ע"א 5001/16 עו"ד דרור אורן נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.

בהמשך להחלטה מיום 15.6.2017 הגיש המערער הודעת ערעור מתוקנת, וכעת עותרת המשיבה למחיקתה. לטענתה למרות שבאותה החלטה נקבע כי אין בידי המערער להשיג על ההחלטה מיום 10.11.2011 (להלן: החלטת ההתיישנות ) כי אם על ההחלטה מיום 7.2.2016 (להלן: ההחלטה בבקשת האישור ) בלבד, בפועל הודעת הערעור המתוקנת כוללת השגה גם על החלטת ההתיישנות.

המערער מתנגד לבקשה ועומד על כך שהודעת הערעור המתוקנת איננה כוללת כל השגה המופנית כלפי החלטת ההתיישנות.

2.

עיינתי בכל הטענות שהגישו הצדדים (גם זו הפעם הגיש כל אחד מן הצדדים שני כתבי טענות מטעמו), ולאחר ששקלתי בדבר החלטתי שלא להורות על מחיקה של הודעת הערעור המתוקנת.

המערער אינו חולק על כך שבהתאם להחלטה מיום 15.6.2017 אין באפשרותו להשיג על החלטת ההתיישנות, והמחלוקת היא אפוא האם בפועל כלל בהודעת הערעור (המתוקנת) השגות כאמור.

ההכרעה בשאלה זו דורשת להכריע במחלוקת בין הצדדים ביחס לאופן בו יש לפרש את החלטת ההתיישנות, בין היתר בהתייחס לשאלה האם סגרה היא את הדלת בפני טענות לקיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט, כטענת המשיבה, או שמא היה בידי המערער להוסיף ולהעלות טענות לקיומה של עילה כאמור כעילה הנובעת מסעיפים 55 ו-58 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981, כטענתו שלו. מדובר במחלוקת הנוגעת לטענות המהותיות שהעלו הצדדים לגופם של דברים, וההכרעה בה חורגת אפוא מהכרעה בטענות פרוצדוראליות גרידא. כך למשל המערער מדגיש בטיעוניו כי הוא משיג בערעורו גם על הפרשנות שניתנה להחלטת ההתיישנות במסגרת ההחלטה בבקשת האישור (שני הצדדים הפנו בעניין זה לסעיף 7 להחלטה בבקשת האישור), והכרעה בסוגיה זו היא אכן הכרעה ביחס לטענותיו המהותיות של המערער. על כן אין מקום לטעמי להכריע בטענות הצדדים בשלב הדיוני המקדמי הנוכחי, ובידי רשם בית המשפט (השוו ע"א 4873/16 כאשי נ' בנק לאומי לישראל (4.5.2017)), והמקום להעלותן הוא בפני הרכב השופטים אשר יישב בדין.

על כן - ומבלי להביע עמדה בטענות לגופן ותוך שטענות הצדדים שמורות להם - איני מוצאת להורות על מחיקה של הודעת הערעור המתוקנת (או של חלקה).

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות בבקשה זו.

המזכירות תתייק את ההחלטה בתיקי השופטים.