ע"א 20274-08-26 ע"א 20274-08-26

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשת המערערת. אכן, כפי שטענה המשיבה 1 ובצדק, המערערת לא טענה להיעדר יכולת כלכלית ואף לא טענה כי סיכויי הערעור מצדיקים מתן פטור מהפקדת הערובה או את הפחתת שיעורה. הטענה המרכזית המצדיקה, לשיטת המערערת, את מתן הפטור המבוקש, הוא קיומו של ערעור נוסף שהוגש על פסק-הדין מושא ההליך. ברם, כפי שנפסק, "מטרתה של הערובה היא להבטיח את הוצאות המשיבים בערעור. דרישת הערובה איננה חלה 'ביחד ולחוד' במסגרת כל הערעורים שהוגשו על אותה מסכת עובדתית, אלא חלה בנפרד על כל ערעור שהוגש, וזאת אף כאשר הערעורים נוגעים לאותו עניין. הדברים נכונים אף במקרה זה [...] כאשר הערעורים השונים הוגשו על-ידי בעלי דין שונים [...]" (ע"א 21206-06-26 בנילוז נ' לוי, פיסקה 6 (28.7.2026); וכן ראו האסמכתאות שם). דברים אלה יפים גם לענייננו. אף אין הצדקה לאפשר למערערת להפקיד התחייבות עצמית חלף ערובה כספית. כלל הוא כי בית המשפט ייעתר לבקשה להפקדת התחייבות עצמית חלף ערובה במקרים חריגים, כאשר איתנותו הפיננסית של יוזם ההליך אינה שנויה במחלוקת, וכאשר הניסיון מלמד שמדובר בבעל דין שלא יערים קשיים ככל שיידרש לשלם את ההוצאות שבהן חויב (ראו למשל, בש"א 5385/09 עירית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (16.7.2009); רע"א 3704/17 מימוני נ' ש. שלמה רכב בע"מ, פיסקה ט"ו (10.5.2017); בש"מ 7986/18 בן-דוד נ' רשם החברות, רשם התאגידים, פיסקה 4 (12.11.2018); הש"א 4153/22 הפורום להסדר הוגן נ' זיגון, פסקה 25 (2.3.2023); ע"א 1277/23 יוסי גיספן נ' הום סנטר (4.6.2023)). תנאי זה, בנסיבות המפורטות בבקשה, אינו מתקיים בעניינה של המערערת. אשר על כן, הבקשה נדחית. לעניין בקשת המשיבה 1 לפסיקת הוצאות, מבלי לטעת מסמרות ביחס לסכסוך בין הצדדים, בית משפט זה אינו נוהג לחייב בהוצאות בהליך של בקשת פטור מהפקדת ערובה, ולא ראיתי בנסיבות העניין לקבוע אחרת (ראו, רע"א 2769/21 חננאל דוד 2000 בע"מ נ' מאירי (28.7.2021)). משנדחתה הבקשה, המערערת תפקיד את הערובה עד ליום 14.10.2026 שאחרת עשוי ההליך להימחק ללא התראה נוספת.