ע"א 2271/05 אריבן מהנדסים ויועצים בע"מ נ. אנדריאס מאיר בע"מ

1.לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הטיל על המבקשת ועל משיבים 2 עד 4 אחריות ביחד ולחוד בגין נזקים שגרמו למשיבה 1 בגין רשלנותם, וחייבם בתשלומי פיצויים בסך 2,000,000 ש"ח.

2.אנדריאס מאיר בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: חב' אנדריאס), הינה בעלת בית מלאכה ליצוא זכוכית אמנותית בנהריה, אשר הזמינה בשלהי שנת 1993 מן המבקשת שירותי ייעוץ לקראת העברת מפעלה אל גוש תפן. המבקשת המליצה בפני חב' אנדריאס על מספר גורמי תכנון וביצוע שיוכלו לסייע לה, הם המשיבים 2 עד 4: עבודת תכנון המבנה יועדה, על פי ההמלצה, לאדריכל יצחק בורשטיין, הוא משיב 2; עבודת תכנון הקונסטרוקציה נמסרה למהנדס יאן קובינסקי, אשר עזבונו הוא המשיב 3; לביצוע עבודות הבטון יועדה המשיבה 4. פרוייקט הבניה נכשל, ועקב כך הגישה חב' אנדריאס תביעה אזרחית כנגד המבקשת וכנגד המשיבים 2 עד 4 (ת"א 22390/97). ביום 30.1.05 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י. כהן) את אחריותם של המבקשת ומשיבים 2 עד 4. לעניין גובה הנזק, חייב בית המשפט את הנתבעים בתשלום פיצויים בסך 2,000,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. חיוב הנתבעים נקבע ביחד ולחוד, אולם אחריותם הפנימית חולקה בערכים שונים, וחלקה של המבקשת הועמד על 55%.

3.המבקשת הגישה ערעור לבית משפט זה העוסק בשאלות האחריות והיקף הנזק כאחד. כמוה הגישו גם נתבעים אחרים ערעורים על חיובם כלפי חב' אנדריאס.

4.בצד הערעור, נתבקש בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק דינו (בש"א 4930/05). את בקשתה זו השתיתה על הטענה, מבלי שהדבר נתמך בתצהיר, כי מתוך רישומים המלמדים על אי-תשלומי אגרה לרשם החברות מזה מספר שנים, ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי הקשה של חב' אנדריאס, הזוכה על פי פסק הדין. מכאן הסיקה כי אם ישולמו לידיה סכומי פסק הדין והמבקשת תזכה בערעורה, לא ניתן יהיה לגבות את סכומי פסק הדין בחזרה מחב' אנדריאס. ביום 8.5.05 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע, ראשית, כי סיכויי הערעור אינם טובים, וכן כי לא הוכח חשש ממשי לכך שחב' אנדריאס לא תוכל לעמוד בהשבת כספים שישולמו לה באם יתקבל הערעור על פסק הדין. בית המשפט ציין כי חב' אנדריאס הצליחה לבסס עובדתית, לפחות לכאורה, את מצבה הכלכלי היציב.

5.עם דחיית הבקשה על ידי בית המשפט קמא, פנתה המבקשת אל בית משפט זה בבקשה דומה לעכב את ביצוע פסק הדין. היא חוזרת על טענותיה, לפיהן נוכח היקפו הגדול של החיוב בפיצויים על פי פסק הדין, ולאור מצבה הכלכלי הקשה של חב' אנדריאס, לא ניתן יהיה לזכות בהשבת הכספים על ידה אם יתקבל הערעור. יש לציין, כי לא הוגש תצהיר המבסס קיומם של הקשיים הכלכליים אצל חב' אנדריאס, כנטען.

חב' אנדריאס טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף. לטענתה, המבקשת יזמה את ההליך המשפטי הנוכחי בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט. לדבריה, המבקשת איננה פעילה עוד כחברה, ואין ברשותה נכסים וזכויות, ולמעשה את ההליכים המשפטיים בשתי הערכאות מנהלת עבורה חברת הביטוח הפניקס, אצלה היא מבוטחת. המבקשת עצמה מתמודדת עם קשיים כלכליים, כפי שעולה מן העובדה כי היא נמנעה עד כה מלקיים את פסק הדין, ואף טרם שילמה כנדרש את הוצאות הליך בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה על ידה בבית המשפט קמא. כן מעלה חב' אנדריאס טענות נוספות הנוגעות להעדר תום ליבה של המבקשת. לגוף הבקשה נטען כי אין בסיס עובדתי לטענות בדבר חוסר יכולתה הכלכלית של חב' אנדריאס העלול להקשות עליה בהשבת כספים באם הערעורים כנגדה יתקבלו. מצבה הפיננסי איתן, כך נטען, וזאת ניתן ללמוד מתוך הגידול העקבי במחזורי מכירותיה.

6.דין הבקשה להידחות. כעולה מתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. ניתן, עם זאת, לחרוג מן הכלל ולבקש עיכוב ביצוע ההחלטה מבית המשפט שנתן את ההחלטה (תקנה 467 לתקנות), ולאחר מכן מבית המשפט שלערעור (תקנה 468 לתקנות). על פי ההלכה, על מבקש עיכוב ביצוע החלטה להראות כי מתקיימים בעניינו במצטבר שני המבחנים הבאים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים לערעורו; שנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שלא יהיה ניתן – או שיקשה באופן ממשי –להשיב מצב לקדמותו באם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין בוצע (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין סה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499; ע"א 8800/04 אוה שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח ' , תק-על 2004(4), 1015; ע"א 3901/03 מגדל, חב' לביטוח בע"מ נ' קרואני , תק על 2003(2) 2372). מבחנים אלה יפים גם לענין החלטות שיפוטיות המחייבות תשלום כספים, ומקום שהמערער מבסס את טענתו לפיה אם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה כספים ששילם על פי פסק הדין מבעל הדין שזכה בערכאה הדיונית (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 623).

7.המבקשת לא השכילה לשכנע כי מתקיימים בעניינה שני המבחנים הנזכרים, שקיומם נדרש לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. ראשית, קשה לומר כי סיכויי הערעור טובים במקרה זה, שכן יסודותיו העיקריים של פסק הדין נשוא הערעור נשענים על ממצאים שבעובדה, שאותם, כידוע, לא בנקל ניתן לקעקע בערכאת ערעור; שנית, אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נקודת המוצא היא כי הזוכה בפסק דין לתשלום כסף זכאי לממשו ולא להמתין לתוצאות הערעור על פסק הדין אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התלייה של מימושו עד להכרעה בערעור. למשל, אם מוכח כי הזוכה נתון בקשיים כלכליים אשר בעקבותיהם יתקשה להשיב כספים שקיבל באם זכייתו תתבטל בערעור. בענייננו, לא הובאה ראייה של ממש לקשייה הכלכליים של חב' אנדריאס, העשויים לבסס קיומו של חריג המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. המסמכים שצירפה המבקשת בדבר אי-תשלום אגרה לרשם החברות, אינם מבססים על פניהם טענה של קושי כלכלי המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין, ועל אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר הדברים לא נתמכו בתצהיר (השווה: ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דני גונן , תק-על 2002(2), 1867). כנגד זאת, הנתונים שנמסרו על ידי חב' אנדריאס, המגובים בתצהיר, מצביעים, לפחות לכאורה, על יציבותה הפיננסית.

לאור האמור, דין בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

המבקשת תשלם לחב' אנדריאס את הוצאות בקשה זו בסך כולל של 10,000 ₪.