ע"א 1253/05 יחיא חדד נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

בפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהוגש על ידי המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' זפט ).

המבקשים חתמו על חוזה הלוואה עם המשיב 1 (להלן: הבנק ) אשר לפיו שועבדו לטובת הבנק זכויותיהם של המבקשים בביתם במושב בית עריף. ההלוואה לא נפרעה והבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבוד. במסגרת הליכים אלו ניתן ביום 9.12.03 צו לפינוי המבקשים מהנכס. המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובה התבקש בית המשפט להכריז על בטלות ההסכם, השיעבוד וצו הפינוי. בית המשפט דחה את תביעת המבקשים ועל פסק דינו הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. במסגרת הערעור הוגשה הבקשה למתן סעד זמני שבפניי בה מבוקש עיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור.

ביום 9.2.05 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע הפינוי וכן הוריתי לבנק להגיש תגובתו לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת הבנק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להורות על עיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור. הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי בית מגורים יטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד (ראו, לדוגמא: ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). בענייננו, גם אם יתכן שסיכויי הערעור אינם גבוהים מן הבקשה עולה כי הבית שהזכויות עליו שועבדו הינו בית מגוריהם היחידי של המבקשים וביצוע הפינוי עלול להותירם ללא קורת גג. בנסיבות אלו, וכן בהתחשב במצבם הבריאותי של המבקשים, אשר על פי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה הינו קשה, יש מקום להורות על מתן סעד זמני כאמור.

אשר על כן, הליכי פינויים של המבקשים מהבית יעוכב עד להכרעה בערעור. המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית על סך של 50,000₪ להבטחת הנזקים שייגרמו לבנק, אם ייגרמו, כתוצאה מעיכוב הביצוע.