ע"א 2053/16 מיירה אבי בבר דן נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

המבקש הגיש בקשה למתן צו כינוס לנכסיו בטענה כי הרקע לחובותיו הוא כישלון עסק שניהלה אשתו שבו היה מורשה חתימה. ביום 1.3.2014 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' חזק ) לבקשתו ונתן צו כינוס לנכסי המבקש בתנאים שפורטו בהחלטה; והורה על מינויו של מנהל מיוחד. בהמשך, הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם לבית המשפט שממנו עלה לכאורה כי חובות המבקש נוצרו עקב מעורבות בפלילים; ולפיכך ביקש את ביטול הליכי פשיטת הרגל נגד המבקש. ביום 3.2.2016, לאחר דיון, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המנהל המיוחד – הוא המשיב 2 בענייננו. נקבע כי המבקש עסק בפעילות פלילית שבגינה הורשע בדין; כי חלק ניכר מחובותיו נוצר עקב ביצוע עבירות בעלות אופי כלכלי; כי המבקש לא ציין בבקשתו למתן צו כינוס כי עומדים נגדו קנסות שהוטלו במסגרת הליך פלילי; וכי המבקש לא פירט בבקשתו בעניין ההליך הפלילי וגזר הדי ן שניתן בעניינו. לפיכך הוכרע כי בקשת המבקש "נגועה בחוסר תום לב והיא הוגשה במטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל לרעה"; וכי בשל הקשר שבין חובותיו של המבקש לבין העבירות שבגינן הורשע – אין מקום לאפשר לו "לחסות תחת הגנת הליכי פשיטת הרגל".

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה ובצדו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקש סיכויי הערעור גבוהים בשל טעויות שנפלו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הנוגעות, בין היתר, לקביעות בית המשפט אשר למקור החובות נושא בקשת פשיטת הרגל, ולכך שלא ניתן משקל הולם להליך ה"שיקום" שעבר בינתיים המבקש. אשר למאזן הנוחות נטען כי זה נוטה לטובתו של המבקש שכן ביצוע פסק הדין יחשוף אותו לניהול הליכי הוצאה לפועל ולהליכי גביה מינהליים (בכל הנוגע לחובותיו לרשויות המס) שעה שהוא נטול כל נכסים ומקורות הכנסה אחרים לפריעת החובות. לפיכך, נטען כי הליכי הגביה ישמשו להתעמרות ולפגיעה קשה בו. עוד נטען כי "מן המפורסמות" היא שנוכח גובה החובות של המבקש, לא יעמדו לו סעדים במסגרת הליך ההוצאה לפועל כגון הכרזה עליו כחייב מוגבל באמצעים; וכי לכן ביצוע פסק הדין ייפגע בו באופן בלתי הפיך.

3.

משעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. דומה כי הבקשה הוכתרה "בקשה לעיכוב ביצוע" אך היא במהותה – לפחות בחלקה – בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור (ראו ע"א 3552/15 סמיח נ' לביא , פסקה 3 (26.8.2015); ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (31.3.2009)). כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן שאי מתן הסעד הזמני יגרום לו לנזק בלתי הפיך (ע"א 3978/15 אסולין נ' הכונס הרשמי , פסקה 4 (11.6.2015)). במקרה דנן, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי המבקש עומד בנטל הנדרש. טענות המבקש מכוונות עצמן לחשיפתו להליכי הוצאה לפועל ולהליכי גביה מינהליים, אך כידוע אין בעצם נקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי ליצור מצב בלתי הפיך ( שם ; ע"א 6972/13 סושינסקי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (11.11.2013)). זאת ועוד למבקש עומדים סעדים במסגרת הליכי הוצאה לפועל – וטענותיו בעניין זה נטענו בעלמא וללא תימוכין של ממש.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.