ע"א 2262-23 ע"א 2262-23

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר י' פרגו) בת"א 38619-07-18 מיום 15.1.2023, עד להכרעה בערעור.

1.המבקש 3 הוא הבעלים של דירה הידועה כתת חלקה 15 בבית משותף המצוי ברחוב סוקולוב 10 בתל אביב, אליה צמודים שני גגות (להלן: הגג) עליהם רצו המבקשים לבנות יחידות דיור. המשיבים הם הבעלים בדירות הידועות כתתי חלקות 3-1 בבית המשותף. לטובת הבניה, נדרשו המבקשים לנצל אחוזי בנייה ושטחים שלמשיבים זכויות קנייניות בהם – בין שהם מהווים חלק מתתי החלקות שבבעלותן, ובין שמדובר בשטח הרכוש המשותף, אך המשיבים הגישו התנגדות לבניה לוועדת המשנה המקומית לתכנון ובניה (להלן: הוועדה).

בעקבות כך, ניהלו הצדדים משא ומתן, וביום 16.1.2011 הוא הבשיל לכדי הסכם שנכרת בין הצדדים, לפיו המשיבים יסירו את התנגדותם כך שהמבקשים יוכלו לבנות על הגג, ובתמורה המבקשים יבנו עבורם דירה וחדר (להלן: יחידות הדיור), ובניה זו "תיעשה לפני ו/או במקביל לבנייה על הגג" (להלן: ההסכם). לא נאריך בהשתלשלות העניינים, רק נציין שהמשיבים הסירו התנגדותם בוועדה, אך המבקשים לא פעלו לבניית יחידות הדיור לפני או במקביל לבניה על הגג. למעשה, בקשה להיתר בניה של יחידות הדיור הוגשה רק ביום 20.5.2014, אלא שבשנת 2012 הופקדה תכנית מתאר מקומית ולפי המצב התכנוני החדש לא ניתן היה לאשר את התכנית כפי שצורפה להסכם.

ביום 16.7.2018 הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וביום 29.10.2020 ניתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע עבודות בנכס מושא התביעה ללא קבלת היתר מבית המשפט (להלן: צו המניעה הזמני). ביום 15.1.2023 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי המבקשים לא נקטו בכל הפעולות הדרושות על מנת לעמוד בהתחייבותם בהסכם עם המשיבים, ובכך, הם הפרו אותו. בית המשפט קבע כי על המבקשים לפצות את המשיבים, ופסק פיצוי בסך של 2,280,000 ש"ח, הוא שווי יחידות הדירות אשר הובטחו למשיבים במועד ההסכם (להלן: פיצויי הקיום), בצירוף הצמדה וריבית מיום חתימה ההסכם 16.1.2011.

ביום 26.1.2023, כעשרה ימים לאחר מתן פסק הדין, ניתן צו עיקול זמני על זכויות המבקש 3 בבניין, לשם הבטחת ביצוע פסק הדין (להלן: צו העיקול הזמני).

2.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, ולצדו הבקשה שלפניי, בה התבקשו עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים; עיכוב ביצוע מימוש צו העיקול הזמני; ביטול צו המניעה ולחילופין, הפקדת ערבון על ידי המשיבים להבטחת נזקי המבקשים בגין צו המניעה הזמני.

במאמר מוסגר אציין כי גם המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין. הערעור נסב על כך שבפסק הדין לא ניתן צו עשה שנתבקש על ידם, ועניינו ביטול ייחוס תתי חלקות שבבעלות המשיבים והשטחים המוצמדים להם, כשטחים משותפים בתוכניות ובהיתרים שניתנו למבקשים על ידי הוועדה לתכנון ובניה. לטענת המשיבים, המבקשים סימנו שטח זה כ"רכוש משותף" ואף רשמו על כך הערה לפי תקנה 27 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011, הקובעת כלהלן: "לפי בקשת יושב ראש מוסד תכנון ירשום רשם הערה על הייעוד או על השימוש שנקבע למקרקעין פלונים מכוח חוק התכנון, או על הוראה של תכנית או תנאי בהיתר שניתנו לפי חוק התכנון."

3.המבקשים טענו כי סיכויי הערעור להתקבל טובים מאוד, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר קבלת הבקשה. באשר למאזן הנוחות, נטען כי גובה החיוב שנפסק מהווה כשלעצמו שיקול לקבלת הבקשה; כי נגרמו למבקשים נזקים כספיים כבדים בעקבות פסק הדין ובשל אי ביטול צו המניעה הזמני והוצאת צו העיקול; וכי קיים חשש ממשי שהמבקשים לא יוכלו להיפרע מהמשיבים אם הערעור יתקבל. באשר לסיכויי הערעור להתקבל, נטען, בין היתר, כי פסק הדין מוביל לתוצאה אבסורדית לפיה ביד אחת נפסקו למשיבים פיצויי קיום, וביד השנייה לא בוטל צו המניעה הזמני, על אף ששני הסעדים נשענים על עילות סותרות של אכיפה וביטול; כי למעשה נפסק למשיבים כפל פיצוי מאחר שהשטח שנועד לבניית יחידות הדיור נותר בבעלותם של המשיבים שיכולים לעשות בו שימוש; כי בית המשפט המחוזי שגה משהוציא לכתחילה את צו המניעה הזמני שכן הוא לא נועד להבטיח את הסעדים העיקריים בהליך; וכי בית המשפט שגה כשקבע שמדובר בהפרת חוזה שכן מדובר היה בחוזה על תנאי, ולחילופין שגה כשפסק פיצויי קיום מלאים.

4.מנגד, המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות. נטען, בין היתר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים שכן לא קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל, בשל זכויותיהם הקנייניות בשתי דירות ובשטחים נוספים בבית המשותף; וכי המבקשים לא הוכיחו שייגרם להם נזק ממשי כתוצאה מביצועו המידי של פסק הדין. באשר לסיכויי הערעור נטען כי הם קלושים בשל כך שבית המשפט המחוזי פסק בהתאם לחוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט והוסכם על ידי הצדדים; וכי טענות המבקשים בערעור נבחנו זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו. כמו כן, נטען כי אין כל הצדקה דיונית או מהותית לבקשה לעיון מחדש בצו המניעה הזמני.

5.בדיון שהתקיים בפני התברר כי המשיבים אינם חולקים על כך שאין להם חלק ונחלה בדירות שנבנו על ידי המבקשים בקומות העליונות, ולמבקשים אין "שאיפות טריטוריאליות" לגבי השטח בקומת הקרקע. ברם, ניסיון להביא את הצדדים להסכמה כוללת בדיון שהתקיים בפני לא צלח, ומשכך, אין לי אלא להכריע בבקשה שלפני.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.

6.אפתח בפסק הדין הכספי.

"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועה ומוכרת, ואיני רואה לחזור על הדברים (ראו למשל ע"א 6633/18 כהן מורדוב נ' זקס, בפסקה 8 (14.11.2018)). הנטל אשר מוטל על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין כספי כבד יותר, ועליו להראות כי קיים חשש שנוכח מצבו הכלכלי של הזוכה הוא לא יוכל להחזיר את כספי הזכייה במקרה שיתקבל הערעור, או כי מצבו הכלכלי של המבקש עלול להיפגע באופן אנוש אלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין הכספי (ע"א 1956/21 זלצמן נ' LIU LINYAO, בפסקה 10 (5.8.2021); ע"א 8059/18 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות, בפסקה 3 (23.12.2018); ע"א 402/14 ישי נ' רוגובין, בפסקה 8 (5.3.2014)).

איני רואה להידרש לסיכויי הערעור, באשר את עיקר המשקל יש ליתן לשיקול של מאזן הנוחות. המבקשים טענו כי בענייננו קיים חשש ממשי שהמשיבים לא יוכלו להחזיר את כספי הזכייה במקרה שהערעור יתקבל, וזאת בשל גובה הפיצוי שנפסק. המבקשים הצביעו על כך שביני לביני, המשיבה 2 הלכה לעולמה מבלי שהתחייבותה האישית, שניתנה במסגרת צו המניעה הזמני, הוחלפה בהתחייבות אישית של היורש שלה.

לא השתכנעתי שיש בטענות אלה כדי להוכיח שמצבם הכלכלי של המשיבים הוא כזה אשר לא יאפשר להם להחזיר את כספי הזכייה, מה עוד שניתן יהיה להיפרע מהם בהיותם בעלי דירות בבית המשותף. למעשה, המבקשים כלל לא טענו, וממילא לא הניחו תשתית ראייתית להיעדר יכולת כלכלית של המשיבים להשיב כספים אם יתקבל הערעור או לכך שתשלום פיצויי הקיום יגרום להם נזק כלכלי משמעותי ובלתי הפיך. משאלו הם פני הדברים, לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי מדובר במקרה חריג המצדיק עיכובו של פסק דין כספי.

למרות האמור, אין חולק כי מדובר בסכום נכבד, ונוכח חשש המבקשים, מצאתי להורות על עיכוב ביצוע חלקי במובן זה ששני שליש מסכום הפיצויים ישולם למשיבים ושליש מסכום הפיצויים (760,000 ש"ח) יופקד בקופת בית משפט זה עד להכרעה בערעור – והכל עד ליום 15.10.2023.

7.המשיבים עצמם טענו כי המבקשים הם בעלי יכולת כלכלית, ובאפשרותם לשלם את הפיצויים שלא מתוך כספי מכירת אחת הדירות. בכך יש כדי להחליש את הצורך בעיקול זמני על מנת להבטיח תשלום הפיצוי. מכל מקום, וכפי שעלה גם במהלך הדיון, ככל שיבקשו המבקשים למכור את אחת הדירות אזי ניתן להגיע בנקל למתווה לפיו תימכר הדירה וכספי התמורה ישמשו לתשלום הפיצוי ולהפקדה בקופת בית המשפט. ככל שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, הרי שאם יוצג לבית המשפט הסכם למכירת הדירה, שבו יש מנגנון המבטיח כי כספי התמורה יועברו ישירות אל המשיבים ואל קופת בית המשפט, אזי אורה על ביטול העיקול.

בשולי עניין זה ראיתי להעיר כי ספק אם בקשה לעיכוב ביצוע היא "דרך המלך" להשיג על החלטה למתן סעד להבטחת ביצוע פסק הדין שניתן לאחר מתן פסק הדין, מכוח הוראת תקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות; לשעבר תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות)). עסקינן בהחלטה שניתנה 11 ימים לאחר מתן פסק הדין, ומשכך קשה לטעון כי היא "נבלעת" בו. לטעמי, הדרך הנכונה להשיג על החלטה זו הייתה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ראו והשוו רע"א 3298/18 אהרוני נ' בנק הפועלים בע"מ (8.8.2018); ראו גם ע"א 9348/09 ליבו נכסים והשקעות בע''מ נ' יהודה לשם, בפסקה 10 וההפניות שם (28.6.2011)).

8.אשר לצו המניעה – אני מבטל את צו המניעה ככל שהוא מונע מהמבקשים להשלים את ביצוע העבודות הנדרשות לצורך קבלת טופס 4 עבור הדירות שנבנו, והכל כמפורט במכתבו של אביב אבירן מיום 5.5.2021. בנוסף, החלפת הסורג והורדת המזגנים בדירת המשיבים ייעשו בתיאום ובהסכמה בין הצדדים, ובמקרה של מחלוקת ביניהם – דלתו של בית המשפט פתוחה.

טרוניית המשיבים לגבי רישום ההערה מכוח תקנה 27 לתקנות המקרקעין לא נעלמה מעיני, אך אינני נדרש לה במסגרת הבקשה והערעור דנן. מכל מקום, בית המשפט רשם לפניו הצהרת המבקשים כי ינסו לתקן בעירייה את התשריט אשר שימש לצורך קבלת היתר הבנייה המקורי, התשריט שבו סומנו שטחים הצמודים לדירת המשיבים כשטח משותף.

9.לנוכח התוצאה אליה הגעתי, איני רואה להידרש לבקשה להורות למשיבים להפקיד ערבון להבטחת נזקי המבקשים.

10.סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הכספי מתקבלת באופן חלקי במובן זה ששני שליש מסכום הפיצויים ישולם למשיבים, ושליש מהסכום (760,000 ש"ח) יופקד לקופת בית משפט זה עד להכרעה בערעור – והכל עד ליום 15.10.2023. כמו כן, צו המניעה מבוטל ככל שהוא מונע עבודות הנדרשות בדירות המבקשים לצורך קבלת טופס 4 ובכפוף לאמור בסעיף 8 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.