ע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. הועדה

ביום 29.11.01 ניתן פסק דין בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט קיבל את ערעורה של המבקשת וחייב את המשיבה 2 לשלם למבקשת שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח והוצאות משפט על-פי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך, עתרה המבקשת בבקשה כי אשום את הוצאות המשפט.

המבקשת טוענת כי היא זכאית לתשלום הוצאות בסכום של 27,636 ש"ח, כאשר סכום זה מורכב מהחזר תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ששילמה המבקשת למשיבה על-פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי; הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שהוציאה המבקשת לצורך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי; הוצאות משפט שהוציאה המבקשת לצורך ניהול ההליך בבית משפט זה הכוללים: אגרת ערעור, הוצאות עבור המצאות ומשלוח כתב בי-דין; הוצאות בגין צילומי מסמכים ונסיעות לדיונים והוצאות כלליות כגון: משלוח דברי דואר, הוצאות טלפון וכיוצ"ב.

המשיבה מתנגדת לתשלום מרבית הרכיבים המפורטים בבקשה וטוענת כי יש לחייבה רק בהשבת אגרת הערעור ששילמה המבקשת. לטענת המשיבה, אין בסמכותי לפסוק למשיבה את החזר תשלום הוצאו משפט שנפסקו למשיבה בבית המשפט המחוזי, וכן את הוצאות המשפט שהוצאו במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. אשר להוצאות הנטענות על ידי המבקשת שהוצאו לצורך ניהול ההליך בבית משפט זה, טוענת המשיבה, כי ההוצאות בגין צילומים ונסיעות אינן מגובות בקבלת חיצוניות וכי לא בכל המסמכים אותם צירפה המבקשת להוכחת הוצאותיה עבור ביצוע המצאות כתבי בי-דין יש התייחסות לתיק הערעור הנדון.

ראשית, יש להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר להוצאות שהוצאו על ידי המבקשת במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. בעניין זה, הדין הוא עם המבקשת. סעיף 99 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי הרשם יהיה "שמאי הוצאות של בית המשפט שבו הוא משמש רשם". קריאת הוראת הסעיף כמרכיב מתוך מכלול הוראות ההשבה הקיימות בדין וכהוראת סניף המייצגת עקרונות כללים של דיני עשיית עושר ולא במשפט, מובילה למסקנה כי יש לפרש הוראה זו באופן שרשם בית המשפט מוסמך לפסוק את כלל ההוצאות הנובעות מההליך וכי הכרעתו אינה מוגבלת להוצאות שנגרמו אגב ההליך בבית המשפט בו הוא מכהן. פירוש אחר של הסעיף עלול אינו מתיישב עם עקרונותיהם של דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הוא עלול לגרום חסרון כיס שלא בצדק לבעל דין שזכה בערעורו, תוך שהחיוב בהוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא בוטל. התוצאה היא ששומת ההוצאות על ידי רשם בית המשפט חייבת להתייחס למכלול ההתפתחויות בהליך (ראו: עע"מ 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עירית רמת-גן (טרם פורסם)).

על רקע האמור, אני קובע כי המבקשת זכאית להחזר הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ששילמה למשיבה על-פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משהתקבל ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ממילא שכ"ט עו"ד וההוצאות שנפסקו על ידו מן הראוי שיושבו לידי המבקשת, שהרי אלו נפסקו על יסוד ההנחה שדין עתירת המבקשת להידחות. בנפול ההנחה שעמדה בבסיס פסיקתם, נוכח התערבותה של ערכאת הערעור, יש להורות על החזר שכ"ט עו"ד וההוצאות ששילמה המבקשת למשיבה. טענת המשיבה כי שכ"ט עו"ד שנפסק על ידי ערכאת הערעור מהווה את מלוא שכר הטרחה לו זכאית המבקשת בשתי הערכאות, ולפיכך אין להורות על השבתו לידי המבקשת, אינה ברורה לי דיה. אין חולק, כי משהתקבל ערעורה של המבקשת, לא חויבה היא בתשלום שכ"ט כלשהו למשיבה. הסכום אותו תובעת המבקשת להשיב לידיה אינו בבחינת שכ"ט שנפסק לטובתה, כי אם השבת סכום אותו שילמה כאמור לידי המשיבה, ואשר נוכח פסק דינה של ערכאת הערעור נשמט כאמור הטעם שעמד ביסוד פסיקתו.

על רקע הדברים האמורים זכאית המבקשת גם להשבת ההוצאות שהוצאו על ידה במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. בכלל הוצאות אלה יש לפסוק למבקשת הוצאות בגין אגרת בית משפט בסך של 2,122 ש"ח, אשר שולמה עם הגשת העתירה ביום 1.4.98. כן זכאית המבקשת להשבת הוצאותיה בגין צילומי מסמכים הכרוכים בניהול התביעה בבית המשפט קמא בסך של 1,891 ש"ח, נכון ליום 23.6.98. אשר להוצאות הנסיעה לבית המשפט המחוזי והוצאות כלליות נוספות בגין ניהול ההליך, הרי שהמשיבה לא צירפה כל אסמכתא התומכת בסכום שאת השבתו היא דורשת. כל שצורף הוא העתק חשבון שכר הטרחה ששולם על ידי המבקשת לבאי כוחה, כאשר אין בחשבון זה פירוט מהו אותו חלק ששולם בגין ההוצאות הנדרשות. משכך, איני פוסק למבקשת הוצאות בפריט זה.

בנוסף, זכאית המבקשת להחזר הוצאותיה בגין ניהול ההליך בבית המשפט העליון, כמפורט להלן:

א.אגרת בית המשפט בסך של 2,269 ש"ח אשר שולמה עם הגשת הערעור ביום 21.1.99.

ב.דמי המצאת ומשלוח כתבי בי-דין, כמפורט בסעיף 6.4 לבקשה. בהקשר זה יצוין, כי טענת המשיבה לפיה המבקשת לא הוכיחה כי הוצאות המשלוח הוצאו בגין הגשת מסמכים לבית המשפט בתיק הערעור הנדון, אינה במקומה. עיון במסמכים אשר צורפו לבקשה ובתיק הערעור מעלה כי אכן במועדים הנקובים בחשבונות שצרפה המבקשת הגישה המבקשת לבית משפט כתבי בי-דין בתיק הערעור.

ג.הוצאות בגין צילומי מסמכים הכרוכים בהכנת הערעור, כמפורט בסעיף 6.5 לבקשה. יצוין, כי להוכחת הוצאותיה צרפה המבקשת חשבוניות חיצוניות של נותני השירותים המעידות על ביצוע התשלומים, ובנסיבות העניין די בהן להוכיח את טענתה כי הוצאות אלו הוצאו על ידה במסגרת הערעור.

ד.הוצאות נסיעה לירושלים, הכרוכות בשני דיונים שהיו בבית משפט זה, כמפורט בסעיף 6.6 לבקשה.

לא מצאתי לפסוק למערערת הוצאות כלליות בניהול בגין ניהול ההליך, משאלו אינן נתמכות באסמכתאות כלשהן.

בהתאם לפירוט הנ"ל, הסכום לו זכאית המבקשת בגין הוצאותיה בשתי הערכאות, לרבות החזר שכ"ט אותו שילמה למשיבה, עומד על סך של 24,977 ש"ח, נכון למועד הגשת הבקשה ביום 12.11.02.

לפיכך, אני מורה למשיבה 2 לשלם למבקשת את הסכום האמור תוך 15 יום, כשהוא נושא הפרשי הצמדה מיום 12.11.02, ועד ליום התשלום בפועל. לא ישולם הסכום האמור בתוך תקופה זו, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מאותו מועד ועד ליום תשלומו המלא בפועל.