ע"א 4587/01אריה שפלטר נ. נס שובל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 4587/01

ע"א 4773/01

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופטת א' חיות

המערער בע"א 4587/01 והמשיב 4 בע"א 4773/01:

המערער בע"א 4773/01 והמשיב 4 בע"א 4587/01:

אריה שפלטר

מוטי פרטוק

נ

ג

ד

המשיבים 3-1 בע"א 4587/01 ובע"א 4773/01 :

1. נס שובל

2.חנה אחיטוס שובל

3.פוטו קלאב בע"מ

ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.4.01 בה"פ 246/96 שניתן על ידי כב' הנשיא ו' זיילר, כפי שהושלם בהחלטה מיום 16.6.04 שניתנה על ידי כב' השופט י' ענבר

תאריך הישיבה:

ט"ז באדר התשס" ו

(16.3.06)

בשם המערער בע"א 4587/01 והמשיב 4 בע"א 4773/01:

עו"ד ד' טישמן

בשם המערער בע"א 4773/01 והמשיב 4 בע"א 4587/01:

בשם המשיבים 3-1 בע"א 4587/01 ובע"א 4773/01 :

עו"ד ר' גסלר

עו"ד א' קידר; עו"ד ס' סלע (פלקס)

פסק דין

השופט א' גרוניס:

1.לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ו' זיילר) מיום 24.4.01, במסגרתו הוכרז פסק חוץ שניתן לטובת משיבים 3-1 בשני הערעורים כאכיף במלואו ביחס למערער בע"א 4587/01 (להלן - שפלטר) וכאכיף בחלקו ביחס למערער בע"א 4773/01 (להלן - פרטוק). יצוין, כי בעקבות הוראתו של בית משפט זה לפיה יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, ניתן ביום 16.6.04 פסק דין משלים (כב' השופט י' ענבר) בו נקבע כי פסק החוץ אכיף אך בחלקו אף ביחס לשפלטר.

2.בשנת 1993 הגישו שפלטר, פרטוק והמשיבה 3 בשני הערעורים (להלן - פוטו קלאב) לבית משפט במדינת קליפורניה שבארצות הברית תביעה (להלן - התביעה העיקרית) נגד המשיבים 2-1 בשני הערעורים

(יחד להלן - שובל). שובל מצידם, הגישו תביעה שכנגד נגד התובעים (להלן - התביעה שכנגד). ביום 18.8.94 התקיים דיון בפני בית המשפט בקליפורניה. שפלטר ופרטוק (יחד להלן - המערערים) לא התייצבו לדיון. למחרת היום שלחו שובל הודעה לשפלטר ולפרטוק בדבר דיון נוסף הקבוע ליום 8.9.94 (להלן - ההודעה). כפי שיובהר בהמשך, שאלת המצאתה של ההודעה נתונה במחלוקת בין בעלי הדין. אף לדיון אשר התקיים ביום 8.9.94 לא התייצבו שפלטר ופרטוק. ביום 25.10.94 נתן בית המשפט בקליפורניה פסק דין במעמד צד אחד, במסגרתו דחה את התביעה העיקרית וקיבל את התביעה שכנגד (להלן - פסק החוץ). בפסק החוץ חויבו שפלטר ופרטוק לשלם, יחד ולחוד, סכום של כ-10.6 מיליון דולר (להלן - הסכום הפסוק), מתוכו כ-6.1 מיליון דולר לטובת שובל ו-4.5 מיליון דולר לטובת פוטו קלאב. לא הוגשה כל בקשה לביטולו של פסק החוץ.

3.ביום 1.4.96 הגישו שובל ופוטו קלאב (יחד להלן - המשיבים) לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה על דרך המרצת פתיחה נגד המערערים לאכיפת פסק החוץ. בקשת האכיפה הוגשה מכוחו של חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן - החוק). המערערים התנגדו לבקשה מטעמים שונים. כחודשיים לאחר מכן, ביום 7.6.96, הגיש שפלטר לבית המשפט הפדראלי לפשיטת רגל שבמדינת קליפורניה, בקשה להכריז עליו כפושט רגל. ביום 9.11.97 מינה בית משפט קמא מומחה מטעמו לשם מתן חוות דעת לגבי הדין של מדינת קליפורניה ביחס לסוגיות מסוימות. ביום 24.4.01 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא ו' זיילר) את בקשת האכיפה באופן חלקי (להלן - פסק הדין). פסק הדין דחה את מרבית טענותיהם של המערערים. בין היתר נקבע, כי בניגוד לטענת המערערים הוכח שההודעה הומצאה לכל אחד מהם כדין, בהתאם לכללים הנוהגים במדינת קליפורניה. בהקשר זה התייחס בית המשפט לעובדה, שעל פי תצהיר ההמצאה אשר הוגש לבית המשפט בקליפורניה בוצעה ההמצאה לפרטוק באמצעות דואר אקספרס, בעוד שבפועל התברר כי ההמצאה בוצעה באמצעות דואר שליחים. לעניין זה נקבע, כי יש לאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה על פי הדין בקליפורניה אין בעובדה זו כדי לפגום בתקפותה של ההמצאה. זאת, מן הטעם ששתי דרכי ההמצאה כשרות הן. בית משפט קמא הוסיף ודחה את טענתו של שפלטר, לפיה פסק החוץ אינו בר ביצוע נגדו בארצות הברית לאור הליכי פשיטת הרגל בעניינו. נפסק, כי אין לומר שהליכי פשיטת הרגל הפכו את פסק החוץ לפסק דין שאינו בר ביצוע במדינה בה ניתן (סעיף 3(4) לחוק). בית המשפט המחוזי הדגיש, כי אילוּ היה מוכח ששפלטר זכה להפטר מלא, אפשר שהיה מגיע לכלל מסקנה שונה.

4.הערכאה הדיונית המשיכה וקבעה, כי חלק מן הסעדים הכלולים בפסק החוץ הוענקו שלא בסמכות. כך, מוסמך היה בית המשפט האמריקאי לפסוק רק כ-3.6 מיליון דולר מתוך הסכום של כ-6.1 מיליון דולר אשר נפסק לטובת שובל. כמו כן, בית המשפט בקליפורניה לא היה מוסמך לפסוק סעד כספי כלשהו לטובת פוטו קלאב. זאת, מאחר שפוטו קלאב כלל לא הייתה תובעת שכנגד, כי אם תובעת בתביעה העיקרית (אשר נדחתה). בהקשר זה נדחתה הטענה, לפיה כלל כתב התביעה שכנגד אף תביעה נגזרת בשמה של פוטו קלאב. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי ביום 18.8.94 מחק בית המשפט האמריקאי את כל תביעותיה של פוטו קלאב. על רקע הקביעות הנזכרות, פסקה הערכאה הדיונית כי פסק החוץ בר ביצוע בקליפורניה באופן חלקי בלבד. לפיכך, ביחס לפרטוק הוכרז פסק החוץ כאכיף אך ביחס לאותו חלק מן הסכום הפסוק אשר היה בית המשפט האמריקאי מוסמך להעניק. כאמור, מדובר בסכום של כ-3.6 מיליון דולר אשר נפסק לטובת שובל. מאידך, ביחס לשפלטר הוכרז פסק החוץ כאכיף במלואו, וזאת חרף המסקנה האמורה לפיה חלק מן הסעדים שבפסק החוץ הוענקו בחוסר סמכות. הטעם שניתן הוא, כי במסגרת הליכי פשיטת הרגל אשר יזם שפלטר, ציין הוא את הסכום הפסוק בגדר דיווח אשר מסר לבית המשפט דשם לעניין מצבת חובותיו. בדיווח האמור יש, כך נפסק, משום הודאה בסכום הפסוק במלואו. משכך, מושתק שפלטר מלטעון במסגרת הליכי האכיפה של פסק החוץ בישראל, כי פסק החוץ או חלק ממנו ניתן בחוסר סמכות ועל כן אינו בר ביצוע בקליפורניה. על פסק הדין הוגשו שני ערעורים. ערעור אחד הוגש על ידי פרטוק, ואילו הערעור השני הוגש על ידי שפלטר. המשיבים לא ערערו על פסק הדין.

5.ביום 8.5.03 הגיש שפלטר לבית משפט זה בקשה להוספת ראיה בגדר ערעורו. מדובר היה בהחלטה אשר ניתנה ביום 15.4.03 על ידי בית המשפט לפשיטת רגל בארצות הברית, ואשר על פי הנטען במסגרת הבקשה יש בה כדי להוכיח כי שפלטר זכה להפטר מלא (להלן - החלטת ההפטר). בעקבות הבקשה האמורה, ציווה בית משפט זה ביום 13.5.03 כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע האם יש בראייה החדשה כדי לשנות מן המסקנות שבפסק הדין. בפני בית המשפט המחוזי הסכימו בעלי הדין, כי על פי החלטת ההפטר הוענק לשפלטר הפטר ביחס לחובו לשובל על פי פסק החוץ, אך לא ביחס לחוב הפסוק לטובת פוטו קלאב. ביום 16.6.04 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' ענבר) פסק דין משלים, במסגרתו נקבע כי לנוכח החלטת ההפטר, פסק החוץ שוב אינו בר ביצוע בארצות הברית ככל שנוגע הוא לסעדים הכספיים אשר נפסקו לטובת שובל. משכך, אין מקום להכריז על חלק זה של פסק החוץ כאכיף לגבי שפלטר (להלן - פסק הדין המשלים). עוד צוין, כי אין בהחלטת ההפטר כדי לשנות את הכרעת פסק הדין לעניין אכיפת אותו חלק מפסק החוץ המתייחס לסעדים שנפסקו לטובת פוטו קלאב, ביחס לשפלטר; ואף אין בהחלטת ההפטר כדי לשנות את ההכרעה לעניין אכיפת פסק החוץ ביחס לפרטוק. יצוין, כי המשיבים לא העלו כל השגה ביחס לקביעות אשר בפסק הדין המשלים.

6.לאור מורכבותה של המסכת העובדתית, נציין עתה בקצרה את התוצאה האופרטיבית העולה מפסק הדין ומפסק הדין המשלים: לגבי פרטוק הוכרז פסק החוץ כאכיף אך ביחס לסכום של כ-3.6 מיליון דולר שנפסק לטובת שובל; ואילו לגבי שפלטר הוכרז פסק החוץ כאכיף אך ביחס לסכום של 4.5 מיליון דולר שנפסק לטובת פוטו קלאב. בגדר הערעורים שלפנינו, מעלה כל אחד מן המערערים טענות שונות. אנו נתייחס רק לאותן טענות אשר נמצאו ראויות לדיון. תחילה נבחן טענה שהועלתה על ידי שפלטר, לפיה משהוכרע כי הסעדים הכספיים לטובת פוטו קלאב ניתנו בחוסר סמכות, לא היה מקום לאוכפם לגביו. לאחר מכן נדון בטענתו של פרטוק, לפיה לא היה מקום להורות על אכיפתו של פסק החוץ ביחס אליו מאחר שההודעה לא הומצאה לו כדין.

7.כאמור, בפסק הדין נקבע כי הסעדים אשר נפסקו לטובת פוטו קלאב ניתנו בחוסר סמכות, ועל כן פסק החוץ אינו בר ביצוע בקליפורניה ככל שהוא נוגע לסעדים אלו. אף על פי כן, הגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי יש להורות על אכיפתם של הסעדים האמורים ביחס לשפלטר. זאת, מן הטעם ששפלטר כלל את מלוא הסכום הפסוק בדיווח לעניין חובותיו, אותו הגיש לבית המשפט בגדר הליכי פשיטת הרגל אשר יזם. דיווח זה, כך נפסק, מהווה משום הודאה של שפלטר בסכום הפסוק, ועל כן מנוע הוא מלטעון עתה כנגד סמכותו של בית המשפט בקליפורניה. אין בידינו להסכים עם קביעתו הנזכרת של בית המשפט המחוזי. שאלת נפקותה של הכללת הסכום הפסוק בדיווח אשר נמסר במסגרת הליכי פשיטת רגל בארצות הברית, הינה סוגיה של דין זר הדורשת הוכחה עובדתית. כך למשל, אפשר שעל פי הדין האמריקאי היה שפלטר מחויב לכלול את הסכום הפסוק בגדר הדיווח הנזכר, מבלי שתהא לו כלל אפשרות להביע הסתייגות כלשהי לגביו. בהקשר זה יוער, כי שתי ההסתייגויות שנזכרו במסגרת הדיווח האמור לא התייחסו לחובות שמקורם בהכרעה שיפוטית. אם זהו אכן הכלל, ספק אם ראוי לראות בדיווח לבית המשפט האמריקאי משום הודאה של שפלטר בחוב הפסוק. מכל מקום, קביעתו של בית משפט קמא לא התבססה על ראיות לגבי הדין האמריקאי בסוגיה זו. המומחה מטעם בית המשפט כלל לא התבקש לחוות דעתו לגבי הנושא הנזכר, ואף בעלי הדין לא הצביעו בפנינו על ראיות אשר הובאו בעניין זה. ברי, כי נטל ההוכחה לעניין נפקותו של הדיווח האמור על פי הדין האמריקאי, מוטל על המשיבים (לעניין נטלי ההוכחה במסגרת בקשה לאכיפת פסק חוץ ראו, ע"א 541/77 רוזנשיין נ' ספרטוס , פ"ד לב(2) 701; רע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א. נ' משה קטן בע"מ , פ"ד נד(4) 403). משנטל זה לא הורם, הרי שאין לראות בדיווח של שפלטר לגבי החוב הפסוק משום הודאה בחוב זה. לאור מסקנתנו האמורה, איננו נדרשים כלל לשאלה האם יש בכוחה של הודאה מאוחרת מטעם חייב בחוב הפסוק, כדי להקים השתק מפני טענה של החייב לפיה פסק החוץ איננו אכיף בישראל מאחר שניתן בחוסר סמכות ועל כן אינו בר ביצוע במדינה בה ניתן.

8.לטענת המשיבים, ראוי להותיר על כנה את קביעתו של בית משפט קמא לעניין היותם של הסעדים לטובת פוטו קלאב אכיפים ביחס לשפלטר, אף מטעם חלופי. לשיטתם, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין לראות בתביעה שכנגד אף משום תביעה נגזרת בשמה של פוטו קלאב, וכי החלטת המחיקה של בית המשפט האמריקאי מתייחסת אף לתביעה שכנגד. איננו רואים מקום להתערב בקביעותיו הנזכרות של בית משפט קמא. משכך, דינה של טענה זו להידחות.

9.במסגרת ערעורו, משיג פרטוק על קביעתה של הערכאה הדיונית לפיה ההודעה הומצאה לו כדין. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי באופן שבו פירש את עמדתו של המומחה אשר מונה מטעמו. על פי הנטען, העמדה אותה הביע המומחה הייתה כי הדין בקליפורניה דורש תצהיר מסירה לשם הוכחת ביצועה של המצאה כדין, וכי התצהיר אשר הוגש בעניינו של פרטוק אינו יכול למלא תנאי זה באשר הוא כולל פרט מוטעה. משכך, אימוץ עמדתו של המומחה צריך היה להוביל את בית המשפט המחוזי דווקא למסקנה ההפוכה, לפיה ההודעה לא הומצאה לפרטוק כדין ועל כן פסק החוץ אינו בר ביצוע בקליפורניה וממילא אינו אכיף בישראל. אין בידי לקבל טענה זו. עיון בחוות דעתו של המומחה, כמו גם בתשובותיו לשאלות אשר הופנו אליו ובעדותו בפני בית המשפט, מעלה כי עמדתו של המומחה ביחס לסוגיה הנזכרת אינה נהירה די צורכה. כך, ניתן למצוא בדבריו של המומחה ביטוי הן לעמדה אשר הובעה על ידי פרטוק והן לגישה אשר אומצה על ידי בית משפט קמא. על רקע מצב דברים זה, סבורני כי המקרה דנא אינו בא בגדר אותם מקרים יוצאי דופן בהם תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. אף לא מצאנו לנכון להתערב בשיעור ההוצאות אשר נפסקו לחובתו של פרטוק.

10.התוצאה היא, כי ערעורו של שפלטר מתקבל תוך שנקבע כי הסעדים הכספיים אשר נפסקו לטובת פוטו קלאב במסגרת פסק החוץ, אינם אכיפים ביחס לשפלטר. משכך, בקשת אכיפתו של פסק החוץ ביחס לשפלטר נדחית במלואה. ממילא מתבטל אף חיוב שכר הטרחה שהוטל על שפלטר במסגרת פסק הדין. בהתחשב בכך שהחלטת ההפטר ניתנה והוגשה לאחר מתן פסק הדין, לא יחויבו המשיבים בשכר טרחת עורך דין לזכות שפלטר. ערעורו של פרטוק נדחה. בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות אף כנגד פרטוק. בנוסף, קביעתו של בית משפט קמא באשר לחלוקה ביחס להוצאות המומחה תשונה, כך שביחסים הפנימיים שבין בעלי הדין, ישאו המשיבים בשליש מן הסכום האמור (תחת חיובו של שפלטר בשיעור זה), ואילו פרטוק ישא בשני השלישים הנותרים.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס.