ע"א 5835/21 אברהם סימון נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ - סניף אשדוד

1.

המערערים עותרים לפטור מהפקדת הערובה ומתשלום האגרה במסגרת ערעור שהוגש על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן בע"א 5268/21, שלא לפסול עצמה מלדון בעניינם. בגדר בקשה זו מתעוררת השאלה האם מוקנה מתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ), פטור סטטוטרי מהפקדת ערובה בהליך של ערעור על החלטת פסלות שניתנה על ידי רשם בית המשפט העליון .

הסוגיה הדיונית – דיון והכרעה

2.

סוגיה דיונית זו מתעוררת בהינתן שתי הוראות דין המעוגנות בתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התוספת השלישית לתקנות ), ואשר על פני הדברים אינן דרות בכפיפה אחת בסיטואציה שבה ניתנה החלטת פסלות על ידי רשם בית המשפט העליון. כך, פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות קובע כי ב"ערעור על החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984" יש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח. ואולם, פרט 31 לתוספת השלישית לתקנות קובע כי ב"ערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט העליון" מוקנה פטור סטטוטורי מהפקדת הערובה. לנוכח האמור בשתי הוראות דין אלה, יש להידרש אפוא לשאלה אילו מבין הפרטים האמורים גובר על משנהו מקום בו מדובר בערעור על החלטת פסלות שניתנה על ידי רשם בית המשפט העליון . יוער, כי שאלה זו עשויה להתעורר גם במקרים שבהם ערעור הפסלות מופנה כנגד החלטת פסלות שניתנה על ידי רשם בית המשפט המחוזי שאינו רשם בכיר או רשם בית משפט השלום שאינו רשם בכיר (ראו, בהתאמה, פרט 52 ופרט 79 לתוספת השלישית לתקנות).

3.

אני סבור שהתשובה לשאלה פרשנית זו היא כי בערעור על החלטת פסלות שניתנה על ידי רשם בית המשפט העליון חל פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות (המחייב את יוזם ההליך להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח) ולא פרט 31 לתוספת השלישית לתקנות (המקנה פטור סטטוטורי בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט העליון). היינו, דעתי היא כי לא מוקנה פטור סטטוטורי מהפקדת ערובה בהליך מסוג זה. לא למותר לציין כי כך נפסק אך לאחרונה במקרה שנסיבותיו זהות למקרה דנן (ראו, ע"א 3079/21 איובי נ' המוסד לביטוח לאומי (6.5.2021)).

מסקנתי זו מושתתת על ארבעה טעמים מצטברים שיפורטו להלן.

4.

ראשית , מבחינה דיונית ספק רב אם החלטה בבקשת פסלות היא בגדר "החלטה אחרת". עמד על כך ד"ר יגאל מרזל בספרו דיני פסלות שופט (2006) (להלן: מרזל ), בציינו כי:

"אכן, כעיקרון, ספק אם החלטת השופט בעניין הפסלות היא 'החלטה אחרת' או 'פסק דין'. בהקשר להליך העיקרי היא לכאורה החלטה אחרת, בעוד שבאשר לטענת הפסלות לגופה, ובמיוחד לנוכח היותה יורדת לשורש ההליך השיפוטי, יש לראות בה משום פסק דין המסיים את ההליך בעניין הפסלות".

( שם , בעמ' 329).

ואכן, נראה כי העובדה שהחלטת הפסלות ניתנת לערעור בזכות מיד עם נתינתה , וזאת בין אם ניתנה על ידי רשם שאינו בכיר, רשם בכיר או שופט (ראו סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) וכן תקנה 174(א) לתקנות סדר הדין וסעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), מלמדת על כך שהחלטה מסוג זה קרובה יותר לטריטוריה של "פסק דין" הנתון לערעור בתוך מועד מוגדר ולא כחלק מהערעור על פסק הדין בהליך העיקרי (כפי עמדתו של מרזל , שם, בעמ' 330-329; עוד ראו את הדיון, שם , בעמ' 324-323, בשאלה אם החלטת פסלות נחשבת כלל כהחלטה שיפוטית במובנה הרגיל).

5.

שנית , התכלית המרכזית שבגינה ניתן פטור מהפקדת ערובה בהליך של ערעור על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון הינה להקל עם בעל-דין שעניינו נדון לפני רשם כאמור, והוא מעוניין להביא את עניינו לבירור ערעורי לפני שופט. תכלית זו עומדת אף ביסוד הכלל הדיוני הידוע שלפיו "החלטה אחרת" של רשם (ובכלל זה רשם בית המשפט העליון) נתונה לערעור בזכות בפני שופט של אותה הערכאה בה מכהן הרשם (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט) .

עמדה על כך כב' הרשמת (כתוארה דאז) ד' כהן-לקח בבש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' נוב (5.2.2012) בציינה כי "[...] הרשם נתפס כדרג נמוך יותר בהיררכיה השיפוטית, ביחס לשופט של אותה הערכאה בה מכהן הרשם. נראה כי מיקומם האמור של הרשמים במדרג השיפוטי, הוא שהצדיק בעיני המחוקק את הרחבת האפשרות העומדת לבעל-דין שעניינו נדון לפני רשם, להביא את ערעורו ביתר קלוּת לפני שופט של אותה הערכאה" ( שם , פיסקה 15; כן ראו בהקשר זה את דברי כב'

השופט (כתוארו אז) י' זוסמן בהמ' 337/68 מללוידס נ' יעקב יפת ושות' בע"מ , פ"ד כב(2) 470, 473 (1968)). נראה, אפוא, כי כחלק מהקלת התנאים הדיוניים כמתואר סבר מתקין התקנות כי אין מקום לחייב בהפקדת ערובה בהליך ערעורי המופנה כנגד "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון, של רשם בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי שאינו רשם בכיר, אשר מתברר באותה ערכאה שבה מכהן הרשם. על כך יש להוסיף ולהעיר כי במקרים רבים ערעורים על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון מופנים כנגד החלטות בבקשות לפטור מאגרה ומערובה ובכגון דא נראה כי מוקנה פטור סטטוטורי מהפקדת הערובה על מנת למנוע "מעגל דיוני שוטה" שבו יחויב יוזם ההליך להפקיד ערובה אך על מנת שיתבררו טענותיו לפיהן נעדר הוא יכולת להפקיד ערובה (ראו והשוו, ע"א 4385/01א אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה(5) 361 (2001); רע"א 7289/17 פלונית נ' פלוני , פיסקה 2 (2.10.2017)).

מכל מקום, וכאן עיקר: תכלית זו בדבר הקלת המשוכות הדיוניות הניצבות אל מול מי שעניינו נדון בפני רשם בית המשפט העליון או רשם שאינו בכיר והוא מבקש להביא "החלטה אחרת" שניתנה על ידו לבירור ערעורי לפני שופט באותה ערכאה, אינה מתקיימת כלל ועיקר עת מדובר בערעור על החלטה של רשם בבקשת פסלות. ערעור על החלטת פסלות מתברר, ככלל, בפני נשיא בית המשפט העליון וזאת בלא תלות בזהות הגורם השיפוטי שנתנהּ ובערכאה שבה הוא מכהן. זאת, כאמור, בשונה מ"החלטה אחרת" של רשם אשר בהתאם לדין "ניתנה לבעל דין מעין פריווילגיה לא להסתפק בנאמר בה ולפנות בזכות לשופט של אותה ערכאה, למען יבדוק אם טובה היא או פגומה" ( ע"א 31/82 כהן נ' מזרחי , פ"ד לט(1) 160, 163 (1985) [ההדגשה במקור – ר' ג']). על רקע זה ולנוכח המבחנים האחידים החלים ביחס לפסילתם של גורמים שיפוטיים – הן שופטים הן רשמים – אין בנמצא נימוק התומך בהקלה א-פריורית במשוכות הדיוניות הניצבות בפני יוזם ההליך עת מדובר בהחלטת פסלות שניתנה על ידי רשם.

6.

שלישית , המסקנה לפיה בערעור על החלטת פסלות יש לחייב בהפקדת ערובה בהתאם לפרט 3 לתוספת השלישית לתקנות, עולה בקנה אחד עם הכלל לפיו הוראת דין ספציפית – בענייננו זו הקובעת כי בערעור פסלות יש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח, גוברת על הוראת דין כללית – בענייננו ההוראה הכללית שנקבעה בתוספת השלישית לתקנות לפיה בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט העליון מוקנה פטור מהפקדת ערובה (ראו, ע"א 2070/06 תשתית ציוד ובינוי בע"מ נ' עו"ד יעקב גרינוולד - כונס נכסים פיסקה 31 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברלינר (9.9.2008); ע"א 9817/17 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' רייך , פיסקה 7 לחוות דעתו של כב' השופט א' שטיין (21.2.2021); אהרן ברק פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית 55).

7.

ולבסוף , מסקנה פרשנית זו מתיישבת גם עם החלטות רבות שניתנו לאורך השנים ובטרם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין, שבהן חויבו בעלי דין בהפקדת ערובה אף במסגרת החלטה בבקשת פסלות שניתנה על ידי רשם בית המשפט העליון (ראו לדוגמה, מבין רבים, ע"א 5623/13 זמירי נ' רינגל (15.8.2013)). איני סבור כי תקנות סדר הדין החדשות ביקשו לשנות מפסיקה מושרשת זו.

8.

מטעמים מצטברים אלה דעתי היא כי מקום בו מדובר בערעור על החלטה בבקשת פסלות שניתנה על ידי רשם בית המשפט העליון, חל פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות, המחייב בהפקדת ערובה בסכום הנקוב שם, ולא פרט 31 לתוספת השלישית לתקנות, המקנה פטור סטטוטורי בערעור על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון. חשוב להדגיש, לצד הדברים האמורים, כי לכל בעל דין מוקנית האפשרות הדיונית לעתור למתן פטור מהפקדת ערובה או להפחתת השיעור שנקבע שעליו להפקיד, וזאת בהתאם לתקנה 135(ב) לתקנות סדר הדין, לפיה "בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה", בין אם מחמת מצבו הכלכלי, בין אם מחמת טעמים רלוונטיים אחרים.

בהינתן מסקנה פרשנית זו יש לבחון עתה את בקשת הפטור לגופה.

מן הכלל אל הפרט

9.

בחינת בקשת הפטור לגופה מלמדת כי דינה להידחות.

קבלת פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד , הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; והשני , סיכויים מספקים להצלחת ההליך - קיומה של עילה לצורך פטור מאגרה וסיכויים ממשיים לצורך פטור מעירבון (למשל, בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)).

10.

בענייננו, הבקשה אינה כוללת תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בעניין מצבם הכלכלי של המערערים. ברי, כי לא ניתן להסתפק בהצהרתם הלקונית של המערערים בדבר מצבם הכלכלי הקשה, והחלטות שונות שניתנו בעניינם בלשכת ההוצאה לפועל אינן מהוות תשתית עובדתית מספקת להוכחת הנטען. ויודגש כי למערערים הובהר פעם אחר פעם כי עליהם להניח תשתית עובדתית מלאה לעניין מצבם הכלכלי, אך הם נמנעים מלעשות כן (ראו מבין רבים, בש"א 3372/20

סימון נ' מדינת ישראל (2.6.2020); בש"א 3501/20 סימון נ' מדינת ישראל (7.6.2020); ע"א 8126/20 סימון נ' מזוז (23.11.2020)).

זאת ועוד, לאחר עיון בכתב הערעור ובשים לב למבחנים הנוהגים ביחס לפסילתם של שופטים, אינני סבור כי ההליך דנן מגלה, על פני הדברים, עילה להתערבותה של ערכאת הערעור, ובוודאי שלא ניתן לומר עליו, בזהירות המתבקשת, כי סיכוייו ממשיים. משכך, לא מתקיים התנאי השני למתן פטור הנזכר לעיל וממילא אין מקום להיעתר לבקשה אף מטעם זה.

בקשת הפטור נדחית אפוא.

המערערים יפקידו את הערובה וישלמו את האגרה עד ליום 5.10.2021 שאם לא כן עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן הודעה נוספת.