ע"א 2679/06 שרה חן נ. ד"ר לואיזה שלומית פז

1.במסגרת הערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ה' אחיטוב-הרטמן) מיום 7.2.06, הוגשה הבקשה הנוכחית להורות על עיכוב ביצועו של פסק-הדין, אשר לפיו חויבו המבקשים לפנות את דירת המגורים הידועה כחלקה 37/25 בגוש 5037 בראשון לציון (להלן: הדירה או דירת המגורים), בה הם מתגוררים כעת, ולמסור את החזקה בה למשיבים 2-1 (להלן: המשיבים).

2.בשנת 1981 רכשו המשיבים, אשר שהו בחו"ל במשך תקופה, את הדירה ושילמו עבורה תמורה מלאה. בין השנים 1997-1986 השכירו המשיבים את הדירה. בשנת 1998 נודע לבא-כוחם של המשיבים, כי אנשים זרים פלשו לדירה. מספר ימים לאחר מכן הגישו המשיבים תלונה למשטרה. עם חזרת המשיבים ארצה לצמיתות, בשנת 2002, הם ניגשו לדירה וגילו למרבה ההפתעה, כי המבקשים מתגוררים בה. מבדיקה שערכו בלשכת רישום המקרקעין התברר, כי בחודש מאי 1999 נרשמה הדירה על שמו של שלמה קדוש, הוא המשיב 3. כחודשיים לאחר מכן הועברה הבעלות בדירה על שם אדם אחר, משה קדוש, הוא המשיב 4. כעבור חודשיים נוספים, נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשים, אשר רואים עצמם כיום כבעלי הדירה. הערת אזהרה נוספת נרשמה לטובת הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, הוא המשיב 5. לאור האמור, הגישו המשיבים תובענה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 2485/02), בגדרה התבקש בית-המשפט להצהיר, כי המשיבים הינם הבעלים החוקיים והבלעדיים של הדירה ולהורות על רישומם ככאלו בפנקס רישום המקרקעין. בנוסף, עתרו המשיבים לביטול הרישומים השונים שנעשו במהלך שנת 1999 בלשכת רישום המקרקעין.

3.בית-המשפט המחוזי קיבל ביום 7.2.06 את תובענת המשיבים והורה, בין היתר, על פינוי המבקשים מדירת המגורים. לאור האמור, הגישו האחרונים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן הכרעה בערעור שהוגש לבית-משפט זה. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא י' זפט) נעתר לבקשה באופן חלקי והורה, ביום 27.4.06, על עיכוב פינויים של המבקשים מן הדירה, וזאת בכפוף להפקדת דמי שימוש ראויים מדי חודש בחשבון בנק מיוחד שיפתח למטרה זו. עוד נקבע, כי הכספים בחשבון יושקעו על-פי הוראות המבקשים וכי הם יועברו לבעלות המשיבים אם וכאשר הערעור יידחה או לחלופין לשליטת המבקשים במידה והערעור יתקבל. עוד נפסק, כי באי-כוח הצדדים ינסו להגיע להסכמה באשר לגובה דמי השימוש הראויים וכי אם הדבר לא יעלה בידם תוך 15 ימים, הסכום האמור ייקבע על-ידי שמאי מקרקעין שימונה על-פי הוראת בית-המשפט. כן נקבע, כי התשלום הראשון יתבצע 30 ימים לאחר קביעת דמי השימוש הראויים וכי אי-תשלום דמי השימוש במועדם יבטל את עיכוב ביצוע פסק-הדין.

4.ביום 10.5.06 הגישו המבקשים בקשה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פסק-הדין, היא הבקשה שלפניי, במסגרתה ביקשו הם שלא להתלות את עיכוב הפינוי בתשלום דמי שימוש ראויים. המבקשים סומכים את בקשתם על שתי טענות עיקריות: האחת, נוגעת לסיכויי הערעור, אשר הינם, כך לדידם, גבוהים. הטענה השנייה נוגעת למאזן הנוחות. בהקשר זה, טוענים המבקשים, כי פינויים מדירת המגורים יסב להם נזק בלתי-הפיך. עוד טוענים המבקשים, כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשלם את דמי השימוש הראויים, וזאת, בין היתר, משום שמדי חודש נדרשים הם לעמוד בהחזר תשלומי המשכנתא, שנטלו בעת רכישת הדירה, ואשר עומדים כיום על סך של כ-3,500 ש"ח לחודש.

לטענת המשיבים, אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, זאת בסוברם, כי סיכויי הערעור הינם נמוכים וכי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתם. בהקשר זה נטען, כי המשיבים הינם אנשים מבוגרים וחולים וכי הדירה נועדה לשמש להם כמקור מחייה בערוב ימיהם.

5.לאחר עיון בבקשה ובתגובות השונות שהגישו באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, במובן זה שאין בידי להיעתר לבקשה מבלי להתנותה בתנאים כלשהם, כפי שיפורט להלן.

מושכלות ראשונים הם, כי עצם הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-הדין עליו מערערים. עיכוב ביצוע יינתן אך מקום בו מתעורר חשש, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה והערעור יתקבל (ראו למשל ע"א 4160/04 אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם)). במקרה דנא, מבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור הינם מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון הכולל בין הנזק העלול להיגרם למבקשים בשל פינויים מדירת המגורים לבין הנזק העלול להיגרם למשיבים במידה ובית-המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב הביצוע, ידם של המבקשים על העליונה. שכן, מדובר בדירתם היחידה של המבקשים, בה הם מתגוררים יחד עם ילדיהם. למותר לציין, כי ביצוע הפינוי עשוי להותיר את המבקשים ובני משפחתם ללא קורת גג, ולהסב להם נזק רב. מאידך, הנזק שעשוי להיגרם למשיבים בשל עיכוב הפינוי ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי.

6.על-פי האמור בתקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית-המשפט רשאי להתנות את עיכוב הביצוע בתנאים שייראו לו לנכון, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל-הדין המבקש את העיכוב. ואכן, במקרים רבים נוהג בית-המשפט להורות על הפקדת ערבות בנקאית להבטחת הנזקים העשויים להיגרם כתוצאה מעיכוב הליכי פינוי מדירת מגורים ולאור דחיית מימושו המיידי של פסק-הדין (ראו למשל, ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד

בע"מ (טרם פורסם); ע"א 4160/04 אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע" מ (טרם פורסם); ע"א 1253/05 חדד נ' בנק לאומי למשכנתאות (טרם פורסם)).

7.אף במקרה דנא נחה דעתי, כי יש מקום להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבות כלשהי. ראשית, משום שהפקדת ערבות כאמור מאזנת כדבעי בין האינטרסים השונים המונחים על הכף - הצורך להבטיח את הנזק העשוי להיגרם למשיבים בשל דחיית מימושו המיידי של פסק-הדין מחד, למול הנזק העלול להיגרם למבקשים עם פינוים מדירת מגוריהם היחידה מאידך. שנית, מעיון בכלל המסמכים הנלווים שצורפו לבקשת המבקשים לא שוכנעתי, כי מצבם הכלכלי הינו כה חמור, עד שיש בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע הפינוי ללא תנאים נלווים.

8.אשר-על-כן, הליך פינויים של המבקשים מדירת המגורים יעוכב עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף לכך שיופקד בקופת בית-המשפט סכום של 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 6.8.06.