ע"א 4782-22 ע"א 4782-22

לפניי בקשת המערערות למתן זכות תגובה מטעמן לתשובת המשיבות לערעור. לטענת המערערות, במקרים שבהם נערך הדיון בערעור בדרך של הגשת סיכומים בכתב, ניתנת למערער זכות להגיש סיכומי תשובה לסיכומי המשיב, במסגרתם זכאי המערער להתייחס בפעם הראשונה לטיעוני המשיב. בהתאם לכך, נטען, כי אף במקרה הנדון, בו הורה בית המשפט על הגשת תשובה לערעור, יש לאפשר למערערות להשיב לטענות המשיבות בתשובותיהן לערעור. עוד נטען, כי חזית המחלוקת של המערערות מול המשיבות 2-1 ומול המשיבה 3 היא חזית זהה, ומאחר שהמשיבות הגישו שני כתבי תשובה (האחד מטעם המשיבות 2-1 והשני מטעם המשיבה 3), הרי שבפועל היקף התשובות של המשיבות כפול מהיקף הודעת הערעור, ובכך נוצר חוסר איזון בהיקף הטיעון הניתן לצדדים. לבסוף נטען כי בתשובות המשיבות לערעור הועלו טענות לא-נכונות, ולכן יש לאפשר למערערות להשיב להן, וכי מתן זכות תגובה למערערות יאפשר להן להציג לבית המשפט משנה סדורה של טיעוני הצדדים.

המשיבות מתנגדות לבקשה.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, "דרך המלך" לבירור של ערעור בבית משפט זה היא באמצעות הגשת תשובה לפי המתווה הקבוע בתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). אכן, כפי שנקבע בעבר, במקרים מסוימים שבהם המתווה הדיוני המתאים יותר לבירור הערעור יהיה במתכונת של הגשת סיכומים, יורה בית המשפט על הגשת סיכומים בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 138(א)(4) ובתקנה 140(ב) לתקנות (המקרה הנפוץ שבו יהיה זה יעיל יותר להורות על הגשת סיכומים חלף תשובה הוא כאשר מספר ערעורים שהוגשו לבית משפט זה נדונים במאוחד, ראו: ע"א 2000/21 שחר נ' שחר, פסקה 20 (15.11.2021) (להלן: עניין שחר); ע"א 704/22 הלוי נ' שמש, פסקה 6 (19.7.2022); ע"א 4060/22 בן לוי נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה (16.11.2022)). ואולם, מתכונת של הגשת סיכומים היא בגדר החריג לכלל, ומשכך, במרבית המקרים, למערער תינתן הזדמנות לשטוח את טענותיו במסגרת כתב הערעור ולמשיב תינתן ההזדמנות להשיב לטענות אלה במסגרת כתב התשובה. התייחסות המערער לטענות המשיב תתאפשר, ככלל, במסגרת הדיון בערעור, בכפוף להוראות המותב הדן בהליך, ולא במסגרת כתב טענות נוסף מטעמו. הטעמים העיקריים העומדים בבסיס הכלל האמור הם השאיפה לייעל את העיון ולמקדו, בין היתר על-ידי הפחתת כתבי הטענות מטעם הצדדים (ראו: עניין שחר, פסקה 17; ע"א 704/22 הלוי נ' שמש, פסקה 6 (19.7.2022)). כמו כן, המתכונת הדיונית האמורה נובעת אף מטיבו של ההליך הערעורי, אשר בו טענות הצדדים ועמדותיהם כבר הוצגו ונדונו בהרחבה במסגרת ההליך שהתקיים בפני הערכאה הדיונית, ומשכך אך במקרים יוצאי דופן קיימת הצדקה להשלמת טיעון בכתב מטעם המערער בתשובה לתשובת המשיב.

בענייננו, לא שוכנעתי כי המערערות הצביעו על טעמים המצדיקים חריגה מהמתווה הדיוני הקבוע בתקנה 140(א) לתקנות, ומהמתווה הדיוני שנקבע בהחלטתי מיום 31.7.2022. כמו כן, נראה כי היעתרות לבקשה אך תסרבל את ההליך ותעמיס כתבי טענות רבים מהנדרש על הצדדים ועל בית המשפט.

אשר לטענת המערערות בדבר היקפן הכולל של תשובות המשיבות ביחס להיקף כתב הערעור, הרי שכפי שנקבע בעבר, על-פי סדרי הדין הנוהגים בבית משפט זה, כל משיב לערעור המיוצג בנפרד רשאי להגיש כתב טענות מטעמו, ולצורך בחינת השוויון הדיוני אין סוכמים את עמודי כתבי הטענות מטעם המשיבים כאילו עניין לנו במסמך טענות אחד מטעם בעל דין אחד, והדבר נכון גם מקום בו לכל המשיבים עמדה אחידה (ראו והשוו: ע"א 3098/16 גזונדהייט נ' אייזנברג (27.6.2017)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כפי שצוין לעיל, ומבלי להידרש לגופן של הטענות, המערערות יהיו רשאיות להעלות את טענותיהן ביחס לתשובות המשיבות בגדרי הדיון שיתקיים בערעור, בכפוף להנחיות ההרכב שידון בו.

המערערות יישאו בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 1,500 ש"ח ובהוצאות המשיבה 3 בסך 1,500 ש"ח.