ע"א 5242/16 אליעזר שטרק נ. שרון סונינו

1.

המערערים הם בני זוג שהגישו תביעה נגד המשיבים בטענה כי אלה חברו יחדיו ורקמו "תרגיל עוקץ" שמטרתו - אשר הושגה - הייתה לגזול את דירת המגורים של המערערים. המשיבים 5 ו- 6, עורכי דין אשר היו מעורבים במכירתה של דירת המגורים, וגם כלפיהם הפנו המערערים טענות שונות, הגישו בקשה לדחיית התביעה כנגדם על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ובקשתם התקבלה. המערערים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים 5 ו- 6 ובשכר טרחתם בסכום כולל של 15,000 ₪. על כך הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה זו שלפני לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה למשיבים 5 ו- 6.

2.

טענתם של המערערים היא כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים עד מאוד, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בענין האחרון נטען, כי מצבם הכלכלי הוא קשה וכי אם לא יעוכב התשלום האמור ייגרם להם נזק חמור שכן הם לא יוכלו לעמוד בתשלומים והדבר יגרור בסופו של דבר סגירת דלתות בית המשפט בפניהם.

3.

כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור לא מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ועל המבקש לעכב את ביצועה מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: כי יש סיכוי לערעור להתקבל וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כשמדובר בהחלטה המטילה חיוב כספי הנטייה היא ככלל לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, שכן על פי רוב קבלת הערעור לא תסכל את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו גם אם שולם כבר הכסף. ואולם, במקרים שבהם מוכח כי יהיה קושי להיפרע מהמשיב אם יתקבל הערעור או כי המבקש עיכוב ביצוע מצוי על סף קריסה כלכלית ומנגד נזקו של המשיב אם יעוכב ביצוע התשלום הוא קטן יותר, תהיה הנטייה הפוכה (ע"א 8822/15 שונייה נ' שון (שטיבלמן) , פסקה 6 (3.3.2016)).

4.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה, וזאת אף מבלי שאביע עמדה לגבי סיכויי הערעור. הטעם לכך הוא שהמערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. ראשית, המערערים לא טענו כי יש חשש שהמשיבים 5 ו- 6 לא יוכלו להשיב את סכום ההוצאות ושכר הטרחה אם הערעור יתקבל; ושנית, המערערים לא הוכיחו כי מצבם הכלכלי הוא כל כך קשה (גם אם אין הוא מן המשופרים) עד כי תשלום סכום ההוצאות ושכר הטרחה, שאיננו גבוה באופן יחסי, יוביל לקריסתם הכלכלית כך שיש להעדיף באופן מובהק את האינטרס שלהם על פני האינטרס של המשיבים 5 ו- 6. בהקשר זה לא למותר להפנות להחלטתו של בית משפט קמא בבקשת המערערים לפטור מאגרה (החלטה מיום 17.7.2015) שם בחן בית המשפט לעומק את טענות המערערים בדבר העדר יכולת כלכלית (טענות דומות לטענותיהם בהליך שלפני) והגיע למסקנה כי המערערים אינם חסרי יכולת לשאת בתשלום אגרה.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.