רע"א 2564-23 רע"א 2564-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' גלר), מיום 26.1.2023, בע"ר 62965-01-23. בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור של המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת צ' גרדשטיין פפקין במעמדה כרשמת), מיום 20.12.2022, ברע"א 58083-11-22. במסגרתה של ההחלטה הנ"ל התקבלה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (הרשם הבכיר א' רגב), מיום 19.7.2022, בת"ט 49221-05-20, תוך התנייתה של הארכה בתשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח על ידי המבקש, לטובת המשיבים.

2.תחילתם של הליכים בהסכם שכר טרחת עורך דין שנעשה בין המשיבה 1, עו"ד רות צימרמן (להלן: עו"ד צימרמן) ושותפה עו"ד דורון ברקוביץ (להלן: עו"ד ברקוביץ), לבין המבקש, שנערך ביום 22.9.2019. במסגרת ההסכם הוסכם על ייצוגו של המבקש על ידי המשיבים בערעור על החלטת המפקחת על המקרקעין, תוך שנקבע כי שכר הטרחה יעמוד על סך 12,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק, בחלוקה לשלושה תשלומים. על פי ההסכם, התשלום הראשון יעמוד על סך 4,680 ש"ח, כולל מע"מ, וישולם עם החתימה על ההסכם; התשלום השני ישולם בשלב עיקרי הטיעון או הדיון; והתשלום השלישי ישולם בסיום הטיפול. עוד נקבע בהסכם כי ההתחייבות היא לתשלום שכר כולל מראש, אשר אינו מושפע מכמות העבודה שבוצעה בפועל.

בתום הפגישה, ולאחר שחתם על ההסכם, החליט המבקש שלא לשכור את שירותיהם המקצועיים של המשיבים, ועל פי עדותו, התקשר לעו"ד ברקוביץ והודיע לו, בעל פה, על ביטול ההתקשרות.

3.עו"ד צימרמן הגישה ללשכת ההוצאה לפועל תביעה לסכום קצוב, בסכום התשלום הראשון, העומד על סך 4,680 ש"ח, כולל מע"מ. המבקש הגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, בה טען כי עו"ד צימרמן אמרה לו שחתימתו על ההסכם נדרשת רק כהוכחה לרצינות כוונותיו במידה וייצגו אותו, וכי לקראת תום הפגישה, אשר אותה הגדיר כבעלת "אופי חברתי", ובפרט אחריה, החליט שלא להיעזר בשירותיהם של המשיבים. עוד טען כי המשיבים לא עשו עבודת הכנה ראויה לקראת הפגישה עמו, וכי למעשה המשיבים לא ביצעו כל עבודה בעניינו, לא לפני הפגישה ולא אחריה, ולכן אינם זכאים לשכר טרחה.

4.ביום 18.5.2020 הועברה התנגדותו של המבקש לבית משפט השלום. ביום 14.7.2020, קיים בית משפט השלום בכפר-סבא (הרשם הבכיר א' רגב) דיון בהתנגדות המבקש, ובאותו היום דחה את בקשת ההתנגדות (ת"ט 49221-05-20). בית המשפט קבע כי המסמך הוא למעשה הסכם שכר טרחה, וכי אף אם לא נחתם ייפוי כוח על ידי המבקש, ולא גובשה "תכנית עבודה", אין בכך כדי לשלול את תוקפו. כמו כן, בית משפט השלום קבע כי לא הייתה למבקש עילה לביטול ההסכם, וכי הוא הפר את ההסכם באופן חד צדדי מטעמי כדאיות כלכלית, ולא שילם את התמורה אשר התחייב לשלם. אשר על כן, נקבע כי "אין למבקש הגנה, ולו לכאורה", וכפועל יוצא מכך, ההתנגדות נדחתה.

5.המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט השלום, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 68914-07-20). ביום 18.11.2020 קיים בית המשפט המחוזי (השופט ר' אמיר), דיון בערעור, ובאותו היום החליט לקבל את ערעור המבקש. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיו של המבקש מצדיקות בירור ראייתי, מקום בו מדובר בטענות הגנה לכאוריות אשר יכולות להביא לדחיית התביעה, באם תתקבלנה. אשר על כן, החזיר בית המשפט המחוזי את התיק לבית משפט השלום, לצורך שמיעת התביעה לגופה.

6.ביום 19.7.2022 קיבל בית משפט השלום (השופט א' רגב) את תביעת המשיבים, בקבעו כי עם חתימתו של המבקש על הסכם שכר הטרחה, מולאו התנאים לקיומו של חוזה בין הצדדים; כי אין בכך שלא נחתם ייפוי כוח ולא גובשה תכנית עבודה כדי לשלול את תוקפו המחייב של ההסכם; וכי הגם שהמבקש ביטל את ההסכם, אין בכך כדי לשלול את התחייבותו לשאת בתשלום הראשון, שהוסכם כי ישולם עם החתימה על ההסכם, אשר נועד להיות תמורה לעבודה ולזמן שהקדישו המשיבים לעניינו של המבקש, עד למועד ביטול ההסכם.

7.ביום 27.11.2022 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (שניתן, כאמור, עוד ביום 19.7.2022). הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת הערעור, הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), העומד על שישים ימים מיום ההמצאה של פסק הדין. המבקש טען בבקשתו כי נעזר ב-"מרכז מידע" באשר למועד הקבוע בדין להגשת ערעור, ושם נמסר לו כי: "ערבי חג, חגים, ימי שישי ושבתות לא נחשבים ימי עבודה וכמו כן 'ימי פגרה מאושרים'". בהתאם לתשובה שנמסרה לו, טען המבקש כי הוא סבר, בטעות, כי המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 9.12.2022.

8.בתגובתם, טענו המשיבים כי המבקש הגיש את הבקשה למתן ארכה להגשת ערעור לאחר חלוף המועד להגשת הערעור, ועל כן יש לסלק את בקשתו על הסף. עוד ציינו המשיבים כי המבקש לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, והכספים כבר הועברו למשיבים, כך שפסק הדין כבר בוצע בפועל. יתר על כן, המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה אף מטעמים של חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש, אשר לדידם "מנצל לרעה את המערכת המשפטית, אשר נוהגת להתחשב בבעל דין לא מיוצג". בנוסף, טוענים המשיבים כי אף אם הערעור היה מוגש במועד, דינו היה להידחות, וזאת מקום בו המערער חולק בעיקר על קביעות עובדתיות וממצאים עובדתיים, אשר בהם ערכאת הערעור תטה שלא להתערב.

9.ביום 20.12.2022 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת צ' גרדשטיין פפקין במעמדה כרשמת) את בקשת המבקש למתן ארכה להגשת הערעור, בכפוף לתשלום סך של 3,500 ש"ח על ידי המבקש לטובת המשיבים עד ליום 2.1.2023 (רע"א 58083-11-22). בית המשפט עמד על כך שנסיבות הבקשה מצדיקות את מתן הארכה תוך התנייתה בפסיקת הוצאות, חרף "התנהלות לא מיטיבית" מצד המבקש, וזאת מן הטעמים הבאים: הארכה המבוקשת בעניינו של המבקש אינה ארוכה, מקום בו לטענת המשיבים הערעור היה צריך להיות מוגש עד ליום 13.11.2022, והמבקש הגיע ביום 20.11.2022 לבית המשפט לצורך הגשת הערעור; המבקש אינו מיוצג, ולכן ייתכן שלא הבין כיצד לחשב את מניין הימים להגשת הערעור; הליך קודם אשר נוהל במסגרת ערעור, בנוגע לאותה מסכת עובדתית (ככל הנראה) התקבל והוחזר לבית המשפט קמא להמשך בירור.

10.על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.12.2022 (שניתנה כאמור על ידי השופטת צ' גרדשטיין פפקין במעמדה כרשמת), הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ר 62965-01-23). בערעורו, טען המבקש כי לא היה מקום להתנות את קבלת הארכה בתשלום של הוצאות בסך 3,500 ש"ח, בן היתר משום נסיבות חייו האישיות וגילו המבוגר. כמו כן, חזר המבקש וטען את אשר טען בבקשת ההתנגדות שהגיש.

11.ביום 26.1.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ש' גלר) את הערעור, תוך שסמך ידיו על ההחלטה מושא הערעור, בקבעו כי ההחלטה מאזנת כראוי בין מחדליו של המבקש, שלא הגיש את ערעורו במועד, לבין מתן האפשרות למבקש לקבל את יומו בפני ערכאת הערעור. עוד הודגש כי סכום ההוצאות שנפסק הוא סביר ואינו חורג מהמקובל. לבסוף, עמד בית המשפט על כך שמתוך התחשבות בכך שהמבקש אינו מיוצג, ניתנה לו ארכה לתשלום ההוצאות עד ליום 1.2.2023, וזאת למרות שלא עמד בתנאי ההחלטה נושא הערעור, ולא ביקש את עיכוב ביצועה.

12.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר בקשתו של המבקש מוקדש לחזרה על טיעוניו לגופה של המחלוקת עם המשיבים. עם זאת, משההחלטה נושא הבקשה הינה החלטה שעניינה בהארכת מועד להגשת ערעור, אין מקום לחזור על טענותיו של המבקש לגופו של עניין, או להידרש אליהן בגדר החלטתי זו.

לעניין החלטת בית המשפט המחוזי נושא בקשה זו, המבקש טוען כי בהתניית הארכה להגשת הערעור בתשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח התעלמו הערכאות קמא מכך שהגיש את בקשת הארכה להגשת הערעור במועד, ביום 17.8.2022, אך זו נדחתה בהחלטת מזכיר משפטי בהיותה בלתי תואמת להוראות התקנות. עוד טוען המבקש כי הערכאות קמא התעלמו מכך ש-"בידי המשיבים נמצאים 7,776 ש"ח אשר מומשו", שמקורם בעיקולים שהוטלו על חשבון בנק על שמו בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 19.7.2022.

13.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובות המשיבים.

14.ההחלטה נושא הבקשה דנן ניתנה כאמור בערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. מדובר בהחלטה דיונית מהסוג שערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בה, וודאי שלא במסגרת ערעור ב-"גלגול שלישי" (רע"א 3047/23 פלונית נ' פלוני (21.5.2023)).

15.לגופו של עניין ומעבר לצורך, אציין כי אין בבקשה טעמיים המצדיקים התערבותה של ערכאת ערעור (אף שלא ב"גלגול שלישי"). בקשה לסטייה ממועדים אשר נקבעו בתקנות או בחיקוק אחר, צריך שתיבחן לגופה, והתוצאה של המחדל הדיוני עשויה להשתנות ממקרה למקרה: "לעתים תינעל הדלת בשל המחדלים; לעתים תיפתח תוך 'דמי כניסה' בדמות הוצאות" (רע"א 3776/16 גנים נ' רחל, פסקה יא (15.8.2016)). הנה כי כן, התניית מתן הארכה להגשת ערעור בתשלום הוצאות מהווה פתרון מידתי שיש בו לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, לבין האינטרס בסופיות ההליך (ראו רע"א 1054/21 בן מרדכי נ' אלוני, פסקה 16 (25.3.2021); ע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש. ואנו הנאמן על נכסי חברת רם, פסקה 2 (31.1.2010)). גם בעניין זה, החלטה כי בנסיבות העניין מוצדק יהיה להתנות את מתן הארכה בתשלום הוצאות, הינה החלטה דיונית, ששיקול הדעת המוקנה לערכאה הדיונית בהקשרה הינו רחב ביותר, אשר ערכאת הערעור ממעטת להתערב בה.

16.אשר לטענת המבקש כי הערכאות קמא התעלמו מכך שהגיש את בקשת הארכה במועד וכי זו נדחתה על ידי מזכיר משפטי בשל אי-עמידתה בהוראות התקנות – טענה זו נטענה לראשונה בשלב זה של הבקשה שבפניי, כאשר בערכאות קמא טען המבקש כי אמנם איחר בהגשת הבקשה, אולם זאת נוכח הוראות שנמסרו לו מ-"מרכז המידע". די בטעם זה על מנת לדחות את הטענה (ראו: רע"א 4443/22 פרץ נ' שוחט, פסקה 18 והאסמכתאות שם (7.8.2022)). הוא הדין ביחס לטענה כי הערכאות קמא התעלמו מכך שבידיי המשיבים מצויים כספים שמקורם בעיקולים שמומשו לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 19.7.2022, בהיותה בלתי רלבנטית לעניין הארכת המועד.

17.מהטעמים שלעיל, דין הבקשה להידחות. עם זאת, אבקש להוסיף שתי הערות:

ראשית, בקשתו של המבקש שזורה לכל אורכה בהאשמות כלפי חלק מהמותבים אשר דנו בעניינו של המבקש וכלפי המשיבים, ומנוסחת בשפה בוטה ומשתלחת (לשון עדינה שבעדינות). זאת, כפי שמתברר מעיון בתיק שבפניי, לא בפעם הראשונה. אף שהמבקש איננו מיוצג על ידי עורך דין, לסגנון זה אין מקום במחוזותינו, ורק לאחר התלבטות לא חייבתי את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו תקנה 151(ג) לתקנות).

שנית, סכום ההוצאות שנפסק לחובת המבקש (3,500 ש"ח), קרוב לסכום הסעד הכספי שנתבע מאת המבקש (4,680 ש"ח). ככלל, ראוי להימנע מפסיקת הוצאות בסכום הקרוב לזה של הסעד הנתבע, ובפרט במסגרת החלטה שעניינה בהתניית פתיחת דלתותיו של בית המשפט, זאת, מחשש שיהיה בדבר כדי להוות מחסום למימוש זכות הגישה לערכאות. ככל שבית המשפט סובר כי ראוי לפסוק הוצאות (כתנאי למתן ארכה), שהיחס בינן לבין סכום המחלוקת הוא מהסוג שהתקיים בנסיבות דנן, ראוי שיינתן ביטוי לכך שהקושי המתעורר נשקל ולמרות זאת הוחלט כפי שהוחלט. עם זאת, נוכח העובדה שמבחינה נומינלית ההוצאות שנפסקו בדנן אינן גבוהות במידה יוצא דופן, ובהינתן שבעניין סכום ההוצאות (להבדיל מעצם פסיקתן), לא נשמעה מפי המבקש כל טענה, לא מצאתי שיש באמור כדי להטות את הכף בעניננו, ובמסגרת "גלגול שלישי".

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה לא יעשה צו להוצאות.