו יוצר מצב בלתי הפיך שכן כספים ששולמו על ידי המבקש ניתנים להשבה, ולכן בית המשפט ייטה ככלל שלא להיעתר לבקשות מסוג זה (ראו למשל: ע"א 6888/23 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 4 (16.10.2023); ע"א 6550/22 Mouly נ' Jobe, פסקה 8 (19.12.2022)). עיכוב ביצוע פסק דין כספי ייעשה אפוא רק במקרים חריגים שבהם הראה המבקש כי אם יתקבל ערעורו, ייווצר קושי משמעותי להשיב לו את הכספים ששילם (ע"א 683/24 שירות בתי הסוהר נ' ג'מהור, פסקה 7 (15.2.2024) (להלן: עניין ג'מהור); ע"א 7440/19 חברת אמבלייז בע"מ נ' DOUBLE U TRADING FUND INC, פסקה 12 (5.12.2019)). לעניין זה, גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב מהווה אף הוא שיקול בהערכת הקושי בהשבתו (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן, פסקה 7 (1.12.2005)).

9.בענייננו, ומבלי להתייחס לסיכויי הערעור, בית המשפט המחוזי פסק לזכות המשיב, תושב הרשות הפלסטינית, סכום כספי משמעותי. כמו כן, בפסק הדין נקבעה למשיב נכות רפואית בשיעור של 45% ונכות תפקודית בשיעור דומה, כאשר על פי טענותיו לפני בית המשפט המחוזי הוא מסתייע בבני משפחתו בפעולות בסיסיות ומתקשה להשתלב בשוק העבודה (כמפורט למשל בסעיפים 79-60 לסיכומיו מיום 5.12.2022). נתונים אלה מעוררים חשש ממשי בנוגע ליכולתו להשיב למבקש את התשלום שישולם על ידו, ככל שיתקבל הערעור ולוּ באופן חלקי (ראו והשוו: ע"א 8997/22 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח ס.ע, פסקה 12 (9.2.2023); ע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת (8.7.2015)). המשיב טען בתשובתו כי הוכיח יכולת פירעון בכך שהפקיד את הערובה שהושתה עליו בתחילת ההליך לפני בית המשפט המחוזי וששילם את ההוצאות שחויב בהן לטובת המשיבה. אלא שמדובר בסכומים המסתכמים לכ-20,000 ש"ח, שאין בהם כדי להסיר את החשש המובנה בדבר יכולתו כאדם פרטי להשיב את הסכום המשמעותי שנפסק לטובתו בפסק הדין (וראו: עניין ג'מהור, פסקה 9). לכל האמור יש להוסיף כי חלק משמעותי מהסכומים שנפסקו לטובת המשיב צופה פני עתיד, כאשר לא מדובר רק ברכיב הפיצויים שעניינו הפסדי השתכרות (וראו לעניין שיקול זה: ע"א 1495/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (10.3.2024); ע"א 1099/24 הפול חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 6 (6.3.2024)). מן העבר השני, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע למצבו הרפואי של המשיב ולהוצאות הנדרשות לו לצרכי מחייתו תומכות בעמדה שעיכוב ביצוע מלא של התשלום עשוי לפגוע ברווחתו. על כן, בהינתן מכלול השיקולים האמורים, המסקנה המתבקשת היא כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר היעתרות לבקשה לעיכוב התשלום למשיב באופן חלקי.

10.מנגד, לא מצאתי כי יש הצדקה להיעתר לבקשה בנוגע לתשלום ההוצאות ושכר הטרחה למשיבה. מדובר בחברת ביטוח שאין חשש שלא תוכל להשיב למבקש את הסכום בו חויב המבקש, ואף המבקש עצמו לא העלה כל טענה באשר ליכולתה הכלכלית של המשיבה או לקיומן של נסיבות רלוונטיות אחרות המקימות חשש שלא יוכל לקבל בחזרה את כספו ככל שערעורו יתקבל. בנסיבות אלה, ובהינתן הפסיקה לפיה הנטייה שלא להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין כספי חלה ביתר שאת בהתייחס להוצאות משפט ושכר טרחה (ע"א 2022/22 אחיהוד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דמתי, פסקה 5 (12.4.2022); ע"א 6735/23 קבוצת ישראל אירופה התחדשות עירונית בע"מ נ' ס.א. ישראל-אירופה יזמות ושיווק נדל"ן בע"מ, פסקה 8 (5.11.2023)), אין כל מקום לעכב את התשלום למשיבה.

הבקשה מתקבלת אפוא באופן חלקי במובן זה שמתוך התשלום בו חויב המנוח לשלם למשיב, ישולם סך של 750,000 ש"ח, כמחצית מהסכום שנפסק לטובתו וזאת בשים לב לראשי הנזק השונים של הפיצויים. היתרה תעוכב עד להכרעה בערעור. כמו כן, ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובת המשיבה ישולמו במלואם. בנסיבות העניין, המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ש"ח.