ע"א 2062/13 שריה עופר נ. עו"ד דוד גולן הנאמן

המערער מצוי בהליך פשיטת רגל. היום ניתנה החלטה של כבוד השופט דנציגר בהליך אחר שיזם – ע"א 3477/13 – שבה פורטה השתלשלות העניינים בהליך פשיטת הרגל, ואיני רואה צורך לחזור על הדברים. לענייננו אציין בתמצית כי ביום 23.10.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי אם לא ישלים המערער תוך 21 ימים את חוב הפיגורים – הוא ייאסר. המערער הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 14.2.2013 נדחתה הבקשה לעיון חוזר, ובית המשפט קבע כי צו המאסר עומד על כנו. עם זאת בית המשפט ציין כי "פתוחה בפני החייב הדלת להגיש בקשה נפרדת ומנומקת להפחתת צו התשלומים". הערעור נסב על ההחלטה מיום 14.2.2013.

בהחלטתי מיום 14.4.2013 הוריתי למערער להסביר מדוע לשיטתו עומדת לו זכות ערעור על החלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר . אציין, כי הספק לגבי קיומה של זכות ערעור – כשהמבקש משיג על החלטות בבקשה לעיון חוזר – הועלה הן בהחלטתו של כבוד השופט סולברג מיום 22.4.2013 בהליך שבכותרת, הן בהחלטתו של כבוד השופט דנציגר מיום 23.5.2013 בע"א 3477/13. בהחלטה זו האחרונה נכתב בין היתר כך:

אשוב על דבריי בדיון שהתקיים לפני במעמד הצדדים, כי ספק בעיני – והדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות – אם קמה לחייב בנסיבות דנן זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.5.2013. החלטה זו הינה למעשה החלטה בבקשה לעיון חוזר (אחת מני רבות שהגיש החייב, כאמור לעיל) בהחלטות קודמות של בית המשפט המחוזי. לא מדובר ב"צו בפשיטת רגל" ואף לא ב"פסק דין". לפיכך, על פני הדברים נראה שהיה על החייב להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו ולא ערעור בזכות [ראו, למשל: רע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (6.2.2005); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א.פחם (15.2.2010)]. יובהר כי עצם העובדה שההחלטה שהחייב מבקש לתקוף הינה החלטה לדחות בקשה לעיון חוזר בנוגע להחלטה קודמת שבה הוצאה פקודת מאסר, אינה הופכת - כשלעצמה - את הערעור לערעור בזכות. ודוק, אין חולק שההחלטה מיום 23.10.2012 בדבר הוצאת פקודת מאסר בעניינו של החייב הינה "צו בפשיטת רגל" אשר הערעור לגביו הינו ערעור בזכות. אלא שהערעור שבכותרת אינו ערעור על ההחלטה מיום 23.10.2012, אלא על ההחלטה מיום 13.5.2013 (ולכאורה אלה הם פני הדברים גם בנוגע לערעור הקודם שהוגש על ידי החייב לבית משפט זה (ע"א 2062/13), אשר כוּון כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.2.2013, ואשר בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה במסגרתו נדחתה על ידי השופט נ' סולברג ).

ועוד הוסיף כבוד השופט דנציגר:

התנהלותו הדיונית של החייב, אשר מגיש חדשות לבקרים בקשות לעיון חוזר ולעיכוב ביצוע פקודת המאסר מבלי שחל שינוי כלשהו בנסיבות ומבלי שהוא טורח לסגור, או לפחות לצמצם, את חוב הפיגורים, אינה התנהלות דיונית תקינה, ואיני סבור שיש להעניק לו יתרון דיוני בדמות הארכת מועד דה-פקטו להגשת ערעור בזכות. בקשותיו הרבות של החייב לעיון חוזר ולעיכוב ביצוע של פקודת המאסר הניבו שורה של החלטות אשר כמוהן כ"ענפים" המשתרגים מ"הגזע" (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.10.2012). על פני הדברים, אף אם ההחלטה המקורית הקימה לחייב זכות ערעור (שלא נוצלה על ידיו במועד), אין פירושו שכל ההחלטות שבאו אחריה ונבעו ממנה מקנות לו זכות כזו (להבדיל מהאפשרות להגיש בקשת רשות ערעור). די לכאורה באמור עד כה כדי לדחות את הבקשה ולהורות על מחיקת הערעור שבכותרת.

לאור הדברים האלה, ולאור פסיקה נוספת בנוגע לדרכי הערעור על החלטות בבקשה לעיון חוזר בגדרי הליך של פשיטת רגל (ראו ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (21.4.2010); ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי

(28.2.2007); ע"א 6369/09 מרציאנו נ' אגף מס הכנסה – פקיד שומה באר שבע (12.9.2010); רע"א 8274/10 פוגל נ' הכונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי

(20.1.2011)); וכן לאור יתר הקביעות של כבוד השופט סולברג בהליך הנוכחי ושל כבוד השופט דנציגר בע"א 3477/13 , אני מורה בזאת – כפי שהורה כבוד השופט דנציגר – כי בא כוח המערער יודיע תוך 7 ימים אם הוא עומד על המשך ההליך.