ע"א 6369/09 שמואל מרציאנו נ. אגף מס הכנסה-פקיד שומה באר שבע

ההליך שבכותרת הוא ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 29.6.2009. בהחלטה זו נדחתה בקשתו של המערער לעיון חוזר בהחלטה קודמת מיום 5.10.2008, שבה נתקבלה בקשתו של המשיב להוציא צו התראת פשיטת-רגל למערער. השאלה שלפניי היא האם אמנם עומדת למערער – כסברתו – זכות ערעור על ההחלטה, או שמא היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי ההליך שננקט במקרה זה (ערעור בזכות) – שגוי.

לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), החלטות של בית המשפט המחוזי המסווגות כ"צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, כשמדובר בהחלטות של בית המשפט המחוזי אשר אינן מסווגות כ"צו בפשיטת רגל", דרך הערעור נקבעת לפי דיני הערעור הרגילים, כלומר: כאשר מדובר בהחלטה המהווה "פסק דין" יהא הערעור בזכות, ואילו כאשר ההחלטה מסווגת כ"החלטה אחרת" נדרשת רשות לערער (ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 13.7.2008); רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811 (1992)).

בפסיקה נקבע כי "צו בפשיטת רגל" הינו צו הניתן על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה , פ"ד מו(2) 749 (1992)). לעומת זאת, החלטות בעלות אופי דיוני והחלטות הנשענות על עקרונות משפט כלליים, אף אם ניתנו במהלכו של הליך פשיטת הרגל, אינן נחשבות צווים בפשיטת רגל, ועל כן חלים בעניינן דיני הערעור הרגילים (ראו עניין סבג

הנ"ל; ראו גם שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 38-36 (מהדורה שנייה, 2000)).

בענייננו, המשיב אינו חולק כי ניתן היה להגיש ערעור בזכות על ההחלטה מיום 5.10.2008, שבה נתקבלה הבקשה להוציא צו התראת פשיטת רגל. ואולם המשיב טוען כי כיוון שההליך שבכותרת מופנה נגד החלטה מאוחרת יותר מיום 29.6.2009, שבה נדחתה בקשה לעיון חוזר, הערעור טעון רשות. בעניין זה הדין עם המשיב. לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיון מחדש אינה באה בגדרי "צו בפשיטת רגל" לפי סעיף 182 לפקודה (ראו רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811 (1992); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א. פחם (לא פורסם, 15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 21.4.2010)). טענתו של המערער כי בקשתו לעיון חוזר כללה טיעונים ונימוקים חדשים, וכי לפיכך מדובר ב"בקשה מחודשת במהותה", אין בה כדי לשנות מן העובדה שהצו בדבר הוצאת התראת פשיטת רגל ניתן בהחלטה מיום 5.10.2008, וכי בהחלטה מיום 29.6.2009 דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר והותיר את החלטתו הקודמת בעינה. במצב דברים זה יש לקבוע את סיווג ההליך לפי דיני הערעור הרגילים, וכיוון שהחלטה בבקשה לעיון מחדש נחשבת "החלטה אחרת", הערעור טעון רשות (ראו עניין זטאם הנ"ל; ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 28.2.2007)).

כיוון שהערעור במקרה זה טעון רשות, אין מנוס ממחיקת ההליך שבכותרת שהוגש כערעור בזכות. יובהר כי לא ניתן להמיר את סיווגו של הליך שהוגש בטעות כערעור בזכות – להליך של בקשת רשות ערעור (השוו תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המתייחסת להפיכת בקשת רשות ערעור לכתב ערעור).

המערער טוען כי גם אם הערעור במקרה זה טעון רשות – וכאמור לעיל, זה מצב הדברים – הרי שהגיש את ההליך בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. גם אם טענה זו נכונה, אין בה כדי לייתר את הצורך להגיש היום בקשה להארכת מועד נוכח מחיקת הליך הערעור. ככל שתוגש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור – היא תידון לגופה, וברי כי אם בכוונת המערער להגיש בקשה כזו, עליו לעשות כן ללא כל עיכוב.