ע"א 1355/11 הסתדרות מדיצינת הדסה נ. קופת חולים מאוחדת

ע"א 1355/11 הוא ערעורה של הסתדרות מדיצינית הדסה על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 5.1.2011, שבה נקבעה חבותה של המערערת לפצות את התובעים – הם המשיבים 9-6 – ונדחתה תביעתם של המשיבים 9-6 נגד הנתבעים האחרים – הם המשיבים 5-1. בתיק ע"א 1355/11 הוגשו סיכומים וכן הודעת ערעור מתוקנת והשלמות טיעון (בהתייחס לפסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמית

(28.5.2012)).

ביום 20.5.2013 התקיים דיון לפני הרכב בע"א 1355/11 שבכותרת וכן בהליך נוסף שהוגש על-ידי המשיבים 9-6 (ע"א 1576/11). במהלך הדיון הועלה הקושי הפרוצדוראלי בהגשת ערעורה של המערערת (ערעור – ולא בקשת רשות ערעור) על ההחלטה בדבר החבות. בסופו של הדיון ניתנה החלטה שלפיה שני ההליכים (ע"א 1355/11 ו- ע"א 1576/11) יקבעו לדיון יחד עם הליך חדש שהוגש בינתיים על-ידי המשיבים 9-8 – ע"א 2842/13 – הנסב על פסק הדין הסופי של בית המשפט המחוזי (מיום 28.2.2013). יצוין כי המערערת הגישה ערעור שכנגד בגדרי ע"א 2842/13. ההליכים כולם קבועים עתה לדיון ביום 3.3.2014.

כעת מונחת לפניי בש"א 3781/13, שהיא בקשתה של המערערת בע"א 1355/13 (הדסה) להארכת המועד להגשת ערעור מטעמה על פסק-הדין הסופי. בתמצית, המבקשת חוששת – נוכח הערות ההרכב בדיון שהתקיים – כי ערעורה בעניין החבות יסולק מן הטעם הדיוני שלא ניתן היה להגיש ערעור בזכות בטרם שניתן פסק הדין הסופי. על-כן, עותרת המבקשת לראות בע"א 1355/11 כאילו היה ערעור על פסק הדין הסופי מיום 28.2.2013, או לחילופין להתיר לה להגיש ערעור חדש.

בבקשה להארכת מועד נמסר כי המשיבים-התובעים מתנגדים לבקשה. עם זאת, למרות החלטתי מיום 29.5.2013, שבה אפשרתי למשיבים אלה להגיב, ולמרות תזכורת שקיבלו בעניין זה, לא הוגשה כל תגובה. אציין כי יתר המשיבים מסרו כי אינם מתנגדים לבקשה.

במצב דברים זה, ולאחר עיון בבקשה, ראיתי לנכון לקבלה במובן זה שע"א 1355/13 ייחשב כאילו הוגש על פסק הדין הסופי (מיום 28.2.2013) ועל ההחלטה בעניין החבות (מיום 5.1.2011) הנבלעת בו. למען הסר ספק, אין בהחלטה זו משום הבעת עמדה כלשהי בשאלות אחרות הנוגעות לערעור.

בכך מסתיים הטיפול בבש"א 3781/13.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.