ע"א 4031/14 סאמי בחוס נ. מוחמד געפרי

1.האחים יוסף, זכי, זכיה ומדל בחוס ז"ל (להלן: המנוחים ) היו רשומים כבעלי המקרקעין הידועים כרבע מחלקה 22 בגוש 10265 בשפרעם (להלן: המקרקעין ). ביום 29.3.2011 נרשם המשיב 1 (להלן: המשיב ) כבעל המקרקעין לאחר שהציג בפני לשכת רישום המקרקעין העתק נוטריוני של ייפוי כוח בלתי חוזר (להלן: ייפוי הכוח ) לפיו מכרו לו המנוחים את המקרקעין. ביום 1.4.2011 כרתו המשיב והמשיב 2 הסכם הלוואה לפיו ילווה המשיב 2 למשיב סך של 1.5 מיליון ש"ח ונקבע כי סכום זה יישא ריבית חודשית בשיעור 2% (להלן: הסכם ההלוואה ). להבטחת פירעון ההלוואה נרשמה על המקרקעין משכנתא לטובת המשיב 2. בסמוך לאחר מכן הגישו המערערים, יורשי המנוח יוסף בחוס ז"ל (להלן: המערערים) לבית המשפט המחוזי תביעה לביטול הרישום של המשיב כבעלים וכן לביטול המשכנתא שנרשמה לטובת המשיב 2, וזאת בטענה כי ייפוי הכוח שהציג המשיב מזויף וכי המנוחים מעולם לא מכרו לו את זכויותיהם במקרקעין. במקביל עתרו המערערים לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לבצע פעולה כלשהי ביחס למקרקעין ובהסכמת הצדדים הורה בית המשפט המחוזי על מתן הצו המבוקש בכפוף להפקדת ערבות על-ידי המערערים בסך 70,000 ש"ח. ביום 12.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את התובענה והורה על ביטול צו המניעה הזמני שניתן.

2.בערעור שהוגש על פסק הדין ביום 8.6.2014 הוגשה על ידי המערערים גם בקשה לסעד זמני המורה למשיבים להימנע מלבצע כל פעולה פיסית או משפטית במקרקעין עד להכרעה בערעור ובהחלטה מיום 30.6.2014 נענה בית משפט זה לבקשה והורה למשיבים להימנע מלבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור ובלבד שהמערערים יפקידו ערבות בנקאית אוטונומית וצמודה למדד המחירים לצרכן בסך 300,000 ש"ח (להלן: הערבות ) להבטחת נזקי המשיבים, ככל שיגרמו כתוצאה מן הסעד הזמני אם יידחה הערעור.

3.במהלך הדיון שהתקיים בערעור ביום 23.11.2015 חזרו בהם המערערים מן הערעור בהמלצת ההרכב והערעור נדחה. כחודשיים לאחר מכן, ביום 21.1.2016, הגיש המשיב בקשה לחילוט עירבון בסך 300,000 ש"ח וכן בקשה להורות שלא לשחרר למערערים את ההתחייבות העצמית אותה הפקידו בבית המשפט המחוזי. בבקשה טען המשיב כי נוכח הסעדים הזמניים שעליהם הורו בית המשפט המחוזי ובית משפט זה נגרמו לו נזקים משמעותיים שכן סעדים אלו מנעו ממנו למכור את המקרקעין ולהחזיר את ההלוואה אותה נטל מהמשיב 2. המשיב הוסיף וטען כי כתוצאה מהסעדים הזמניים שניתנו הוא נקלע להפרת הסכם ההלוואה וחויב בשל כך בריבית של 2% לחודש בתוספת הצמדה למדד המהווה, לטענתו, ריבית של 27% לשנה. זאת במשך תקופה של למעלה מארבע וחצי שנים שחלפו מאז חתימת הסכם ההלוואה ועד להכרעה בערעור. כמו כן טען המשיב כי הנזקים שנגרמו לו עולים בשיעור ניכר על סכום הערבות שהופקדה וכי די בהסכם ההלוואה שצורף לבקשה כדי להוכיח את נזקיו.

4.ביום 15.3.2016 הגישו המערערים את תגובתם לבקשה וטענו כי דין הבקשה להידחות על הסף ואף לגופה. לטענת המערערים הם הפקידו ערבות ולא ערבון ולגישתם על המשיב להגיש תובענה חדשה להוכחת נזקיו. בהקשר זה הוסיפו המערערים וטענו כי המשיב לא הוכיח שנגרם לו נזק ואף לא את קיומו של קשר סיבתי בין הסעדים הזמניים לנזק הנטען. כמו כן לא הוכח כי הבקשה שהגישו לסעד זמני הייתה בלתי סבירה או כי המשיב נקט בצעדים כלשהם להקטנת נזקיו.

5.דין הבקשה להימחק.

בהחלטה מיום 30.6.2014 התקבלה בקשת המערערים למתן סעד זמני לתקופת הערעור בכפוף להפקדת ערבות. עתה משנדחה הערעור מבקש המשיב את חילוטה. כפי שכבר נפסק, על המבקש את חילוטה של ערבות שניתנה להבטחת נזקים העשויים לנבוע מסעד זמני שניתן בשלב הערעור, מוטל להוכיח את הנזק הנטען ואת היקפו וכן עליו להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הסעד הזמני לנזק הנטען (רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , בפסקה 9 (21.4.2009)). עוד נפסק כי "כאשר בקשת החילוט מחייבת הוכחת נזק וקיום קשר סיבתי, הכרוכים בהבאת ראיות מפורטות ומורכבות, וכאשר ההליך אשר במסגרתו ניתנה הערבות הוא ערעור שהסתיים במתן פסק דין, דרך המלך לברר את סוגיית החילוט, ובכללה שאלת הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין הסעד הזמני, היא בהגשת תובענה עצמאית בענין זה לערכאה הדיונית" (ע"א 10650/08 חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ נ' אלישיוב , בפסקה 10 (16.8.2009)). בענייננו מתבקש חילוט של ערבות בסכום בלתי מבוטל של 300,000 ש"ח בגין נזק שנגרם למשיב, לטענתו, עקב הפרת הסכם ההלוואה והפרה זו נגרמה על פי הטענה עקב הסעדים הזמניים שניתנו בבית המשפט המחוזי ובהליך דנן. בניגוד לטענת המשיב, עיון בבקשה ובנספחים שצורפו לה מעלה כי אין די בהם כדי להוכיח את הנזק הנטען לא כל שכן את הקשר הסיבתי בין הסעדים הזמניים שניתנו ובין חוסר יכולתו של המשיב לפרוע את ההלוואה. משאלו פני הדברים מן הראוי כי הבקשה לחילוט הערבות תתברר בדרך של הגשת תביעה עצמאית לערכאה הדיונית המוסמכת אשר ערוכה לקיים הליך שנועד לבירור העובדות והשאלות הצריכות לעניין (השוו: ע"א 2462/07 קשת טעמים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , בפסקה 7

(3.5.2010)). מסקנה זו מתחזקת בנסיבות העניין בשים לב לכך שלטענת המשיב הנזקים שנגרמו לו "עולים לאין שיעור על סכומי העירבון שהפקידו המשיבים בבית המשפט" ואף מטעם זה דומה כי יש מקום לברר את מלוא הנזקים הנטענים במכלול ובהליך אחד, כאמור.

אשר על כן, הבקשה נמחקת.

אין צו להוצאות.