ע"א 4031/14 סאמי בחוס נ. מוחמד געפרי

1.המערערים עותרים להשבת ערבות בנקאית אותה הפקידו בהליך זה. בקשה זו הועברה לטיפולי.

הערבות הבנקאית - ערבות בסך של 300,000 ש"ח - הופקדה על ידי המערערים בהתאם להחלטת כב' השופטת א' חיות מיום 30.6.2014, כתנאי למתן סעד זמני בערעור המורה למשיבים להימנע מלבצע דיספוזיציה בנכס המקרקעין שבמוקד ההליך, וזאת להבטחת נזקי המשיבים, ככל שייגרמו כתוצאה מן הסעד הזמני אם יידחה הערעור.

ביום 23.11.2015 נדחה הערעור לאחר שהמערערים חזרו בהם ממנו בהמלצת ההרכב. משנדחה הערעור הגיש המשיב 1 בקשה לחילוט הערבות הבנקאית, בה טען לנזקים כתוצאה מן הסעד הזמני.

בהחלטה מיום 17.3.2016 (כב' השופטת א' חיות) נמחקה הבקשה. בהחלטה הובהר כי הערבות הבנקאית הופקדה כ ערבות , וכי על המשיב 1 להוכיח לפיכך את הנזק הנטען ואת היקפו וכן קיומו של קשר סיבתי בין הסעד הזמני לנזק. בנסיבות העניין הקונקרטי, כך נקבע, ראוי כי הבקשה לחילוט הערבות תתברר בדרך של הגשת תביעה עצמאית לערכאה הדיונית המוסמכת.

2.כעשרה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה האמורה הגישו המערערים את הבקשה הנוכחית להשבת הערבות הבנקאית. לטענתם היות ועד לאותו מועד לא הוגשה תביעה לפיצוי בגין הנזק הנטען ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת תביעה כאמור - תביעה אותה יש להגיש בתוך שישה חודשים בהתאם להוראת תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) - יש להשיב לידיהם את הערבות הבנקאית שהופקדה.

המשיב 2 לא הגיש תגובה מטעמו (ומכאן כי אינו מתנגד למבוקש), ואילו המשיב 1 מתנגד לבקשה. לטענתו הוא פנה בבקשה לחילוט הערבות הבנקאית בתוך המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, ובית המשפט מחק את בקשתו וקבע כי ראוי לברר את טענותיו בדרך של הגשת תביעה עצמאית. המשיב 1 מדגיש כי בהחלטה האמורה לא תחם בית המשפט את פרק הזמן בו עליו להגיש תביעה, ועוד נטען כי רק לאחרונה הבשילו התנאים לכימות מלוא הנזקים שנגרמו לו, ולהערכתו נדרשים לו לשם הגשת התביעה (היערכות לביסוס הנזקים וגיוס כספים) כארבעה חודשים נוספים. משכך התבקש שלא להורות על השבת הערבות הבנקאית, לפחות לתקופה של ארבעה חודשים.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

מימוש ערבות בנקאית המופקדת בהליך כתנאי למתן סעד זמני יכול להיעשות בשתי דרכים - הגשת תובענה חדשה או הגשת בקשה במסגרת ההליך שבגדרו ניתן הסעד הזמני (ראו: הוראת תקנה 371(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקה 9 (21.4.2009)). בענייננו נקט המשיב 1 תחילה במסלול השני, והגיש בקשה למימוש הערבות במסגרת ההליך הערעורי דנן. ואולם, בהחלטה מיום 17.3.2016 נמחקה בקשתו זו ונקבע כי בנסיבות העניין הקונקרטי אין זהו המסלול המתאים לבירור טענותיו, וכי ראוי לבררן בדרך של הגשת "תביעה עצמאית לערכאה הדיונית המוסמכת אשר ערוכה לקיים הליך שנועד לבירור העובדות והשאלות הצריכות לעניין".

כפי שציין המשיב 1 עצמו בית המשפט לא קבע בהחלטה זו פרק זמן בו עליו להגיש תביעה עצמאית כאמור. ואולם אין מקום לקבל את סברתו כי משלא נקבע מועד בהחלטה - החלטה בה כזכור נמחקה בקשה למימוש הערבות הבנקאית במסגרת ההליך הערעורי - נתון לו פרק זמן בלתי מוגבל להגשת תביעה עצמאית. הנחה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, ואף עומדת בניגוד להוראתה המפורשת של תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי המורה כי אם לא הוגשה "תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך ששה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות " (השוו ע"א 10650/08 צ. למדאו קבלנות והנדסה בע"מ נ' אלישיוב , פסקה 7 (14.10.2009)). יצוין בהקשר זה כי בית המשפט רשאי אמנם לקבוע מועד אחר להגשת התביעה אם ראה שהדבר מוצדק "מטעמים מיוחדים שיירשמו", אולם בענייננו כאמור לא נקבעה הוראה המאריכה את המועד להגשת התביעה בהחלטה המוחקת את הבקשה למימוש הערבות, והמשיב 1 לא הגיש מצידו כל בקשה למתן ארכה להגשת התביעה. לפיכך חלה בענייננו ברירת המחדל הקבועה בדין לפיה אם לא הוגשה התביעה בתוך שישה חודשים ממועד פקיעת הצו הזמני, ובענייננו שישה חודשים ממועד מתן פסק הדין, יש להשיב את הערבות למפקידה.

כמו כן, אף אם אניח לטובת המשיב 1 כי משהגיש בקשה למימוש הערבות הבנקאית בבית משפט זה ראוי היה ליתן לו ארכה מסוימת להגשת התביעה כך שפרק הזמן של ששת החודשים הנתונים לו להגשתה יימנו ממועד מחיקת הבקשה (על מנת שפרק הזמן הקבוע בדין יעמוד לו במלואו משהסתבר לו כי אין באפשרותו לממש את הערבות במסגרת ההליך שבכותרת), הרי שגם בחלוף פרק זמן זה לא הגיש הוא את התביעה העצמאית או כל בקשה אחרת בעניין, והבקשה להשבת הערבות הבנקאית שהגישו המערערים הוגשה כעשרה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה הנזכרת.

עוד אוסיף כי אם סבר המשיב 1 כי לשם הגשת התביעה דרוש לו פרק זמן העולה על שישה חודשים היה עליו להגיש בקשה בעניין לפני שפרק זמן זה חלף, ומכל מקום איני סבורה כי בתגובה שהגיש כעת הוכיח הוא קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה להגשת תביעה (וזאת בפרט בהתחשב בפרק הזמן הממושך שכבר עבר). בין היתר אציין כי התגובה אינה נתמכת בתצהיר (ויובהר כי אין די בתצהיר שצורף בשעתו לבקשה לחילוט הערבות הבנקאית, אשר צורף גם כעת כנספח) והטענה לפיה הנזק יתגבש במלואו אך בתוך פרק זמן של ארבעה חודשים נוספים ממועד הגשת התגובה לא הוכחה. כך למשל נטען כי "רק לאחרונה" הושלמו הליכים שונים (מול המשיב 2 ומול רשויות המס) אולם לא פורט מתי באופן מדויק הושלמו כל אותם הליכים ומדוע לא ניתן היה להגיש את התביעה טרם השלמתם, וגם הטענה כי על המשיב 1 לגייס כספים רבים לשם הגשת התביעה נטענה בעלמא ומבלי שהוכח כי מצבו הכספי מנע ממנו להגיש את התביעה בתוך פרק הזמן הקבוע בדין. עוד אעיר כי בפועל חלפו למעלה מארבעה חודשים ממועד הגשת תגובת המשיב 1, ולא הוגשה על ידו כל הודעה לפיה הגיש תביעה עצמאית מטעמו, ומכאן הנחתי כי זו טרם הוגשה גם במועד הנוכחי.

הנה כי כן, משלא הוגשה על ידי המשיב 1 תביעה עצמאית לעניין הנזקים הנטענים כתוצאה מן הסעד הזמני בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי ובהתחשב בפרק הזמן שחלף למן מועד מתן פסק הדין, יש להשיב את הערבות הבנקאית למערערים.

לפיכך בקשת המערערים מתקבלת, והערבות הבנקאית תושב לידיהם.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.