ע"א 395/13 רחל ובר נ. דני בירנבוים

לפניי

בקשה להתליית הליכים, לעיכוב ביצוע ולמתן צו ארעי, שעיקרה התליית ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת ד' פלפל ) בת"א 2399/03 (ובתיקים המאוחדים) ועיכוב תשלום הוצאות המשפט שהוטלו על המבקשים.

רקע והליכים

1.

המשיבים 4-1 הגישו בשנת 2003 בקשה לאישור תביעתם נגד קבוצת "קלאב הוטל", הן המשיבות 9-5, כתובענה ייצוגית (להלן: בקשת בירנבוים ), וזאת מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק ). במרכז הבקשה עמדה הטענה כי המשיבות 9-5 גבו דמי החזקה מופרזים בניגוד לחוזים שחתמו עימן בעלי זכויות בדירות הנופש (להלן: בעלי הזכויות ) במלון קלאב הוטל אילת. לאחר שבקשת בירנבוים עברה הליכים רבים ומגוונים, לרבות הליכי גישור ומינוי בודק מטעם בית המשפט, במטרה להוביל את הצדדים לפשרה תוך שמירה על אינטרס הקבוצה אותה ביקשו המשיבים 4-1 לייצג, הגישו המבקשים ביום 19.7.12 בקשה נפרדת לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת

ובר ). לאחר שהדיון בבקשת ובר הועבר, מכוח ס' 7(א) לחוק, למותב הדן בבקשת בירנבוים, ביקשו המבקשים למחוק את בקשת בירנבוים או לחלופין להורות על צירוף בקשתם לבקשת בירנבוים תוך החלפתם של המבקשים בבקשת בירנבוים במבקשים שלפניי. לחלופי חלופין ביקשו המבקשים להורות על איחוד הדיון בבקשות תוך קביעה שכל אחת מהן תנוהל על-ידי עורך הדין שהגישה. מנגד, הגישו המשיבים בקשות לסילוק בקשת המבקשים, בקשת ובר, על הסף.

2.

בדיון המאוחד בבקשות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל ) כי בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית נמנית עם אותם מקרים חריגים בהם ראוי ליתן סעד של סילוק על הסף. נקבע כי עצם ההגשה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית עת שמתנהל הליך בבקשה דומה מזה שנים רבות מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. אגב כך נקבע כי משעומדת למבקשים האפשרות להחריג את עצמם מהקבוצה המיוצגת בבקשת בירנבוים וכן ליטול חלק בדיונים המתנהלים בבקשת בירנבוים, אין חשש כי הדיון בבקשת בירנבוים יפגע בעניינם של המבקשים. בנוגע לטובת כלל הקבוצה של בעלי הזכויות נקבע כי הן מבחינת העילות עליהן מושתתות הבקשות והן מבחינת שאלת הייצוג ההולם, לא הוכח שבקשת ובר משרתת את הקבוצה בצורה טובה יותר מבקשת בירנבוים. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שעורכי הדין המייצגים את המבקשים כרתו עם מרשיהם הסכמים לקבלת שכר טרחה בתמורה לייצוג בתובענה ייצוגית, וזאת בניגוד לס' 23 לחוק. בסוף ההליך השית בית המשפט על המבקשים הוצאות משפט לטובת המשיבים בסך כולל של 140,000 ₪. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, אשר תלוי ועומד לפני בית משפט זה. להשלמת התמונה יצוין כי על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתיק המתייחס לבקשת בירנבוים תלויה ועומדת לפני בית משפט זה בקשת רשות ערעור (רע"א 7055/12).

3.

בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להתליית הליכים בבקשת בירנבוים ולעיכוב ביצוע התשלום של הוצאות המשפט אשר הושתו על המבקשים עד להכרעה בערעור. לאחר שהתקבלו תגובות המשיבים לבקשה זו, החליט בית המשפט המחוזי, ביום 10.2.13, לדחותה, וזאת "מכל נימוקי המשיבים". למחרת היום הגישו המבקשים בקשה דומה לבית משפט זה, היא הבקשה שלפניי.

טענות המבקשים

4.

בגדרי הבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מכל מקום היות שהערעור שהגישו המבקשים מתמקד בשאלות משפטיות מדובר בערעור שאינו משולל יסוד. כדי לאשש טענתם זו מפנים המבקשים לעמדותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ושל המועצה הישראלית לצרכנות, אשר תמכו בעמדת המבקשים בהליך קמא. בנוסף, סוקרים המבקשים את הטענות העולות מערעורם וטוענים כי שגה בית המשפט קמא עת קבע שהמבקשים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט כשהגישו בקשה נפרדת מבקשת בירנבוים לאישור תובענה ייצוגית. זאת, מכיוון שלטענת המבקשים לבקשתם יתרונות מובהקים ביחס לבקשת בירנבוים, הן מבחינת התשתית העובדתית והן מבחינת הסעדים המבוקשים. טענה נוספת העולה מערעור המבקשים מתייחסת לקביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לייצוג ההולם בבקשת בירנבוים. נטען כי התנהלות המבקשים בבקשת בירנבוים מלמדת שהם עשו יד אחת עם קלאב הוטל על חשבון האינטרס של בעלי הזכויות, וזאת בעיקר כעולה מפסילת שלושת ההסכמים אותם ביקשו לכרות עם קלאב הוטל.

5.

באשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי הוא נוטה בבירור לטובת מתן הסעד המבוקש, וזאת בהתחשב בטובת הקבוצה של בעלי הזכויות, המהווה לטענת המבקשים שיקול רלוונטי במסגרת בקשה זו. לטענת המבקשים, אפילו אם תאושר בקשת בירנבוים, עדיין עלול להיגרם לקבוצה נזק קשה ובלתי הפיך, שכן, לטענתם, אישור בקשת בירנבוים בצורתה הנוכחית עלול להוביל לדחיית התובענה בסופו של יום או לפסיקת סעדים לא מספקים. בנוסף, מטעימים המבקשים כי החשש לפגיעה בעניינה של הקבוצה עולה מעצם הייצוג הבלתי הולם, לטענתם, בבקשת בירנבוים. עוד טוענים המבקשים כי מתן החלטה בהליך אותו מבקשים המבקשים להתלות צפויה להשפיע על החלטתו של בית משפט זה בהליך הערעור שהוגש על-ידי המבקשים ולהפוך את ההחלטה לדחות את בקשת ובר, שהיא על-פי הטענה, טובה יותר לקבוצה, לחלוטה. באשר לעלויות העיכוב נטען כי לאחר 11 שנים של הליכים אשר לא הניבו, לטענת המבקשים, כל פרי, לא ייגרם מעיכוב נוסף כל נזק למי מהצדדים.

6.

בתשובה לטענות שהועלו בתגובות המשיבים (כמפורט בהמשך), טוענים המבקשים כי הם בעלי מעמד לבקש להתלות הליכים בבקשת בירנבוים. לטענתם, פסק דין מושא הערעור כולל למעשה שתי החלטות: האחת, החלטה לדחות את בקשת המבקשים, שהוגשה לפי ס' 7(ב) לחוק, לאחד את הדיון בשתי הבקשות; והשנייה, החלטה לדחות את בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית על הסף. המבקשים טוענים כי בקשתם להתליית ההליכים מתייחסת להחלטה הראשונה. לטענתם, היות שבמסגרת הדיון שהתנהל בערכאה הדיונית בנוגע לבקשת המבקשים מכוח ס' 7(ב) לחוק היה בית המשפט המחוזי מוסמך למחוק את בקשת בירנבוים, הרי שגם בית משפט זה מוסמך לעשות זאת, וזאת על-סמך תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לערכאת ערעור לקבל כל החלטה שהערכאה הדיונית הייתה מוסמכת לקבל. מכך מבקשים הם לקבוע כי לבית משפט זה נתונה סמכות להתלות הליכים בבקשת בירנבוים לתקופת הערעור, כבקשת המבקשים.

7.

באשר להוצאות המשפט שנפסקו לחובתם, טוענים המבקשים כי מדובר בהוצאות חריגות ביותר, בין היתר בהתחשב בעובדה שהדיון לא התמקד באישור הבקשה לתובענה ייצוגית אלא בבקשות ביניים, וזאת בהליך מהיר שבו לא נשמעו ראיות. לטענת המבקשים, ההוצאות החריגות הוטלו עליהם נוכח קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה נעשה על-ידיהם שימוש לרעה בהליכי משפט. בהקשר זה סבורים המבקשים כי עמדות היועץ המשפטי לממשלה והמועצה הישראלית לצרכנות, בהיותם גורמים ניטרליים האמונים על טובת הציבור, עשויות ללמד כי קביעה זו שגויה, ומשכך סיכויי הערעור על ההוצאות שנפסקו אינם קלושים. בנוגע למאזן הנוחות מטעימים המבקשים שהם "אנשים מן הישוב" ואינם בעלי הון, ומשכך ביצוע התשלום צפוי להסב להם נזק כלכלי משמעותי הרבה יותר מהנזק הצפוי להיגרם למשיבים, שחלקם חברות מסחריות בעלות הון, כתוצאה מעיכוב התשלום עד להכרעה בערעור.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

8.

המשיב 16, היועץ המשפטי לממשלה, אינו מתנגד להתליית ההליכים. לטענתו, יש ללבן עד תום את סוגיית הייצוג ההולם של התובע הייצוגי, וזאת לפני ההתקדמות בהליכים. משכך סבור היועץ המשפטי לממשלה כי יש מקום לעכב את ההליכים בבקשת בירנבוים לטענתו, שאלת הייצוג ההולם עולה ביתר שאת נוכח נסיגת המבקשים בבקשת בירנבוים מטענותיהם בנוגע לגובהם המופרז של דמי האחזקה. כמו כן, נטען כי מהסכם הפרשה השלישי, עליו תכננו המבקשים בבקשת בירנבוים, לחתום, עם קלאב הוטל, עולה וויתור על טענות חשובות נוספות. עוד מציין היועץ המשפטי לממשלה, בין היתר נוכח האמור, כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשים טובים. בהקשר זה עומד היועץ המשפטי לממשלה על כך שאין כל פסול בהעדפת בקשה מאוחרת לאישור תובענה ייצוגית על-פני בקשה מוקדמת יותר באותו עניין, וזאת מקום שהבקשה המאוחרת עשויה לשרת בצורה טובה יותר את אינטרס הקבוצה.

עמדת המועצה הישראלית לצרכנות

9.

המועצה הישראלית לצרכנות, היא המשיבה 15, תומכת בבקשה להתליית ההליכים בטענה כי אינטרס הקבוצה של בעלי הזכויות מחייב זאת. לטענתה, מתן פסק דין בנוגע לבקשת בירנבוים לאישור תובענה ייצוגית צפוי ליצור מצב בלתי הפיך "ללא כל אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו". זאת, תוך פגיעה בעניין הקבוצה, כאשר התנהלות המבקשים בבקשת בירנבוים מטילה צל כבד על שאלת הייצוג ההולם בבקשתם. באשר לסיכויי הערעור טוענת המועצה כי הם גבוהים, שכן בית המשפט המחוזי שגה עת נמנע מלבחון את תוכן הסכמי הפשרה שהמבקשים בבקשת בירנבוים התעתדו לכרות עם קלאב הוטל ומלהסיק מהסכמים אלה מסקנות בדבר הייצוג הבלתי הולם בבקשת בירנבוים. עוד טוענת המועצה כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי היה על המבקשים בבקשת ובר להחריג את עצמם מהקבוצה, וכי עצם הגשת התובענה על-ידי ובר מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

10.

נדבך נוסף בטענות המועצה הוא שיקולי היעילות. לעמדת המועצה, אי התליית ההליכים תגרום לבזבוז זמן שיפוטי וייתכן אף להחלטות סותרות של ערכאות שיפוטיות. זאת, מכיוון שאם לא יינתן הסעד המובקש עלול להיווצר מצב בו שתי ערכאות, הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, דנות במקביל באותן שאלות. יצוין כי בנוסף לערעור שהגישו המבקשים, טענה זו של המועצה מתייחסת לשתי בקשות רשות הערעור שהוזכרו לעיל.

טענות המשיבים

11.

לטענת המשיבים 4-1, הם המבקשים בבקשת בירנבוים, אין בנמצא אפשרות משפטית להתלות הליכים בתובענה אחת על רקע סילוק על הסף של תובענה אחרת, וזאת מאחר שהמבקשים אינם צד להליך אותו הם מבקשים להתלות. בנוסף, נטען כי עצם הטיעון של המבקשים, לפיו במסגרת בחינת מאזן הנוחות יש להתייחס לקבוצה של בעלי הזכויות, הוא שגוי, שכן משלא אושרה תביעת המבקשים כתובענה ייצוגית אין בינם לבין הקבוצה של בעלי הזכויות ולא כלום. עוד מעלים המשיבים 4-1 טענות הנוגעות להתנהלותו של בא-כוח המבקשים, עו"ד ולר, וזאת על סמך קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הלה כרת עם מרשיו הסכם שכר טרחה בניגוד לדין. נטען כי יש ללמוד מכך, שהבקשה שלפניי אינה לטובת הקבוצה של בעלי הזכויות אלא לטובתו של עו"ד ולר.

12.

מכל מקום, לטענת המשיבים 4-1, לקבוצת בעלי הזכויות לא צפוי להיגרם כל נזק כתוצאה מהמשך ההליכים בבקשת בירנבוים. זאת, מכיוון שאם התביעה שהגיש בירנבוים תאושר ולאחר מכן בית משפט זה יקבל את ערעור המבקשים, בית המשפט המחוזי יוכל לקבוע, בהתאם לסמכותו על-פי ס' 7 לחוק, כי עניין הקבוצה יתנהל על בסיס כתבי הטענות שהוגשו בבקשת ובר וכי הקבוצה תיוצג על-ידי בא-כוח המבקשים. באשר לאפשרות שבקשת בירנבוים תידחה, טענת המשיבים 4-1 היא כי התליית ההליכים אינה דרך ראויה להתמודד עם אפשרות זו. המשיבים 4-1 סבורים כי ככל שהמבקשים חוששים מן האפשרות שבקשת בירנבוים תידחה, היה עליהם לעתור לבית המשפט קמא בבקשה להתיר להם להגיש סיכומים מטעמם במסגרת בקשת בירנבוים. לטענתם, האינטרס של בעלי הזכויות מורה להכריע בבקשת בירנבוים מהר ככל הניתן, ופשיטא, כך הטענה, כי אין הבקשה להתליית ההליכים עולה בקנה אחד עם אינטרס זה.

13.

המשיבים 9-5, הנתבעים בשתי הבקשות לאישור תובענה ייצוגית, טוענים כי משלא נענו המבקשים להזמנת בית המשפט המחוזי ליטול חלק בדיונים בבקשת בירנבוים, מושתקים הם מלטעון להתליית ההליכים בבקשה זו. לגופו של עניין נטען, בדומה לטענת המשיבים 4-1, כי טובת הקבוצה גלומה בהכרעה מהירה ככל הניתן בבקשת בירנבוים. המשיבים 9-5 סבורים כי מתן החלטה בבקשת בירנבוים אינה צפויה לגרום למי מחברי הקבוצה נזק כלשהו, שכן בפני חברי הקבוצה תהיה פתוחה הדלת לערער על ההחלטה, ככל שירצו בכך.

14.

המשיבים 11-10, הם המפקחים על גביית דמי האחזקה על-ידי קלאב הוטל בין השנים 1999-1997, כמו גם המשיבים 14-12, שהינם שותפות של רואי חשבון המעניקים שירותי ייעוץ למשיבות 9-5, מצטרפים אף הם לטענות יתר המשיבים בנוגע להיעדר מסגרת משפטית המאפשרת להתלות הליכים בהליך שהמבקש אינו צד לו.

15.

באשר לבקשת המבקשים לעכב תשלום הוצאות המשפט, טוענים המשיבים 4-1; המשיבים 9-5; המשיבים 11-10; והמשיבים 14-12 – כל קבוצה בתגובתה שלה – כי אין להיעתר לבקשה, שכן סיכויי הערעור קלושים ומאחר שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. באשר לסיכויי הערעור נטען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק שסיכוייו מטבע הדברים נמוכים. לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי לפי ההלכה הפסוקה, כאשר מדובר בפסק דין כספי, סעד עיכוב ביצוע יינתן אך במקרים נדירים, וזאת כאשר ביצוע פסק דין צפוי לגרום למבקשים נזק חמור ובלתי הפיך. במקרה דנן, כך נטען, לא הוכיחו המבקשים כי אי מתן סעד של עיכוב ביצוע יגרום להם נזק כאמור.

דיון והכרעה

הבקשה להתליית הליכים

16.

עיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים, בתשובת המבקשים ובצרופותיהן, שבתי ושקלתי את הטענות שהועלו, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות לעת הזאת. אכן, ספק אם יש למבקשים מעמד לבקש סעד של התליית הליכים בהליך שאינם צד לו. עם זאת, בהתחשב בעובדה שעסקינן בשאלת אופן ניהול הליכים במסגרת בקשות לאישור תובענה ייצוגית – מוסד חדש יחסית בשיטתנו המשפטית אשר טעון הסדרה נוספת בנקודות מסוימות – איני שוללת מניה וביה את האפשרות להתלות הליכים בבקשה אחת לאישור תובענה ייצוגית עד להכרעה בערעור על דחיית בקשה אחרת.

17.

דומה כי במקרים כגון דא ההכרעה צריכה להתבסס בין היתר על שיקולי יעילות (השוו: רע"א 346/06 חאזן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ , פס' 6 (14.5.06)), אם כי לא ניתן להתעלם מההשלכות האפשריות על הצדדים ועל טובת הקבוצה. יש ליתן את הדעת על כך שבקשת בירנבוים מתנהלת בפני בית המשפט המחוזי מזה שנים רבות, והקפאת ההליכים בה נוכח בקשה חדשה לאישור תובענה ייצוגית עלולה ליצור פגיעה בלתי צודקת בבירורו היעיל של העניין. מובן כי לא כל בקשה מסוג זה מצדיקה את התליית ההליכים בהליך העיקרי המתנהל, שכן כך לא ניתן יהיה לקדם את התובענה הייצוגית, דבר שיפגע הן ביעילות המערכת והן בטובתה של הקבוצה. אמנם, לא ניתן להתעלם בעניין שבפנינו מעמדתם של הגורמים הציבוריים הניטראליים המטילים ספק בנוגע לייצוג ההולם בבקשת בירנבוים ותומכים בבקשת ובר. עמדה זו מבססת לכאורה סיכוי שאינו שולי וזניח כי בית משפט זה יחליט להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ולהעדיף את בקשת ובר על פני בקשת בירנבוים, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בעניין או להביע את עמדתי בשלב מקדמי זה. עם זאת, איני סבורה כי סיכוי זה מצדיק את התליית ההליכים בבית המשפט המחוזי, בייחוד כאשר ההליך מתנהל מזה שנים ארוכות ונראה כי הוא אינו קרוב להכרעה סופית בעניין, בוודאי לא בתובענה הייצוגית עצמה. לצד זאת, הסיכוי האמור מצדיק לטעמי, הן מבחינת שיקולי יעילות, והן בשל טובתה של הקבוצה, לקבוע דיון מוקדם בפני בית משפט זה. מובן כי המבקשים יוכלו לשוב ולהעלות את בקשתם להתליית ההליכים בפני ההרכב שידון בערעור העיקרי.

18.

אוסיף ואציין בהתייחס לטענות הצדדים כי גם אם נניח שבקשת ובר עדיפה עבור קבוצת בעלי הזכויות, לא ברור מה הנזק הצפוי לחברי הקבוצה ממתן החלטה בבקשת בירנבוים טרם הוכרע ערעור המבקשים. באשר לאפשרות שבקשת בירנבוים תידחה, לכאורה עולה השאלה אם דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית יוצרת מעשה בית דין כלפי כל הקבוצה, שאלה אשר הושארה בפסיקה בצריך עיון (ראו: ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות , פס' 12 (20.7.2010); ע"א 2505/06 בקר נ' סלקום ישראל בע"מ , פס' 17 (9.12.2008); רע"א 6340/07 עיריית תל-אביב נ' טיומקין

(13.2.2011)). ודוק, משנמנעו המבקשים מלהעלות טענות מנומקות בנוגע לכך, איני רואה צורך להכריע בסוגיה.

19.

באשר לאפשרות שבקשת בירנבוים תאושר ולאחר מכן יתקבל ערעורם של המבקשים, הרי שהמשיבים 4-1 מסכימים בתגובתם לאפשרות להחליפם במקרה כזה במבקשים ואת בא-כוחם בבא-כוח המבקשים. טענת המבקשים, לפיה הכרעת בית המשפט המחוזי בבקשת בירנבוים צפויה להשפיע על הכרעת בית משפט זה בערעור אינה משכנעת. בל נשכח כי על הפרק עומדת החלטה לאישור תובענה ייצוגית ולא הדיון בתובענה ייצוגית גופה. משכך, נראה כי רחוקה הדרך בין החלטת בית המשפט המחוזי אותה מבקשים המבקשים להשהות לבין טענת "מעשה עשוי" ממנה חוששים המבקשים. גם באשר לאישור הסכמי פשרה בין הצדדים הרי שקיימת מעורבות עמוקה של היועץ המשפטי לממשלה והמועצה הישראלית לצרכנות בעניין, וכן קיים כמובן פיקוח בית המשפט המחוזי על טיבו של הסכם הפשרה. משכך איני סבורה כי בשלב זה של ההליכים קיים חשש לפגיעה בטובת הקבוצה בשל המשך ההליכים בפני בית המשפט המחוזי.

20.

מטעמים אלו הבקשה להתליית הליכים נדחית. הדיון בערעור ייקבע בהקדם ולא יאוחר מעד 6 חודשים מהיום בהתחשב באילוצי יומן בית המשפט.

הבקשה לעיכוב תשלום הוצאות המשפט

21.

סבורתני כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. דומה כי מדובר בהוצאות משפט חריגות בגובהן שהושתו על המבקשים, כאשר כל אחד מהם נדרש לשלם סך של 70,000 ₪. במקרה דנן חשוב להדגיש את עמדת הגורמים הציבוריים הניטראליים המעלה ספקות בשאלה אם נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט עת הגישו המבקשים את בקשתם לאישור תובענה ייצוגית. בנוסף, יש ליתן את הדעת על כך שמדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שיש אינטרס לציבור שלא ליצור הרתעת יתר מהגשתה כאשר איננה משוללת יסוד (השוו: עע"ם

868/13 עמותת קו לעובד נ' משרד החינוך (4.4.13)). משכך, נראה כי סיכויי הערעור, למצער בכל הנוגע לגובה הוצאות המשפט, הינם גבוהים.

22.

באשר למאזן הנוחות, אמנם לא הוכח כי מדובר בנזק בלתי הפיך. יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה שמדובר באנשים פרטיים, אין להתעלם מטענת המבקשים, לפיה אי מתן הסעד המבוקש על-ידם יגרום להם נזק משמעותי. בנוסף, יש מקום לתת משקל לעובדה שאין מדובר בעיכוב סעד כספי שנתבע בהליך קמא ואף לא בעיכוב של הוצאות משפט שמשקפים את ההוצאות שהוציאו המשיבים בפועל במסגרת ההליך, אלא בעיכוב של הוצאות משפט שנפסקו בגין שימוש לרעה בהליכי משפט. מכאן שניתן להגדיר את הנזק הצפוי להיגרם למשיבים כתוצאה ממתן הסעד המבוקש לפחות בחלקו כ"מניעת רווח", וזאת אף מבלי להתייחס למיהות המשיבים. לפיכך, הבקשה מתקבלת באופן שביצוע תשלום מחצית הוצאות המשפט יעוכב עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידי המבקשים.

23.

סיכומו של דבר, הבקשה להתליית ההליכים נדחית; הדיון בערעור יקבע כאמור בהקדם ולא יאוחר מעד 6 חודשים מהיום בהתחשב באילוצי יומן בית המשפט; הבקשה לעיכוב תשלום הוצאות המשפט מתקבלת בחלקה, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.