פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4444/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. חברת דפוס מאור ולך בע"מ
2. שמעון שטרית
נ ג ד
המשיבים:
1. עדי נסים עדי
2. דורית עדי
3. מאור עדי
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין
בשם המבקשים:
עו"ד מרדכי ניומן
בשם המשיבים:
עו"ד יוסף ריכטר
החלטה
1.
במסגרת ערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש) בה"פ 9007-10 מיום 29.4.2010, הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-דין בערעור.
2.
המבקשת מס' 1 (להלן: המבקשת) הינה בעלים של בית דפוס ומנהלת עסקי דפוס, הוקמה בשנת 1984 על-ידי המבקש מס' 2 (להלן: המבקש) ומר דוד עדי ז"ל, אשר נפטר ביום 19.1.2003 (להלן: המנוח). המנוח היה אביהם של המשיבים 1 ו-3 ובעלה של המשיבה מס' 2 (להלן: המשיבה או האלמנה).
3.
במסמכי היסוד של המבקשת – תזכיר ההתאגדות (להלן: התזכיר) ותקנות ההתאגדות (להלן: התקנות) – הוגדרו שני סוגי מניות: "מניות רגילות" ו"מניות הנהלה". לב הסכסוך בין הצדדים הינו בדבר משמעות ההחזקה במניות הנהלה.
4.
עם ייסוד החברה, חולק הון המניות בין המנוח והמבקש באופן שווה, כך שלכל אחד הוקצו מחצית מהמניות הרגילות ומחצית ממניות ההנהלה.
5.
ביום 10.6.1998 נערך "הסכם העברת מניות בחברה" בין המנוח והמבקש (להלן: ההסכם), במסגרתו סוכם על העברת אחוז אחד מאחזקותיו של המניות במניות הרגילות לידי המבקש. משמעותה של העברה זו הובעה בסעיף 5 להסכם.
6.
בהמשך, ביום 31.12.1998, התקבלה החלטה אצל המבקשת, לפיה ניתנת למבקש זכות חתימה ייחודית בשם המבקשת בכל העניינים הבנקאיים. באשר לכל יתר ענייני המבקשת נקבע, כי זכויות החתימה יוותרו כפי שהן.
7.
לאחר פטירת המנוח, ביום 19.10.2003, עברו רובן של המניות הרגילות אל האלמנה ומקצתן אל המבקש מס' 3. מניות ההנהלה שהיו בידי המנוח, עברו למבקש. העברת מניות ההנהלה נעשתה הן מכוחן של התקנות והן מכוחו של צו ירושה שהוצא בעניינו של המנוח.
8.
המחלוקת בין הצדדים הינה האם יש לראות בהוראות סעיפים 6, 18, 22 לתקנות ההתאגדות כקובעות זכאות אוטומטית של המחזיק במניות הנהלה לשמש כמנהל, כפי שטוענים המשיבים או שמא מדובר בתנאי כשירות בלבד, לפיו חובה על המעוניין לשמש כמנהל, להחזיק במניות הנהלה אולם אין די בכך, כפי שטוענים המבקשים.
9.
המשיבים הגישו לבית-המשפט המחוזי בירושלים בקשה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו זכאי המשיב 1 להתמנות כמנהל/דירקטור במבקשת מס' 1 וכי על המבקש לחתום על המסמכים הנדרשים והמופנים אל רשם החברות לצורך רישומו של המשיב 1 כמנהל אצל המבקשת.
10.
בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' פרקש) קיבל, ביום 29.4.2010, את הבקשה והורה, כי המשיב מס' 1 (להלן: המשיב) זכאי להתמנות כמנהל בחברה וכי על המבקש לחתום על כל המסמכים הנדרשים לצורך ביצוע רישום זה ברשם החברות.
11.
המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, שכן לטענתם מימוש מינויו של המשיב כמנהל בחברה, יסכל את כל מטרת הערעור ויעמיד את המבקשים בפני עובדה מוגמרת של התערבות שוטפת בניהול החברה באופן שיפגע בצורה קשה בניהולה המקצועי של החברה ובשליטת המבקש בה בהיותו בעל רוב מניותיה.
12.
בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' פרקש) דחה, ביום 26.5.2010, את הבקשה.
13.
על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה, במסגרתו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור, היא הבקשה שלפני. בבקשה לעיכוב ביצוע טוענים המבקשים, כי סיכויי הערעור טובים למדי. לטענתם, מערכת היחסים שבין הצדדים עלתה על שרטון ואין אפשרות מעשית לניהול משותף של החברה. לשיטתם, כפיית ניהול משותף של החברה, תשבש את ניהולה באופן חמור ותשתק את פעילותה בפרט, שלטענתם, המשיב חסר ניסיון רלוואנטי למלא את התפקיד. לפיכך, טוענים הם, כי הותרת המצב הקיים על כנו וניהול החברה על פי אמות מידה מקצועיות, שתשרת את שני הצדדים ותאפשר לחברה להמשיך ולהתנהל כשורה ב"ימי הכלכלה הסוערים". עוד טוענים הם, כי לפסק-הדין משמעות תקדימית בכל הקשור בדיני החברות וכי הוא משנה סדרי עולם. בשל כל אלה, יש לטענתם מקום לעכב את ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-הדין בערעור.
מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע ומבקשים לדחותה. לטענתם, המבקשים לא עמדו באף לא אחד מהתנאים הנדרשים לשכנע את בית-המשפט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, שהם סיכויים טובים לקבלת הערעור ובנוסף "מאזן הנוחות". שכן, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי עוסק בפרשנותן של תקנות החברה הספציפית נשוא התביעה ואין בו כל חידוש כלשהו או תקדים בדיני החברות. המשיבים דוחים את טענת המבקשים, לפיה שמירת המצב כפי שהוא תשרת את שני הצדדים באומרם, כי אם כך היה הדבר, לא היה כלל צורך בהגשת התובענה. עוד טוענים הם, כי אין ממש בטעות המבקשים כנגד מקצועיותו של המשיב, זאת במיוחד כאשר פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי לא הפך את המשיב למנכ"ל החברה ולמנהלה בפועל ולא הקנה לו את אחוזי השליטה בחברה.
דיון
14.
לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
15.
הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על-מנת לעכב את ביצוע ההחלטה. כך למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403).
יפים לעניין זה דברי השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 670:
"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק-הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".
16.
אשר לעניינם של המבקשים – ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי, כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי לבין הנזק שייגרם למבקשים אם לא יעוכב פסק-הדין, ידם של המשיבים על העליונה. שכן, בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי לא נקבעו קביעות בנוגע לאופן מינוי מנהלים או ירושתם, אלא ניתנה פרשנות להוראות ספציפיות של תקנות החברה ותזכיר החברה בלבד, כפי שנוסחו על-ידי מייסדי החברה. יתרה מכך. אינני מקבל את טענת המבקשים, לפיה מינוי המשיב כמנהל החברה יביא לנזק בלתי הפיך לחברה, שכן המבקש נותר המחזיק ברוב מניות החברה הרגילות והוא בעל זכות החתימה בעניינים הכספיים. והרי, מימוש פסק-הדין אינו הופך את המשיב למנכ"ל החברה ולמנהלה בפועל ואין הוא מקנה למשיבים את אחוזי השליטה בחברה. משמע, גם אם הערעור שהגישו המבקשים יתקבל על-ידי בית-משפט זה, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולבטל את מינויו של המשיב מלשמש כמנהל החברה. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה, המצדיקה לעכב את ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-דינם של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט' בתמוז התש"ע (21.6.2010).
ש ו פ ט