ע"א 3252/99 מנחם סורפין נ. רם- און מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע''מ

המבקש, חבר המשיב 1 (להלן: המושב), הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נגד המושב וחברי ועד ההנהלה שלו, בטענה שהמושב "הפקיע" ממנו את המיכסה לגידול פטמים, שהוקצתה לו על ידי ענף הלול.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט יצחק כהן) דחה את התביעה, לאחר שקבע כי הקצאת המיכסה לגידול פטמים היתה הקצאה כללית למושב ולא אישית למבקש. כיוון שלמבקש לא הוקצתה מיכסה אישית אלא ניתן לו חלק מהקצאת המושב, ממילא לא נטלו ממנו הנתבעים שלא כדין את מיכסתו. התביעה, על ראשיה השונים, נדחתה ללא צו להוצאות.

למקרא פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וגם במהלך הדיון שהתקיים בפני, ניתן היה להתרשם כי תביעה זו מהווה רק חלק מסכסוך עמוק ורב שנים בין המבקש לבין המושב, כאשר המבקש ובני משפחתו מתגוררים במושב, אולם המבקש טוען כי המושב גרם להתמוטטותו הכלכלית, ונראה כי לא ישקוט ולא ינוח עד שיווכח, מנקודת מבטו הוא, כי מוצה הדין עם המושב והנהלתו.

בבקשה לפטור מאגרה טוען המבקש כי המושב, באמצעות המשיבים האחרים, שלל ממנו שלא כדין את מקורות פרנסתו על ידי נטילת מכסות הייצור של פטם עוף, ומאז 1983 הידרדר מצבו הכלכלי והאישי וכיום אין לו יכולת כספית. לבקשה צורפו, בין היתר, אישור המועצה האיזורית גלבוע על פטור בשיעור 100% מתשלום ארנונה בעקבות דו"ח סוציאלי, ואישורים על חוב של למעלה מ9,000- ש"ח לספק הגז, על חוב למס ערך מוסף בסך 31,500 ש"ח, ועל חוב נוסף בסך כ9,000- ש"ח לחברה חקלאית.

המשיבים הגישו תגובה מטעמם, בה חלקו על מרבית העובדות הנטענות. אולם כיוון שהמצהיר לא התייצב לחקירה בלא הסבר, והמבקש חלק על תוכן התצהיר, אני סבורה שיש להתעלם מכל האמור בתצהיר.

בחקירתו של המבקש התבררו מספר עובדות נוספות:

בבעלות המבקש משק במושב, בו מתגוררים גם אשתו, בנו וביתו. בנו של המשיב רכש לאחרונה חלקה נוספת במושב, בהיותו "בן ממשיך".

אשת המבקש עובדת כגננת ומשתכרת.

למבקש מיכסה אישית לגידול פטמים: משנת 1989 מיכסה של חמישה-עשר טון (זאת ציין המבקש עצמו בבקשה), ומשנת 1992 מיכסה של 80 טון.

אמנם, מיכסת גידול היא אמצעי ייצור, ואינה מעידה בהכרח על הפקת רווחים. אולם לגבי המבקש נראה לי כי קיומה של מיכסה גדולה למדי, בצירוף ניסונו הרב של המבקש כלולן (עובדה שהוא עצמו אינו חולק עליה ואף גאה בה), יוצרת חזקה כי אמצעי הייצור מניבים הכנסות.

כדי לסתור חזקה זו, על המבקש לפרט ולהבהיר הבהר היטב אילו הוצאות ואילו הכנסות היו לו, ומדוע לא ראה רווח מנכסיו. המבקש לא עמדה בנטל זה, מלבד איזכור כללי ובלתי מספק כי ענף הפטם מצוי במשבר.

עוד התברר כי בבעלות המבקש מטע זיתים, אשר מספר שנים לא הניב פרי מחוסר אמצעי השקיה, אולם עתה נעשה ניסיון לשקמו.

כן העיד המבקש כי הוצאות שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים שניהל עם המושב שולמו רק לאחר נקיטת הליכי הוצאה לפועל.

למבקש אח ושתי אחיות, כולם בעלי משקים במושבים, מביניהם מצוי המבקש בקשרים בעיקר עם אחיו.

המשיב העיד כי הוא נוהג לעבוד כשומר במשק של אחיו ומקבל שכר בתמורה, וכי אחיו מסייע לו מעת לעת בהשאלת כלי רכב וכדומה.

נפסק לא אחת, וגם ההיגיון הפשוט מחייב, כי הפונה לבית המשפט בבקשה לפטרו מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון, צריך להיכבד ולפרט את כל הכנסותיו וכל הנכסים שברשותו, ואין להסתפק בתצהיר חלקי שאינו פורס תמונה מלאה.

המבקש כאן לא עמדה בחובה זו מלכתחילה, אולם לאחר חקירתו הנגדית אני סבורה כי יש בפני תמונה מספקת, גם אם לא מפורטת לכל פרטיה, של מצבו הכלכלי של המבקש.

כיוון שהתרשמתי מכנות עדותו, ולאור נסיונו להגיש מסמכים נוספים לאחר הסיכומים בבקשה, אני סבורה את כי העדר הפירוט יש לייחס, לפחות בחלקו, לחוסר הכרת ההליכים על ידי המבקש, שאינו מיוצג על ידי עורך דין, ולרצון להוכיח את צידקת עמדתו בערעור לגופו, ואין לראות בכך ניסיון מכוון להטעות או להעלים עובדות.

לגופו של עניין, אינני סבורה כי המבקש זכאי לפטור מאגרה וערבון. בבעלותו משק הכולל בית וחלקת אדמה, וכן לול, מטע זיתים וכו'. לא נטען כי נכסים אלו מעוקלים או משועבדים. אין צורך באומדן מדוייק כדי לקבוע כי לנכסים אלו ערך מספיק המאפשר שיעבודם לצורך נטילת הלוואה, ודי בכך כדי לשלול מן המבקש זכות לפטור המבוקש.

לאור מסקנה זו הנלמדת ממצבו הכלכלי של המבקש, איני נדרשת לדון בשאלה הנוספת של סיכויי הערעור.

עם זאת, אף על פי שבבעלות המבקש ובני משפחתו נכסים בעלי ערך, אני מקבלת את טענתו כי הכנסתו השוטפת אינה גבוהה. על כך תעיד העובדה שנאלץ לעבוד אצל אחיו בשמירה, שאינו בעל רכב, אף על פי שמציאות החיים במושב מחייבת שימוש בכלי רכב. גם עדותו כי נמנע מלעבד את מטע הזיתים למשך מספר שנים, מאחר שלא היה באפשרותו להשקותו, מעידה על קשיים כלכליים, שאם לא כן היה מעדיף, בוודאי, ליהנות מרווחי המטע.

בהתחשב בנסיבות אלו, אני סבורה שיש מקום להקל עם המבקש במידת מה, ולהפחית את סכום הערבון הנדרש ממנו. זאת בהתחשב גם בכך שמדובר בסכסוך בין חבר מושב ותיק לבין המושב בו הוא מתגורר. אין זה רצוי שהמבקש, המתמודד ממילא נגד גוף גדול, בעל כוח ואמצעים העולים בהרבה על שלו, יחוש כי אפשרות הערעור שלו מוגבלת אך ורק בשל שיקולים כלכליים.

נוכח כל האמור לעיל, אני מפחיתה את סכום הערבון ומעמידה אותו על 15,000 ש"ח.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך שלושים יום ממועד מסירת החלטה זו למבקש.