ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ. אחים דוניץ בע"מ

1.

בפסק דיננו מיום 14.9.2012 קיבלנו את הערעור וקבענו כי תביעת המערערת לא התיישנה, וזאת מבלי להביע עמדה כלשהי לגבי התביעה לגופה או ביחס לסיכוייה, וחייבנו את המשיבות בשכר טרחת עורכי דינה של המערערת בסך 30,000 ₪.

המערערת עתרה בבקשה להבהיר את פסק הדין, כך שייכתב בו כי החיוב בהוצאות בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ שהושת עליה בפסק דינו של בית משפט קמא בטל. המשיבות התנגדו לכך בטענה כי חלף המועד של 21 יום לתיקון פסק הדין, וכי בעקבות פסק הדין, הוחזר הדיון ממילא לבית המשפט המחוזי, כך שאם בסופו של הליך המערערת תזכה בתביעתה, תוכל לעתור לקבלת החזר בגין כל ההוצאות שהוציאה בניהול ההליך, לרבות ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית משפט קמא "בסיבוב הראשון".

2.

דין הבקשה להתקבל.

ככלל, מקום בו מתקבל הערעור, ממילא מתבטל החיוב בהוצאות שהושת במסגרת פסק דינה של הערכאה הדיונית, אלא אם נאמר במפורש אחרת, כך שאין צורך לכתוב את הדברים במפורש בפסק הדין. כך, לדוגמה, נאמר בע"א 358/11 KRAFT FOOD

נ' מרבה ישראל בע"מ (לא פורסם, 15.1.2012):

"באשר לסוגיית ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא: ברי כי משבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת פסק דיננו, ממילא מתבטל החיוב בהוצאות. אין כל צורך בהוראה מפורשת לעניין זה של ביטול החיוב בהוצאות. על כן, אם שולמו ההוצאות על ידי המערערת בעקבות פסק הדין דלמטה, מוטלת חובה להשיבן".

נראה כי הדבר כה ברור, שכאשר הובאה הסוגיה לפתחו של רשם בית משפט זה במסגרת בקשה לשומת הוצאות בערעור, אף מבלי לפנות להרכב שנתן את פסק הדין, נקבע כי משהתקבל הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ממילא יש להשיב שכר טרחת עורך-דין והוצאות שנפסקו על פי פסק הדין במחוזי. זאת, בהתאם לעקרונות דיני עשיית עושר ולא במשפט, שאם לא כן, עלול להיגרם חסרון כיס לבעל-דין שזכה בערעורו (ע"א 482/99 בלפוריה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה יזרעאלים , פ"ד נז(2)865, 867 (2003).

3.

סופו של דבר, ולמען הסר ספק, מובהר אפוא כי קבלת הערעור משמעה ביטול פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות ביטול החיוב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המשיבות ישאו בשכר טרחת עורכי דינה של המערערת בגין בקשה זו בסך 6,000 ₪.