ע"א 9294/11 פלוני נ. בנק דיסקונט לישראל בע''מ

השופט י' דנציגר:

לאחר ששמענו את השלמת טיעוניהם של הצדדים בדיון שלפנינו ולאחר שעיינו בטיעוני הצדדים בכתב, נחה דעתנו כי דינו של הערעור להידחות.

1.

המערער היה בעליה של מסעדה ידועה בשנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר באותה תקופה היה לקוח של המשיבה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק ) בסניף בעיר בה פעלה המסעדה. ביום 10.11.1999 הגיש המערער תביעה נגד הבנק בטענה כי האחרון ביצע כנגדו מעשי מרמה, זיוף וגניבה מחשבונותיו החל משנת 1980 וכלה בחודש ספטמבר 1989 שהועמדה על סך של 467 מיליון ש"ח . בשנת 1989 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער בגין חוב בסך 228,018 ש"ח, כאשר במסגרת בקשתו טען המערער טענות רבות בהתייחס להתנהלות הבנק, אותן העלה במסגרת תובענתו מושא ערעור זה.

2.

במסגרת תביעתו, ומעבר לטענות בדבר מעשי המרמה המפורטים, טען המערער כי היקף המרמה ופרטיה התגלו לו באופן חלקי רק בשנת 1996 אז העביר את המסמכים שגילה לבדיקת מומחים אשר הסתיימה רק בשנת 1999. עוד טען המערער כי לא היה כשיר לנהל הליכים משפטיים עד לשנת 1996 בשל מצבו הנפשי. הבנק, מצידו, טען כי תביעתו של המערער התיישנה וכי כבר נקבע בפסק דין חלוט כי המערער היה כשיר לנהל את ענייניו. לגופו של עניין, הכחיש הבנק מכל וכל את טענות התובע בנוגע למעשי מרמה מצידו.

3.

בית המשפט המחוזי בחן בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי המשתרע על פני 142 עמודים את כלל הסוגיות העובדתיות והמשפטיות שהונחו לפניו בתביעתו של המערער.

4.

בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי דינה של תביעת המערער להידחות מחמת התיישנות, תוך שהוא דוחה, תוך דיון מקיף ומפורט ביותר, את טענותיו של המערער באשר לכל אחד מהחריגים להתיישנות שהעלה. בית המשפט נדרש גם לעדותו של המערער ולחוות הדעת של המומחה מטעמו, ניסים עמר (להלן: עמר ), ולעדותו כאשר הוא קובע ממצאי מהימנות נחרצים באשר לשניהם. גם לגופו של עניין, בית המשפט נדרש לכל אחת ואחת מטענותיו של המערער וכן לשלל הטענות והממצאים שהעלה עמר בחוות דעתו שהתפרשה על פני תשעה כרכים. בית המשפט דחה טענות אלה בזו אחר זו, וביניהן את טענות המערער לפיהן הבנק משך שיקים כפולים שלו, הפקיד בחשבונו סכומים הנמוכים מהסכומים הנקובים בטפסי ההפקדה שהגיש, ביטל הפקדות רבות שהמערער הפקיד והעלים כספים רבים מחשבונו הפרטי והעסקי. בית המשפט סרב לקבל מסמכים שהגיש המערער מבלי שאיש העיד על עריכתם בהיותם ראיות בלתי קבילות וכן סירב להתייחס למסמכים שהציג המערער הנוגעים לחשבונות בנק של בני משפחתו בשל העובדה שתביעתו של המערער התייחסה אך ורק לחשבונותיו שלו.

5.

בערעור שלפנינו תוקף המערער בזו אחר זו את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי באשר לכל הטענות שהעלה לפניו. תחילה, תוקף המערער את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט הנוגעות לשאלת ההתיישנות, תוך שהוא מנסה לתת לטענות אלה גוון משפטי בכך שהוא מעלה טענות חדשות שלא נטענו לפני הערכאה הדיונית. בהמשך, תוקף המערער את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט באשר לחומר הראיות שהוצג לפניו וכן את ממצאי המהימנות של בית המשפט הנוגעים לעדותו של המערער ולעדותו של עמר. המערער טוען בשנית כי שגה בית המשפט כשסירב לקבל מסמכים שהגיש וכי בשל כך קופחה זכותו להוכיח את תביעתו כנדרש.

6.

לאחר קריאת הודעת הערעור וסיכומי הצדדים בכתב, ולאחר שמיעת השלמת הטיעון בדיון לפנינו, שבנו ועיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר העיון, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות, ואנו עושים לשם כך שימוש בסמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. הלכה ידועה ומושרשת היטב היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, והערעור שלפנינו נופל במובהק לליבה של הלכה זו. מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על עדויות וחוות דעת מומחה, ועל ניתוח מדוקדק ומקיף של מסמכים המשתרע, כאמור, על פני 142 עמודים העוסקים ברובם המכריע בניתוח עובדתי של חומר הראיות. מדובר במארג עובדתי שלם, אשר אנו לא מוצאים כל הצדקה להתערב בו במקרה דנן. זאת ועוד, אנו סבורים כי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע ולא מצאנו כי נפלה כל טעות שבחוק בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, השתכנענו כי צדק בית המשפט כשסירב לקבל מהמערער מסמכים הנוגעים לחשבונותיהם של בני משפחתו וכן צדק כשהתיר לבנק להציג מסמכים בעלי אופי דומה לצורך התמודדות עם טענותיו הרבות של המערער. מבלי לגרוע מכל האמור, יוער כי לטעמנו ניתן היה לדחות את תביעתו של המערער אך ורק בשל העובדה כי זו התיישנה.

7.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות הבנק בערעור בסך 25,000 ש"ח.