ע"א 329/20 יש- אל מפס בע"מ נ. שלמה כ.א.ל בע"מ

1.

הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.12.2019 בת"צ 43231-02-17 (להלן: פסק הדין ), שבגדרו דחה על הסף בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה המערערת. בית המשפט המחוזי החליט לדון בסוגיית העילה האישית של המערערת כטענה מקדמית, ובסוגיה זו התקיימו חקירות והוגשו סיכומים בכתב. כבר עתה יצוין, כי בבית המשפט קמא הגישה המערערת "בקשה לסילוק סיכומי התגובה של המשיבה", בטענה כי המשיבה צירפה לסיכומיה ראיה חדשה, ללא קבלת רשות לכך. לאחר שהוגשו תשובה ותגובה לתשובה, קבע בית המשפט קמא כך (החלטה מיום 19.11.2019): "לעניין הבקשה/המחלוקת שעל הפרק די בטיעוני הצדדים שהובאו עד כה בפני 'וכל המוסיף גורע'. החלטה מתאימה תינתן בנפרד". 12 ימים לאחר מכן ניתן פסק הדין.

2.

אותם סיכומים שבמחלוקת צורפו על ידי המשיבה כמוצג 13 לתיק המוצגים מטעמה במסגרת הערעור. המערערת מבקשת להורות על הוצאת מוצג 13 מתיק בית המשפט ועל מחיקת כל התייחסות אליו בסיכומי המשיבה. לטענת המערערת, מדובר בראיה חדשה (הסכם נוסף בין הצדדים, שלא היה בין הראיות שהגישה המשיבה לבית המשפט קמא), שצורפה מבלי שהתבקשה או התקבלה רשות לכך.

3.

המשיבה טוענת כי מוצג 13, סיכומיה בבית המשפט קמא, הוגשו ונקלטו לתיק בית המשפט, ולא ניתנה כל החלטה המורה על הוצאתם מהתיק או מחיקת קטעים מהם, אף שהמערערת ביקשה זאת במפורש. לשיטת המשיבה, כל מסמך שהוגש לערכאה קמא הוא חלק מחומר הראיות וכשיר להגשה לערכאת הערעור, בהיעדר החלטה מפורשת על הוצאתה של הראיה מהתיק או קביעה כי אינה קבילה.

4.

תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי בתיק המוצגים המוגש בהליך הערעור מותר לכלול "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות" ותקנה 457(א) לתקנות אלה מוסיפה וקובעת כי "בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור", זולת אם בית המשפט התיר הבאתן בהתאם לאמור באותה תקנה. על בסיס הוראות אלה נקבע, כי בכל הנוגע להוכחת עניין שבעובדה, רשאי בעל דין לצרף לתיק המוצגים מטעמו רק מסמכים שהתקבלו כראיה כדין בערכאה הדיונית או שניתנה בבית המשפט שלערעור החלטה המתירה הגשתם כראיה (ע"א 9294/11 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (5.6.2013)). עיון בפסיקה מלמד, כי קיימת הבחנה בין מצב שבו ניתנה החלטה פוזיטיבית על אי קבילותה של ראיה ועל הוצאתה מתיק בית המשפט – אז אין בעל הדין רשאי להציגה בבית המשפט שלערעור מבלי שניתנה לו רשות לכך; לבין מצב שבו לא ניתנה הכרעה מפורשת בטענה שהועלתה בעניין קבילות הראיה, שאז רשאים בעלי הדין להציג את הראיה בבית המשפט שלערעור (ע"א 9294/11 הנ"ל; ע"א 6530/11 מוסדות תורה ושלום נ' עיריית ראש העין (14.11.2012); ע"א 375/19 ברון נ' לוינסון (8.7.2019)).

5.

במקרה דנן, המערערת ביקשה מבית המשפט המחוזי להורות על מחיקת סיכומי המשיבה מתיק בית המשפט, על רקע צירוף ההסכם הנוסף בין הצדדים, ואילו בית המשפט לא נעתר לבקשה זו, ולמצער לא נתן החלטה מפורשת בעניין זה, והסיכומים נותרו בתיק בית המשפט. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי המשיבה צירפה שלא כדין לתיק המוצגים מטעמה את סיכומיה בבית המשפט קמא, שעה שלא ניתנה החלטה מפורשת על הוצאתם או על הוצאת ההסכם הנוסף מתיק בית המשפט. על רקע האמור, אין מנוס מדחיית הבקשה. אין באמור כדי למנוע מהמערערת לטעון בפני ההרכב שידון בערעור כל טענה ביחס להסכם הנוסף או ביחס למוצג 13.

6.

כאמור, הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך של 1,500 ש"ח.

7.

סיכומי התשובה מטעם המערערת יוגשו עד מחר, 25.1.2021, בשעה 16:00. לפנים משורת הדין, ומבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה כלשהי לגופה של הבקשה, אני מתירה למערערת להגיש תשובה קצרה, שלא תעלה על 2 עמודים, במענה לתגובת המשיבה לבקשה להוספת ראיות. תשובה זו תוגש בד בבד עם סיכומי התשובה.