ע"א 2599/13 משה הרמן נ. רון עלדור

לפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) מיום 20.2.13 בת"א 1929/06 עד למתן הכרעה בערעורים שהוגשו על פסק הדין.

רקע עובדתי

1.

המשיב 4 בע"א 2599/13, הוא המשיב 2 בע"א 3046/13, (להלן: צבי ), ביחד עם המשיב 5 בע"א 2599/13, הוא המשיב 4 בע"א 3046/13, (להלן: ביטון ) החתימו במרמה את אביו המנוח של צבי (להלן: המנוח ), שעזבונו הוא המשיב 3 בע"א 2599/13 והמשיב 1 בע"א 3046/13 (להלן: העיזבון ), על ייפוי כוח המתיר לצבי למכור זכויות בבניין מגורים, הכולל מספר דירות, שהיה בבעלותו המשותפת של המנוח ואחותו. בגין מעשים אלה הורשעו צבי וביטון בפלילים. מכוח ייפוי הכוח האמור, כמו גם באמצעות מעשי מרמה נוספים, כרתו צבי וביטון הסכם עם המשיבים 2-1 בע"א 2599/13, הם המערערים בע"א 3046/13 (להלן: עלדור ), למכירת אחת מהדירות שבבניין הנדון (להלן: הנכס ) לעלדור (להלן: הסכם המכר

או העסקה ). את הליווי המשפטי להחתמת המנוח על ייפוי הכוח ולעסקה בין צבי וביטון לעלדור העניק המערער בע"א 2599/13, הוא המשיב 3 בע"א 3046/13 (להלן: עו"ד הרמן ). במסגרת העסקה נרשמו לטובת עלדור שתי הערות אזהרה על הנכס.

2.

משנתגלתה התרמית הגישו עלדור תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו נגד עיזבון המנוח, בה ביקשו להורות על אכיפת הסכם המכר. תביעתם של עלדור הוגשה גם נגד עו"ד הרמן בטענה שהלה התרשל בביצוע תפקידו וגרם להם נזק המזכה אותם בפיצוי, וזאת כסעד חלופי לסעד של אכיפת הסכם המכר. בא-כוח העיזבון טען, לעומת זאת, כי דין תביעת האכיפה להידחות בטענה כי הסכם המכר נחתם במרמה והוא ממילא נעדר תוקף.

3.

בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי המנוח הוחתם על ייפוי הכוח בתרמית מבלי שהיה מודע למשמעותו, ומשכך לא התקיימו בינו לבין צבי יחסי שליחות. מכך למד בית המשפט שהעסקה בטלה מעיקרא, ולפיכך אין להיעתר לבקשת עלדור להורות על אכיפת ההסכם. באשר להתנהלותו של עו"ד הרמן נקבע כי הוא התרשל בכך, שבזמן אישור חתימת המנוח על ייפוי הכוח, לא ווידא כי המנוח מבין את משמעות החתימה. בהקשר זה נקבע כי התרשלותו של עו"ד הרמן נגרמה הן כלפי המנוח והן כלפי עלדור. משכך, ומכיוון שתביעתם של עלדור לאכיפת הסכם המכר נדחתה כאמור, חויב עו"ד הרמן לפצות את עלדור בגין הנזק שנגרם להם. עם זאת, קבע בית המשפט כי גם עלדור העלימו עיניהם מתמרורי האזהרה שבהתנהלות הצד השני לעסקה ומשכך נקבע כי יש באופן התנהלותם משום התרשלות העולה כדי אשם תורם לנזקם.

4.

ביום 30.5.13 נתן בית המשפט פסיקתא המתייחסת לרישום הנכס. בהתאם לפסיקתא זו, בוטלו הערות האזהרה שהיו רשומות לטובת עלדור בלשכת רישום מקרקעין. להשלמת התמונה יצוין כי על-פי צו קיום הצוואה הנכס אמור לעבור לשש נכדותיו של המנוח (להלן: היורשות ).

עו"ד הרמן ועלדור הגישו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שכל אחד מהם מגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – הן הבקשות שלפניי. הן עלדור והן עו"ד הרמן מבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין במובן שלא יוּתר לעיזבון למחוק את הערות האזהרה הרשומות על הנכס. בנוסף, עו"ד הרמן מבקש, כסעד חלופי, לעכב את תשלום הפיצוי שנפסק לחובתו כלפי עלדור.

טענות הצדדים

5.

עו"ד הרמן טוען בבקשתו כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, שכן הסכם המכר נתחם כדין, הזכויות בנכס עברו מכוחו לעלדור וממילא לא נגרם לעלדור כל נזק. כטענה חלופית נטען כי יש להגדיל את שיעור האשם התורם שנפסק לחובתם של עלדור. באשר למאזן הנוחות טוען עו"ד הרמן כי אי מתן הסעד של עיכוב ביצוע יהפוך את הדיון בערעורו לתיאורטי. זאת, מכיוון שהסעד הכספי שנפסק לחובתו "מוּתלה" בסעד של הסרת הערות האזהרה, שכן אם הערות האזהרה יוסרו באופן שיאפשר את העברת הנכס לצדדים שלישיים, לא ניתן יהיה לקבל את טענתו העיקרית, לפיה כאמור הזכויות בנכס עברו מכוח הסכם המכר לידי עלדור. עוד נטען כי מתן היתר להעברת הזכויות בנכס לצדדים שלישיים לצד אי עיכוב ביצוע הסעד הכספי בו הוא חויב כלפי עלדור, תשלול ממנו אפשרות להיפרע מעלדור אם ערעורו יתקבל.

6.

בבקשתם של עלדור נטען כי סיכויי הערעור, בו מבקשים עלדור לאכוף את הסכם המכר או לחלופין לבטל את קביעת בית המשפט המחוזי באשר לאשם התורם מצידם, גבוהים. בהקשר זה טוענים עלדור כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שאימץ את הכרעת הדין בהליך הפלילי נגד צבי וביטון לעניין הדיון האזרחי בתוקפו של הסכם המכר. בנוגע למאזן הנוחות נטען כי זה נוטה לטובת מתן הסעד המבוקש, שכן אי מתן הסעד, באופן שתתאפשר העברת הזכויות בכנס לצדדים שלישיים, יסכל את האפשרות של אכיפת ההסכם במקרה שהערעור יתקבל. בנוסף, טוענים עלדור כי מכיוון שהנכס מושכר כעת בשכירות מוגנת, הנזק שייגרם ליורשות כתוצאה מעיכוב ביצוע יהיה מצומצם בהרבה מהנזק שייגרם לעלדור אם בקשתם תידחה.

7.

בתגובות שהגיש העיזבון לבקשותיהם של עו"ד הרמן ושל עלדור נטען כי הבקשות הוגשו בשיהוי ניכר וכי עומד בדרכן של בקשות אלה מעשה עשוי, שכן הערות האזהרה נמחקו זה מכבר. עוד נטען כי סיכויי הערעור קלושים, מאחר שפסק הדין מושא הערעור מבוסס בעיקר על ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. באשר למאזן הנוחות טוען העיזבון כי עו"ד הרמן אינו יכול לבקש סעד עיכוב ביצוע של אותו חלק מפסק הדין הנוגע לרישום הנכס, שכן סעד זה אינו נוגע אליו. ואילו באשר לעלדור נטען כי משזכו עלדור בסעד הכספי בתביעתם נגד עו"ד הרמן, אין להיעתר לבקשתם לעכב את ביצוע פסק הדין. עוד נטען כי מתן הסעד המבוקש יפגע אנושות בזכות הקניין של היורשות, וזאת בייחוד בהתחשב בכך שהנכס נועד, כך הטענה, לשמש את היורשות לצורך מימון נישואיהן. עוד צוין כי מכיוון שהנכס מאוכלס כיום בדיירים מוגנים, ארוכה הדרך עד למימוש הנכס והסדרתו וכי הגיעה העת לאפשר ליורשות להתחיל בכך.

דיון והכרעה

8.

בפתח הדברים ייאמר כי מדובר בבקשות לסעד זמני ולא בבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין, וזאת בהתחשב בכך שהערות האזהרה אליהן מתייחסות הבקשות נמחקו זה מכבר. עם זאת, המבחנים המשפטיים הרלוונטיים לבקשה למתן סעד זמני דומים למבחנים החלים על בקשה לעיכוב ביצוע. עמדתי על כך לאחרונה בע''א 1385/13 בן דוד ואח' נ' ר.פ אירועים וגני בע"ם, פס' 8 (24.3.13):

"[...] אין להבדיל בין אמות המידה הנדרשות לבחינת הבקשות האמורות. כך גם עולה מפסיקה ענפה של בית משפט זה, לפיה גם לשם הענקת סעד זמני בערעור, כמו בבקשת עיכוב ביצוע, נדרשים המבקשים להוכיח את סיכויי הצלחתם בערעור ואת שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים (ע"א 2469/06

סויסה נ' חברת זאגא

בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 להחלטה (21.5.06); ע"א 4090/04 סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל

(18.11.2004); ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד (13.12.2004) (להלן: עניין

בר דוד ); ע"א 2722/06

גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (29.5.06 ))."

לפיכך, שומה עלינו לבחון את שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתה נבחן אם מתן הסעד המבוקש בשתי הבקשות צפוי להסב לעיזבון נזק כבד יותר, מהנזק שעלול להיגרם לעלדור ולעו"ד הרמן כתוצאה מהותרת המצב על כנו עד להכרעה בערעור (ע"א 2469/06

סויסה נ' חברת זאגא

בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 (21.5.06)). כמו כן, יש לבחון את סיכויי ערעוריהם של עלדור ושל עו"ד הרמן להתקבל.

9.

אפתח דווקא בבקשתם של עלדור, שכן ההכרעה בבקשתם, כפי שתוצג להלן, מייתרת את הצורך לדון בבקשתו של עו"ד הרמן. מחד גיסא, נקודת המוצא היא כי יש לקיים פסקי דין בהקדם ואין בעצם הגשת הערעור כדי להוות עילה לעיכוב ביצוע ( תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, השתמ"ד-1984; ע"א 2968/08 נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ , פס' 6 (20.7.08)). בנוסף, אין להתעלם מפגיעה שעלול מתן הסעד המבוקש להסב ליורשות, אשר להן הזכות לממש את חלקן בנכס. יחד עם זאת, נראה כי במקרה דנן אי מתן הסעד של עיכוב ביצוע עלול להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי ולאיין את זכותם של עלדור להעלות את טיעוניהם בפני ערכאה נוספת (רע"א 667/01 עיזבון דרביה נ' היפר מטל בע"מ , פ"ד נו(2) 5, 8-7 (2001); ע"א 4260/09 קרן נאמנות ויצו נ' רוטשילד (1.7.09); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל ברודה , פס' 8 (29.3.12); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 373-372 (מהדורה שלישית, 2012)). זאת, מאחר שבמקרה שאחת או יותר מיורשות המנוח תממש את זכותה ותעביר לצד שלישי את חלקה בנכס, יעמוד בפני עלדור מעשה עשוי המונע אפשרות לפסוק לטובתם את הסעד העיקרי המבוקש על-ידם בערעור, הוא סעד אכיפת הסכם מכירת הנכס.

10.

באשר לסיכויי הערעור, אומר, מבלי לטעת מסמרות בדבר כי סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך במידה רבה על ממצאי עובדה ומהימנות, ואף על הקביעות שנקבעו בפסק דין פלילי חלוט. יחד עם זאת, במקרה כגון דא, כאשר אי מתן הסעד המבוקש עלול להפוך את הדיון בערעור לתאורטי, דומה כי אין לשלול מהמבקשים את זכות הערעור, אף שלא עומדים להם – על-פני הדברים – סיכויי ערעור גבוהים. (לעניין היותם של התנאים האמורים בבחינת מקבילית כוחות ראו: ע"א 2501/05 ששון נ'

כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , פס' 6 (18.4.05)).

11.

דומה, אם כן, כי לצורך האיזון הראוי במקרה דנן ראוי הוא שיינתן סעד זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס במובן שייאסר על היורשות להעביר את זכויותיהן בנכס לצדדים שלישיים עד להכרעה בערעור, בעוד שיתאפשר להן לקדם את כל יתר ההליכים הדרושים למימוש זכויותיהן, ובכללה לפעול לפינוי דיירים מוגנים ולמימוש זכויות הבנייה. יתרה מזאת, יש להתנות את מתן הסעד המבוקש בהפקדת ערובות מתאימות להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם לעיזבון כתוצאה מהסעד שניתן (ראו: ע"א 2679/06 חן נ' פז , פס' 7-6 (5.7.20); ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל , פס' (4.6.13)).

12.

המסקנה האמורה מייתרת, כמצוין לעיל, את הצורך לדון בבקשתו של עו"ד הרמן, שכן הסעד המבוקש העיקרי בה זהה לסעד המבוקש בבקשתם של עלדור. אולם, היות שעו"ד הרמן נהנה אף הוא מהסעד שניתן, מן הראוי שהפקדת מחצית מהערובות הנדרשות תוטל עליו.

נוכח כל האמור, הבקשות מתקבלות באופן שנאסר על היורשות להעביר את הזכויות בנכס לצד שלישי עד להכרעה בערעור. סעד זה ניתן בכפוף לכך שעלדור ועו"ד הרמן יפקידו בקופת בית המשפט בתוך שלושים ימים מהיום, כל אחד סך של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי העיזבון.