ע"א 4338/98 שלוה וונצובסקי נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' גילאור), לאחר שדחה בקשת פסלות שהגישו המערערים.

1.בית המשפט דחה (ביום 29.6.98) בקשת פסלות שהוגשה על ידי המבקשים במסגרת ה.פ. 30176/97. באותו מעמד הודיעו המבקשים על כוונתם לערער על החלטה זו. לפיכך הורה בית המשפט על הפסקת הדיון בהליך שבפניו עד להכרעה בערעור. עם זאת, מצא בית המשפט לנכון להורות על הגדלת סכום הערבון אותו חויבו המבקשים להפקיד קודם לכן - כתנאי למתן צו לעיכוב הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגדם. המבקשים נצטוו להפקיד סכום של 20,000 ש"ח, נוסף על סכום הערבון שכבר הופקד (30,000 ש"ח), וזאת תוך חמישה ימים ממועד מתן ההחלטה.

2.המבקשים הגישו ערעור על החלטת הרשמת לדחות את בקשת הפסלות שהוגשה על ידם (ע"א 4338/98). לאחר הגשת הערעור הגישו המבקשים "בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד לשמיעת הערעור". ככל שניתן להבין בקשה זו, מתבקש בית משפט זה לעכב את ביצועה של ההחלטה בדבר הגדלת סכום הערבון, החלטה שניתנה (כאמור) לאחר ההחלטה נשוא ערעור הפסלות. לחלופין, מתבקש בית המשפט להורות על הארכת המועד להפקדת סכום זה.

3.דין הבקשה להידחות. הבקשה חורגת ממסגרתו של ערעור הפסלות ומתייחסת, למעשה, להחלטת ביניים נפרדת שקיבל בית המשפט. אילו הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו (ולעניין זה איני מחוה דעה), אפשר שניתן היה להעלות במסגרתה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה או לדחיית המועד לביצועה (וגם לעניין זה אין אני נדרש). אולם, ככל הידוע, לא הוגשה בקשת רשות ערעור כאמור ואף לא נטען, כי הוגשה. לפיכך אין בפני בית המשפט הליך עיקרי במסגרתו ניתן לבקש את עיכוב ביצועה של ההחלטה נשוא הליך זה (והשווה ע"א 1829/98 יהושע מילר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , לא פורסם) כל שניתן היה לבקש במסגרת ערעור הפסלות (בהתאם להוראות סעיף 471ג (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1988-) הוא את עיכובו של המשך הדיון בפני בית המשפט קמא - אם לא עיכב בית המשפט קמא את הדיון ביוזמתו. בענייננו עוכב ממילא המשך הדיון, כך שסעד זה אינו נדרש.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, וכך גם הבקשה החלופית.