ע"א 1773/06 שמואל אלף נ. קיבוץ איילת השחר

1.לפני בקשה למחיקת הערעור על הסף בשל איחור נטען בהגשתו. הערעור הוגש ביום 26.2.06 והמערער טען כי פסק הדין נשוא הערעור נתקבל ביום 15.1.06 במשרדו וקודם למועד זה ידע על עיקריו אך לא קיבל אותו. המשיבים טענו, בבקשתם, כי פסק הדין היה ידוע למערער זמן רב קודם לכן. כך, שכן הוא הופיע באתר האינטרנט של בתי המשפט (ביום 23.12.05), נשלח לידי הקיבוץ (26.12.05) ופורסם בעיתונים ובאתר האינטרנט של הקיבוצים (29.12.05). זאת ועוד, הודעה מטעם הדואר על דבר דואר רשום הונחה במשרדו של בא-כוח המערער כבר ביום 1.1.06. מכאן שהערעור כולו, כך נטען, הוגש באיחור.

2.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקה על הסף, להידחות. אין חולק כי המערער קיבל את הנוסח של פסק הדין כפי שנשלח על ידי בית המשפט, רק ביום 15.1.06. לעניין זה, אין בנסיבות העניין רלבנטיות למועד בו קיבל הודעה על דבר דואר רשום, מה גם שהמערער סיפק הסבר לאיחור בדרישת דבר הדואר. השאלה שלפני היא אפוא אם ידע המערער על פסק הדין עוד קודם לכן, אכן, נסיבותיו של מקרה זה, מיוחדות הן במובן זה שלמערער היתה ידיעה אודות פסק הדין במועד מוקדם למדי. המערער מאשר בטענותיו ובתצהירו, כי פנו אליו שני עיתונאים סמוך למתן פסק הדין וביקשו את תגובתו לפסק הדין. עם זאת, בכך לא מצאתי בכדי להביא למחיקת הערעור במקרה זה. מבלי להכריע בשאלה אם די בידיעה של בעל דין בכדי לקבוע כי כתב בית הדין הומצא לו כדין, הרי שברי כי גם אם די בידיעה בלבד, צריך שתהא זו ידיעה מלאה, כלומר, ידיעה אודות כל האמור בפסק הדין. כעקרון, אין לצפות – ואף אין זה רצוי – כי בעל דין יגיש ערעור על פסק דין או החלטה מבלי שיידע כל פרט נתון בה. על רקע זה שוכנעתי, כי לא הוכח שהמערער דנן ידע אודות מלוא פסק הדין לפני יום 15.1.06. המערער מסר אמנם תגובה לעיתונאים שפנו אליו בנדון אולם הבהיר להם כי טרם קיבל את פסק הדין. כך עולה מתצהירו; כך עולה גם מתצהיר אחד העיתונאים שפנו אליו בנדון (מר בשן). פסק הדין נשלח אמנם לכתובות נוספות והופיעו עליו דיווחים שונים בעיתונות, אולם בכך אין לראות המצאה למערער, או "ידיעה" במובנה האמור לעיל.

3.התוצאה היא אפוא, כי דין הבקשה למחיקה על הסף, להידחות. לא ראיתי לעשות צו להוצאות בנסיבות המקרה.