ע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ. סולי ש.ואנו הנאמן על נכסי חב

1.

בבית המשפט המחוזי בחיפה מתנהלים הליכי חדלות פרעון בעניינה של חברת רם-סע נ.א.מ.ר שינוע בע"מ במסגרתם מונה משיב 1 כנאמן על נכסיה. המערערת בע"א 5993/08 הגישה למשיב 1 תביעת חוב על סך של 526,347 ₪ והמערערת בע"א 5994/08 הגישה תביעת חוב על סך 448,117 ₪. משיב 1 דחה את שתי תביעות החוב מאחר שלא נערכו בדרך הקבועה בתקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, במובן זה שלא נתמכו בתצהיר. ביום 21.5.2008 דחה בית המשפט המחוזי את ערעוריהן של שתי המערערות. בפסק הדין, המשותף לשני הערעורים, נפסק כי אימות תביעות חוב בתצהיר אינו דבר של מה בכך ויש לו חשיבות רבה. בית המשפט לא ראה הצדקה לסטייה מהוראות הדין עליהן מוש תתת החלטת המשיב 1 ולא מצא מקום להתערב בה.

2.

עם הגשת הערעורים לבית משפט זה קבעה המזכירה הראשית כי סכום הערבון שיופקד בכל אחד מהערעורים יעמוד על 25,000 ₪. בבקשה שלפני מתבקשת הפחתת של סכום הערבון והעמדתו בכל אחד מן הערעורים על סך של 13,500 ₪. נטען כי הערעורים הוגשו בצוותא חדא ודינם לידון במאוחד. שני הערעורים הוגשו על די חברות אחיות, המנוהלות במשותף, באמצעות אותו בא-כוח, כנגד אותם משיבים, ובגין החלטה זהה. נטען כי הערעורים מעלים שאלות זהות של עובדה ומשפט ומן הראוי שידונו בהליך מאוחד. נטען כי בנסיבות אלה ובשים לב לדחק הפיננסי ממנו סובלות המערערות בגין דחיית תביעות החוב, ראוי להפחית את גובה הערבון שיוטל על כל אחת מהן. המשיב 1 מתנגד לבקשה בטענה כי לא הוכח חוסר יכולת כלכלית להפקיד ערבון ולא הוכח כי סיכוי ההליך טובים. יצוין כי תגובתו אינה מתייחסת לעניין איחוד הדיון בערעורים. משיב 2 הצטרף לעמדת משיב 1.

3.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. כידוע, תכלית הערבון המופקד בגדרי הליך ערעורי בבית משפט זה היא להבטיח חיוב אפשרי בהוצאות של יוזם ההליך לטובת המשיב בו. במקרה שלפניי, בכל אחד מן ההליכים נקבע ערבון בסך 25,000 ₪. על רקע הזיקה בין שני ההליכים, עולה השאלה האם פסיקת ההוצאות הצפויה בגין שני ההליכים עשויה להגיע ל-50,000 ₪, באם יידחו הערעורים. כידוע, קביעת שיעורו של ערבון היא עניין של הערכה, המבוססת על ניסיון העבר בתיקים דומים. כבר צוין לא אחת כי אין מ דובר

במדע מדויק. עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהודעות הערעור מעלה כי קיימת זיקה הדוקה בין שני ההליכים, עד כדי חפיפה בכל הנוגע לסוגיית התצהיר והמועדים בהגשת תביעות חוב. אמנם, כל אחד מן ההליכים עוסק בתביעת חוב שונה שהגישה חברה שונה. אך שתי תביעות החוב נדחו על הסף בנימוק זהה, והערעורים נדונו במאוחד ונדחו בהנמקה משותפת. תביעות החוב לא נבחנו לגופן. במצב דברים זה, תוספת ההתדיינות הנובעת מכך שהוגשו שני ערעורים נפרדים אינה גדולה. כפועל יוצא מכך, פסיקת ההוצאות הצפויה בגין דחיית שני ההליכים, ככל שיידחו, אינה צפויה לעלות במידה ניכרת על פסיקת ההוצאות הצפויה בגין דחיית הליך אחד מן הסוג הנדון. נוכח האמור ובשים לב להיקפם הכספי של ההליכים, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להסתפק בערבון בסך 15,000 ₪ בכל אחד מן ההליכים. הערבונות יופקדו תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין). בהעדר הפקדה במועד שנקבע יידחה כל אחד מן הערעורים, ללא צורך במתן הודעה נוספת. אשר לאיחוד הדיונים, נוכח החפיפה הקיימת בין שני ההליכים, שיקולים של יעילות הדיון מצדיקים קיום דיון מאוחד בערעורים. אשר על כן, שני הערעורים ישמעו באותו מועד בפני אותו הרכב.