ע"א 2935/09 מנחם עידן נ. עו'ד יגאל סלונים

השופט נ' הנדל:

1.

מונח לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' סגנית הנשיאה ו' אלשיך ) מיום 5.2.2009 בפש"ר 1480/98 (בש"א 1780/09), שקיבלה את בקשת משיב 1 (להלן: המפרק ) להורות על חיסול חברת גוש 6635 מס' 1013 בע"מ בפירוק (להלן: החברה ).

עיקר רכושה של החברה הוא שלוש דירות המצויות בבניין ברחוב ישראל גלילי מס' 1 בתל אביב. בעלי המניות בחברה הם: המערער, משיב 3 (אחיו) ומשיבה 4 (אלמנת אחיו השני ז"ל). ההחלטה נשוא הערעור חותמת הליך ארוך ורב סכסוכים, שהחל כבר בשנת 1998, כאשר משיבים 3 ו-4 הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו בקשה לפירוק החברה. במסגרת הליך זה אין צורך לסקור את מכלול השתלשלות העניינים. די לומר כי המפרק, שמונה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.1.2000, החליט לחלק את שלוש הדירות בין שלוש בעלי המניות. חלוקה זו יצרה יתרת זכות למערער בשיעור של 5.8%, שתמורתה הוא היה אמור לקבל סכום כספי (להלן: תשלומי האיזון ).

2.

המערער טוען שלא היה מקום להורות על חיסול החברה בטרם הועברו אליו תשלומי האיזון – 58,332$ לדבריו. מנגד, המפרק סבור שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה כדין, מאחר שכל רכוש החברה חולק למשתתפים בפירוק, חשבון הבנק של פירוק החברה נסגר וכונס הנכסים הרשמי הסכים לבקשה. משיבים 3 ו-4 מבקשים אף הם לדחות את הערעור, ומדגישים שהם העבירו לידי המפרק את תשלומי האיזון. בנוסף, הם טוענים שאין בטענת המערער אודות הכספים המגיעים לו בכדי לפגוע בהחלטת בית משפט קמא להורות על חיסול החברה. משיב 2, כונס הנכסים הרשמי, מצדיק אף הוא את ההחלטה בדבר חיסול החברה, שכן כל רכושה של החברה חולק לבעלי מניותיה, ולא נותרו לה התחייבויות או רכוש.

3.

דין הערעור להידחות.

עסקינן בסכסוך מייגע ורב שנים בין בעלי דין בני משפחה. המערער, שאינו מיוצג, מעלה בכתב הערעור ובסיכומיו טענות מטענות שונות הנוגעות לסכסוך ארוך השנים, אשר בחלקן אינן רלוונטיות לערעור זה ובחלקן נוגעות לשאלות שהוכרעו כבר בפסיקות קודמות שהפכו חלוטות. על כן, לא נדרש לסקור את מכלול דבריו, ואף אין צורך להתייחס במסגרת זו לסגנונו בכתב, עליו כבר עמדו שופטים מספר במהלך העשור האחרון. יוער, שמלבד בקשתו לביטול ההחלטה בדבר חיסול החברה, המערער מבקש סעדים נוספים מבית משפט זה, ובהם: הוראה על פיטוריו של המפרק, חיוב המפרק בהשבת כספים, הצהרה על זכויותיו של המערער במקרקעין שבמחלוקת, חיוב משיב 3 בתשלום שכר דירה, קביעה שתביעת דיבה שהגיש נגדו המפרק מנוגדת להוראות הדין, קביעה שהכונס הרשמי לא מילא בפרשה זו את תפקידו ועוד. ברם, במסגרת פסק דין זה אין מקום להתייחס לבקשות אלו, אלא לדבוק במסגרת הנתונה, דהיינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.2.2009.

סעיף 315(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 קובע כי: "לאחר שפורקו עסקי החברה כליל יורה בית המשפט בצו שהחברה תחוסל מיום מתן הצו, ולפי זה תהיה מאותו יום מחוסלת". זה אכן היה המצב בחברה. אף המערער אינו חולק על נקודה זו. רוצה לומר, תנאיו של הסעיף התקיימו, ולא נפל כל דופי בהחלטת בית המשפט המחוזי.

למעלה מן הצורך יוער, כי באשר לתשלומי האיזון, המפרק טוען שהוא פנה למערער מספר פעמים בכתב ובעל פה לסור למשרדו לקבלם, ולא נענה. אף המערער אינו מכחיש את דברי המפרק לפיהם הוצע לו כסף בשלבים שונים אך הוא סירב לקבלו. זאת כנראה בשל כך שהיה סבור באותה עת כי מגיע לו שיעור תשלום גבוה יותר משהוצע לו, ובכל מקרה היה אמור לקבל כסף בתאריך מוקדם יותר.

עיקרו של דבר, המסגרת הדיונית של ההליך היא התוחמת את הסוגיה המשפטית והעובדתית הדורשת הכרעה. בענייננו, כאמור, ההחלטה לחסל את החברה אינה מגלה כל טעות.

4.

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין משיב 1, משיב 2 ומשיבים 3-4 בסכום של 15,000 ₪ כלפי כל יחידה.