ע"א 1099-24 ע"א 1099-24

1.לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) מיום 13.12.2023 בת"א 56693-01-13, בו התקבלה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. במסגרת פסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב בגין ראשי נזק שונים סך של 887,720 ש"ח (לאחר ניכוי תגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי והפחתת תשלומים תכופים ששולמו לו על ידה) בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

2.במסגרת הבקשה שלפנַי עותרת המבקשת לעיכוב תשלום סכום של 219,887 ש"ח מתוך התשלום הכולל בו חויבה על פי פסק הדין, העומד על פי חישוביה על סך של 1,068,480 ש"ח. לטענתה, סיכויי הערעור טובים שכן נפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שגגות מהותיות, ובכלל זה כי חישוב הפסדי השכר בעבר ובעתיד נעשה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה, וכי הסכומים שנפסקו בראש נזק של ניידות לעבר ולעתיד היו גבוהים יתר על המידה. כן טענה המבקשת כי עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך כתוצאה מתשלום מלוא הסכום בו חויבה. זאת שכן מהנתונים הקיימים בתיק עולה כי המשיב אינו עובד כלל, מתקיים מקצבת נכות כללית שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי, מתגורר בשכירות ואין לו דירה בבעלותו. בנסיבות אלה, קיים סיכוי גבוה שאם יתקבל הערעור הוא לא יוכל להשיב לה את הכסף. המבקשת שילמה זה מכבר למשיב על פי פסק הדין סך של 848,593 ש"ח כך שהוא יכול להתקיים כיאות עד לאחר מתן פסק דין סופי בערעור אף ללא הסכום שעיכובו מבוקש.

3.המשיב התנגד לבקשה. לטענתו לא זו בלבד שאין כל ממש בערעור, המתמקד בעיקרו בקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, אלא שהוא עצמו הגיש ערעור על פסק הדין וקיים יסוד סביר להניח שבסופו של דבר בית משפט זה יגדיל את סכום הפיצויים שנפסקו לו ולא יפחיתם. בהתייחס לטענת המבקשת בנוגע לחישוב הפסדי השכר, הרי שאף אם נפלה טעות בפסק הדין, מדובר בטעות שהשלכותיה זניחות ביותר ומסתכמות לסך של 24,000 ש"ח בלבד. בכל מקרה, הסכום שעיכובו מבוקש אינו סכום שאדם מן הישוב יתקשה להחזיר, ואין כל סיבה לחשוב שהוא לא יוכל לעשות כן.

4.לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.כלל הוא כי הזוכה בפסק הדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו, והגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 1000/24 נסירה נ' רדיאן, פסקה 9 (20.2.2024)). על מנת לחרוג מכלל זה נדרש מבקש עיכוב הביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 827/24 עופר נ' לוי, פסקה 6 (18.2.2024); ע"א 4427/22 המאגר הישראלי לביטוחי רכב – הפול נ' פלוני, פסקה 5 (10.8.2022)).

6.בענייננו, בכל הנוגע למאזן הנוחות, יש ממש בטענת המבקשת בדבר החשש ממצב בלתי הפיך. זאת בשים לב לדבריו של המשיב עצמו בדיון ההוכחות שנערך לפני בית המשפט המחוזי ובתצהיריו לפיהם מצבו הכלכלי אינו שפיר בלשון המעטה; הוא אינו מועסק; הוא מטופל על ידי אשתו באופן שגורע מימי העבודה שלה ומכאן גם ממשכורתה; הוא מתגורר בשכירות ואין לו דירה בבעלותו; הוא נושא בעלויות גבוהות עבור טיפולים שונים; והוא נעזר בהלוואות שנטל מגורמים שונים (למשל: פסקאות 3, 10-8 ו-18-16 לתצהיר מיום 23.6.2022; עמ' 74-73 לפרוטוקול מיום 26.1.2023). המשיב גם לא הציג בתשובתו מענה לדברים אלה, והסתפק בטענה כללית לפיה הסכום שעיכובו מבוקש אינו סכום שאדם מן היישוב יתקשה להשיב. מנגד, לא התרשמתי כי ייגרם למשיב נזק בלתי הפיך כתוצאה מעיכוב הביצוע המבוקש. זאת שכן המבקשת שילמה לו זה מכבר סך של 848,593 ש"ח; עיקר הסכום שנפסק לטובתו בפסק הדין מתייחס להפסד השתכרות בעתיד; והמבקשת היא חברת ביטוח אשר אין חשש כי לא תוכל לעמוד בתשלום. נוכח מכלול השיקולים האמורים שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת (ראו והשוו: ע"א 4123/23 הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' פלוני, פסקה 7 (9.7.2023); ע"א 9386/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני, פסקה 4 (12.12.2017); ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 4 (12.5.2015)).

7.על רקע האמור לעיל, ובהינתן שמעמד הבכורה בבקשות מעין אלו ניתן לשיקול מאזן הנוחות (ראו למשל: ע"א 5902/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (23.10.2023)), לא ראיתי מקום להרחיב על אודות סיכויי הערעור. אעיר רק כי מבלי לטעת מסמרות, טענת המבקשת לפיה היה מקום לפסוק הפסדי שכר לעבר ולעתיד לפי שכר ממוצע במשק לכלל העובדים ולא רק לעובדים ישראלים, אינה משוללת יסוד (וראו בעניין זה: ע"א 7099/16 פלוני נ' ד"ר אהוד רוזנר, פסקה 25 (8.8.2019); ע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (2.7.2012)).

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת במובן זה שתשלום סך של 219,887 ש"ח מתוך התשלום הכולל בו חויבה המבקשת על פי פסק הדין מעוכב בזה עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.