בש"א 8144/11 רחל סופר נ. עו'ד איתן שלמה ארז , מנהל מיוחד

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. למעשה מבוקש לקבוע כי עומדת למבקשת זכות ערעור, כך שההליך הוגש במועד, ולחלופין – להאריך למבקשת את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

המבקשת – המצויה בהליך של כינוס נכסים – פנתה לבית המשפט של פשיטת הרגל (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשיך) בבקשות לביטול החלטותיהם של המשיבים-הנאמנים בתביעות חוב של הנושים. המבקשת הגישה את בקשותיה על דרך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ); יובהר כי סעיף 150 הנ"ל מקנה למי שנפגע על-ידי מעשה או החלטה של הנאמן לפנות לבית המשפט כדי שיאשר, יבטל או ישנה את המעשה או את ההחלטה.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על-הסף, בקבעו כי הדרך להשיג על החלטת בעלי-התפקיד הייתה הגשת ערעור כדין, בהתאם לתנאים הספציפיים לעניין זה (כגון תשלום אגרה וקיום המועדים הקצובים), וכי אי-אפשר לעקוף מתווה זה על-ידי הגשת בקשה לפי סעיף 150 שהוא סעיף כללי. עוד נקבע כי המבקשת כללה בבקשתה סעדים נוספים שאין להם קשר ישיר להחלטת הנאמנים שהיא נשוא ההליך. בית המשפט ציין כי לפי התרשמותו הלכאורית המבקשת פועלת באופן הגובל בשימוש לרעה בהליכי בית משפט. בית המשפט הוסיף וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות לנאמנים, וקבע כי הוצאות אלה ודרך תשלומן יתבררו בשלב מאוחר יותר, לכשתעמוד על הפרק סוגיית סיום הליכי פשיטת הרגל.

החלטה זו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 23.6.2011, אך לדברי המבקשת נודעה לה רק ביום 12.9.2011 (המשיבים אינם מבקשים לחלוק על כך). המבקשת הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, ובית המשפט המחוזי דחה את הבקשה (ביום 3.10.2011).

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.11.2011, ובה נטען כי המועד האחרון להגשת ערעור בזכות חל ביום למחרת, קרי: 7.11.2011. אומר מיד כי סברה זו בטעות יסודה, שכן המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 6.11.2011 (יתכן כי הטעות בספירת הימים אצל המבקשת נבעה מכך שהיא החשיבה את יום 20.10.2011 – יום שמחת תורה – כיום פגרה, זאת בניגוד להוראת תקנה 1 לתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983)). מכל מקום, המשיבים אינם מתייחסים לעניין זה בתגובותיהם.

האם עומדת למבקשת זכות ערעור על ההחלטה מיום 23.6.2011? המבקשת סבורה שכן, המשיבים גורסים אחרת. לאחר ששקלתי בדבר ועיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב.

על-פי הפסיקה, הדרך להשיג על החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת נאמן המכריעה בתביעת חוב היא באמצעות הגשת ערעור בזכות. כלל זה נעוץ הן בכך שהחלטה מסוג זה נחשבת "צו בפשיטת רגל", הן בכך שמדובר בהחלטה של ערכאה ראשונה אשר מסיימת באופן סופי את ההליך בעניין תביעת החוב (ראו ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 13.7.2008)).

בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת ניסתה "לעקוף" את המסלול של הגשת ערעור על הכרעת הנאמנים בתביעת החוב, זאת על-ידי נקיטה במסלול הדיוני של בקשה לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל. אולם, סבורני כי לצורך סיווג ההליך אין לשלול בנסיבות העניין את תחולתו של הכלל בדבר קיומה של זכות ערעור. לעניין זה אציין כי בע"א 7829/04 הנ"ל הובהר כי "על פי ההלכה הנוהגת גם כאשר דן בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת נאמן, המוגש מכוח סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל, נחשב הוא כפועל מכוח סמכותו השיפוטית המקורית. לפיכך, לצורך קביעת דרך ההשגה נחשבת החלטתו כהחלטה שניתנה בערכאה ראשונה, להבדיל מהחלטה הניתנת על ידי ערכאת ערעור" (שם, פס' 9). כלומר, בענייננו יש לראות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כהחלטה של ערכאה ראשונה, אשר בה נדחה הליך ההשגה שהגישה המבקשת על הכרעת הנאמנים בתביעת החוב. במצב דברים זה, אף מבלי להכריע אם מדובר בהחלטה המהווה "צו בפשיטת רגל", הרי שמכל מקום יש לראות בה החלטה המסיימת את הליך ההשגה כפי שהוגש.

לאור האמור, יש לראות בהחלטה מיום 23.6.2011 "פסק-דין" הנתון לערעור בזכות. אציין כי למעשה המשיבים בתגובתם אינם מעלים טענה סותרת. כך, המשיב 3 (כונס הנכסים הרשמי) – שלטענותיו מצטרפים גם המשיבים 1 ו- 2 (המנהלים המיוחדים) – מתייחס לסיווגה של ההחלטה מיום 3.10.2011, בבקשה לעיון חוזר, וגורס כי הערעור על החלטה זו טעון רשות. אכן כך: החלטה בבקשה לעיון חוזר אינה

נחשבת "צו בפשיטת רגל" לצורך סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל , אלא מדובר ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (לא פורסם, 6.2.2005); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א. פחם (לא פורסם, 15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 21.4.2010); ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 28.2.2007); ע"א 6369/09 מרציאנו נ' אגף מס הכנסה – פקיד שומה באר שבע (לא פורסם, 12.9.2010); רע"א 8274/10 פוגל נ' הכונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 20.1.2011)).

אולם, אין באמור כדי לשלול את האפשרות של המבקשת לערער בזכות על ההחלטה הקודמת, מיום 23.6.2011 (או לבקש ארכה להגשת ערעור על החלטה זו, ככל שהמועד לכך חלף). אכן, הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה באופן אוטומטי את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית, אך גם אינה שוללת את האפשרות להגיש במועד ערעור בזכות על ההחלטה המקורית, או לחלופין לבקש הארכת מועד להגשת ערעור כזה – ובלבד, כמובן, שקיימת זכות ערעור על ההחלטה המקורית. בענייננו, עיון בערעור גופו מלמד כי הוא נסב על ההחלטה מיום 23.6.2011, ואילו ההחלטה מיום 3.10.2011 הוּספה בשולי הדברים.

לקראת סיום אדגיש, והדברים ברורים, כי עד כה דנתי אך ורק בסיווגו של ההליך ובשאלת מועד הגשתו; שאלה נפרדת היא שאלת סיכוייו של ההליך. טענותיהם של הצדדים לעניין זה שמורות להם, כמובן.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין (והערעור הוגש יום למחרת – איחור שהמשיבים כלל לא התייחסו אליו), סבורני כי יש מקום ליתן ארכה של יממה להגשת ההליך – עד למועד הגשתו בפועל.

אשר על כן, המזכירות תפתח הליך של ערעור בזכות, ותתייק בו את הודעות הערעור, את הבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, וכן את החלטתי-זו.

אשר לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון – ראיתי לנכון להכריע בה כבר עתה. לאחר עיון בבקשה באתי לכלל מסקנה כי החלטותיי בבקשות דומות שהגישה המבקשת, בהליכים קודמים, יפות בעיקרון גם לתיק שלפניי (ראו ע"א 5814/11, החלטה מיום 4.10.2011; ע"א 7014/11, החלטה מיום 8.11.2011 ) . אשר על כן, ובנסיבות העניין, אני קובע כי על המבקשת לשלם את האגרה בגין ההליך שבכותרת, וכן להפקיד עירבון שיעמוד בנסיבות העניין על סכום של 5,000 ₪. האגרה תשולם והעירבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן – הליך הערעור שייפתח בהתאם להחלטתי-זו יימחק או יידחה ללא הודעה נוספת.