ע"א 5679/08 בנק לאומי לישראל נ. שלמה גבאי

1.

לפניי בקשה מטעם המערער להורות על הוצאת כרך המוצגים שהגיש משיב 1 מתיק בית המשפט. כרך המוצגים כולל שלושה מסמכים. האחד, כתב הסיכומים שהגיש משיב 1 לבית המשפט המחוזי. השני, פרוטוקול דיון מיום 7.5.2009 בהליך פלילי שהתנהל נגד משיב 1 בבית משפט השלום בירושלים. השלישי, הודעה על הסדר טיעון שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים במסגרת ההליך הפלילי הנזכר. המערער טוען כי צירוף הסיכומים מבית המשפט המחוזי נועד להתגבר על מגבלת העמודים שנקבעה בצו סיכומי הטענות בבית משפט זה ודבר זה אין להתירו. אשר לשני המוצגים האחרים, טוען המערער כי המסמכים לא הוצגו ולא יכלו להיות מוצגים בערכאה הדיונית (שכן הם מאוחרים למועד הגשת הערעור).

2.

משיב 1, בתגובה, אינו מתנגד להוצאת כתב הסיכומים שהוגשו לבית המשפט המחוזי מכרך המוצגים שהגיש לבית משפט זה. לדבריו, המסמך צורף עקב טעות משפטית בתום לב, ולא מתוך ניסיון לעקוף את מגבלת העמודים של הסיכומים. משיב 1 מתנגד, עם זאת, להוצאת שני המוצגים הנוספים. לשיטתו, המדובר באסמכתאות משפטיות להזמת טענות המערער בעניין ניהול הליכים פליליים נגד משיב 1 ולא בראיות נוספות.

3.

אומד מיד כי דין בקשת המערער להתקבל. באשר לסיכומים מבית המשפט המחוזי, מוסכם על הכל כי לא היה מקום להכלילם בכרך המוצגים. אכן, סיכומים שהוגשו לערכאה קודמת אינם חלק מן המסמכים אשר יש מקום לצרף לתיק המוצגים. אשר למסמכים הנוגעים להליכים הפליליים שהתנהלו נגד משיב 1 בבית משפט השלום בירושלים, לא מצאתי אפשרות להותירם בתיק המוצגים. כידוע, תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא כי כאשר מדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין, התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345; ע"א 678/99 כהן נ' בעדני , פ"ד נה(2) 678). לעומת זאת, יכול שמסמך יובא על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית של צד ולא לעניין עובדתי. במצב זה אין המדובר בראיה אלא באסמכתא משפטית, ועל מסמך כזה לא יחולו הוראות הנוגעות להגשת ראיות.

4.

אין חולק כי המסמכים מההליך הפלילי לא הוצגו לפני בית המשפט המחוזי וכי הם נוצרו לאחר סיום הדיון בבית המשפט המחוזי. עיון בסיכומי המשיב 1 מעלה כי הוא מסתייע במסמכים לשם תמיכה בטענות עובדתיות, במטרה להוכיח את העובדה שההליכים הסתיימו בתיקון מהותי של כתב האישום ובאי הרשעה. נמצא, כי השימוש שנעשה בפסקי הדין הוא שימוש ראייתי ולא נורמטיבי ועל כן אין המדובר באסמכתא משפטית, כי אם מוצג עליו חלות הנורמות הנוגעות לתיק מוצגים. משכך, דינם של מסמכים אלה להיות מוצאים מכרך האסמכתאות שהגישה המערערת. ככל שחפץ המשיב 1 להציג את המסמכים לפני ערכאת הערעור, עליו לפעול בהתאם לדין המסדיר הגשת ראיות חדשות (תקנה 457 לתקנות) ובהתאם להנחיית נשיא 1/92 (מיום 17.11.2002). ללא החלטה המתירה הבאת הראיות הנוספות, אין להביאן במסגרת תיק המוצגים או תיק האסמכתאות המצורפים לסיכומים.

סיכומו של דבר, כרך המוצגים שהגיש משיב 1 יוצא מתיק בית המשפט. משיב 1 ישלם למערער שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪.