ע"א 1226/11 עוזי ישראל-פור נ. אליהו יהודה

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) אשר קיבל את תביעתו הכספית של המשיב נגד המערערים. המשיב הגיש את תגובתו לבקשה והמערערים הגישו תגובה לתשובה.

2.

מדובר בתביעה בה ביקש המשיב לקבל שליש מרווחי חניון שהפעילו המערערים במרכז העיר בירושלים. התביעה הוגשה עוד בשנת 1995 וההליכים הסתיימו מטעמים שונים רק לאחרונה. בפסק הדין התקבלה כאמור התביעה. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע והסתבר שבין הצדדים מחלוקת בדבר משמעותו הכספית של פסק הדין. בעוד שלשיטת המערערים הסכום לתשלום בעקבות פסק הדין נע סביב 3.6 מיליון ש"ח הרי שלשיטת המשיב הסכום לתשלום נע סביב 4.5 מיליון ש"ח. בית המשפט ערך חקירות במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע וקיבל את הבקשה באופן חלקי בהחלטתו מיום 10.4.2011. בית המשפט קבע כי המערערים ישלמו למשיב סך של 2.1 מיליון ש"ח ולגבי סכומים העולים על סכום זה הם ישולמו רק בכפוף לביטחונות שקבע בית המשפט כדלקמן: באשר לסכומים מעבר לסכום של 2.1 מיליון ש"ח המגיעים למשיב הוא ישעבד לטובת המערערים במשכון קנייני רשום נכסי נדל"ן כאשר 70% מערך הנדל"ן ישמש כבטוחה להשבת כספים. באשר לסכומים מעבר לסכום של 2.1 מיליון ש"ח המגיעים כשכר טרחה הם ישולמו כנגד מסמך בחתימתה של באת כוח המשיב בו היא מתחייבת להחזיר כל סכום שתקבל וכאשר מסמך זה ייתמך בערבות של שני עורכי דין נוספים.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי. כידוע בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע נשקלים סיכויי הערעור ומאזן הנוחות שבין הצדדים כאשר בין שני שיקולים אלה מתקיימים יחסי גומלין. מבחינת סיכויי הערעור – פסק דינו של בית המשפט המחוזי נושא 192 עמודים כאשר המערערים טוענים לטעויות רבות שנפלו בו ויש פנים לכאן ולכאן. גם מבחינת שיקולי מאזן הנוחות יש פנים לכאן ולכאן והדברים כבר פורטו על ידי בית המשפט המחוזי. על כן, מקובל עליי באופן עקרוני האיזון שערך בית המשפט המחוזי בהחלטה בעניין עיכוב הביצוע דהיינו כי יש להורות על תשלום חלק מפסק הדין ועל עיכוב ביצוע היתרה אלא אם יינתנו בטוחות לגביה. באשר לסכום שיש לקבוע לתשלום ללא עיכוב ביצוע טוענים המערערים כי בקביעת הסכום של 2.1 מיליון ש"ח טעה בית המשפט כאשר הכליל בו שכר טרחת עו"ד בסך של 0.6 מיליון ש"ח, זאת בעוד שכר הטרחה זכה גם להתייחסות נפרדת על ידי בית המשפט – דהיינו, מדובר למעשה בחיוב כפול . טענה זו היא לכאורה בעלת משקל אך לא נמצאה לה התייחסות של ממש בתגובת המשיב. על כן, יש להעמיד את הסכום שלא יעוכב על סך של 1.5 מיליון ש"ח. למעשה, זהו גם הסכום שהמערערים הסכימו לשלם בצורה כזו או אחרת (ראו עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 29.3.2011) ומכל מקום לא מצאתי הצדקה לקבוע סכום נמוך יותר. באשר לבטוחות שנקבעו לסכומים שמעבר לסכום שלא עוכב, מקובלת עליי עמדת המערערים כי בנסיבות העניין אין מדובר בבטוחות מספקות. מדובר גם במנגנונים מורכבים שראוי לדעתי לפשט אותם. על כן, לגבי הסכומים שמעבר לסך של 1.5 מליון ש"ח אני מורה כי הם ישולמו רק לאחר שהמשיב ימציא למערערים כנגד התשלום או התשלומים ערבות בנקאית אוטונומית בגובה הסכום או הסכומים המשולמים (ראו והשוו בש"א 2522/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון , פסקה י"ג (טרם פורסם, 6.4.2009)).

4.

הבקשה מתקבלת אפוא במובן זה שהסכום לגביו לא יינתן עיכוב ביצוע יעמוד על סך של 1.5 מיליון ש"ח. לגבי הסכומים שמעבר לסך של 1.5 מליון ש"ח אני מורה כי הם ישולמו רק לאחר שהמשיב ימציא למערערים כנגד התשלום או התשלומים ערבות בנקאית אוטונומית בגובה הסכום או הסכומים המשולמים. החלטתי זו חלה כמובן על כל הסכומים שנפסקו בבית משפט קמא. אין צו להוצאות בהליך שלפניי אך הצדדים יוכלו לשוב ולהעלות את טענותיהם בעניין בפני ההרכב שידון בערעור.